קודם קול אמא

[אבישג75]

כל מילה

אני מאוד מזדהה.
אני לא מוסיפה כאן פרטים בגלל הפומביות, אבל שתדעי שאני מרגישה משהו דומה מאוד.

ומה שלומך?

 

[בטי גורן]

שיר נפלא של נורית גלרון

שנזכרתי בו בעקבות השרשור. שיר שכתבה לבנה כשהיה קטן.

קשר השתיקה
נורית גלרון
מילים: נורית גלרון
לחן: מירון מינסטר



כמה גבוהים החיים מזווית מבטך
ידך הקטנה בידי
עיניך הגדולות מביטות בכניעה
אתה ודאי בטוח שאני כל כך חזקה
אתה לא תראה את ידי האחרת
מחפשת את ידה של אימי
כי זהו קשר השתיקה
קשר השתיקה בחרדה
קשר השתיקה בחרדה

כמה שליו חלומך התמים, התמים
ראשך הקטן על כתפי
הנשימות הקטנות קרובות אל אוזני
אתה ודאי בטוח שאני הכל יכולה
את פחדי בלילות לא תדע, כמוני
כשנדדה שנתה של אימי
כי זהו קשר השתיקה
קשר השתיקה בחרדה
קשר השתיקה בחרדה

אתה האישור שלי לאושר
אישור עם ראש של תלתלים, תלתלים

קשר השתיקה
קשר השתיקה בחרדה

כמה גבוהים מזווית מבטך...


אני חושבת על קשר השתיקה בחרדה שנמצא אצל כך כך הרבה אימהות ברגע זה ברחבי תבל. קשר השתיקה שבו כל אחת מעמידה פני מאושרת, שהכל מתוקתק אצלה, הכל נפלא אצלה, כי זה מה שהיא מרגישה שמצופה ממנה על מנת למלא את התפקיד שלה כראוי בחברה (כל זאת אני כותבת ללא ביקורתיות על האימהות עצמן, אלא על סט האמונות המצופה מהתפקיד האימהי). קשר השתיקה הוא בין דורי כפי שגלרון מראה לנו כל כך יפה. קשר השתיקה לספר אודות החרדות על הילדים, אודות הפחדים, אודות הדכדוך הקשור לאימהות. לא חסרים קשרים של שתיקה סביב האימהות.

 

[אבישג75]

איזה שיר!!

כשהייתי יותר צעירה (נערה) מאוד אהבתי אותו, ועכשיו יש לו פתאום משמעות קצת אחרת, מזוית מבט חדשה, של אמא.

תודה שהזכרת לי אותו

 

[אלה של משה]

אמא שלי נפטרה..

כשהייתי בת 13, והיא בת 41...

הרגע ראיתי בפייסבוק תמונות שהראו לי מה כוחה של אמונה בבני אדם.
אמונה עיוורת באמא. אמונה לא מוצדקת. אמא שלי בטחה באמא שלה שתגדל אותנו, היה ברור שהיא גוססת והיא מורישה אותנו להוריה שיגדלו אותנו. כשסבא שלי היה בבית היינו מוגנים, כשלא עברנו השפלות והתעללות. כשהוא נהרג בתאונת דרכים זרקו אותנו לכלבים. אני לעולם לא אאכזב את הילד שלי, או את הילדים שלו. אני רוצה להאמין שבעולם הזה יש הסבר לכל דבר, שיש פה סדר והגיון, שיש גמול - מקל וגזר לכל דבר. ואני מצפה לראות את זה בחיי. האמהות שלי הפכה אותי לאדם טוב יותר, שקולה, רגועה, ומכבדת יותר.
אבל יש לי איזה עקב אכילס קטן, והוא הופך אותי לפעמים ללביאת זעם וכאב בנימה אופטימית זו - כל כלב ביג'י יומו. ליל מנוחה וחלומות פז

 

[© RoNa]

עצוב

 

[ליאור53]

כאילו אני כתבתי..

אמא שלי נפטרה בגיל 40 כשהייתי בת 17, עם שני אחים קטנים ממני.
היא סמכה (כך אני מניחה) על אבא שלי שיגדל אותנו ויאהב, אבל ברגע שהוא התחתן שוב (אחרי חצי שנה) הכל התרסק, וכולנו יצאנו מהבית. גרנו במשך כמה שנים כולנו ביחד, אח"כ אני ובעלי גרנו עם אחי הקטן, עד שכולם גדלו..

זה גרם לי לא להיות מסוגלת לסמוך עד הסוף על אבות.. כולל בעלי. לא ביום יום, אלא במובן הזה שאם לי יקרה משהו, אני לא מסוגלת להיות שקטה ולהאמין שהוא יהיה אב טוב גם בלעדיי, וזה חבל כי זה ממש לא מגיע לו.. אבל הוא מודע לזה ומבין מאיפה זה מגיע, ואני משתדלת פשוט לא לחשוב על זה (כששואלים אותי בקרנות פנסיה וביטוחים מי המוטבים - זה כמעט תמיד הולך ברובו לילדים, כי אני חייבת לדעת שיהיה להם משהו).

 

[בטי גורן]

מאוד מצער לקרוא

אני בטוחה שהחיים שלך הפכו אותך לאישה ואמא מאוד חזקה וכי יש בך את החלק של הלביאה כמו גם את החלק של הנערה הפגועה והכאובה. חיבוק גדול.

 

[H and B]

הייתי רוצה לומר לעצמי

שלא הכל חייב להיות כל כך קשה. שאני לא חייבת להצליף בעצמי כל הזמן, ושאני יכולה לפעמים גם לחבק את עצמי ככה קצת. לתת לעצמי קצת אהבה.
שבסופו של דבר החיים מורכבים מהרגעים ולא מהמכלול.
לנשום עמוק. לכעוס פחות. לחייך יותר.
לאהוב.

 

[בטי גורן]

לתלות על הדלת / המראה

לתזכורת. נפלא.

 

[פיקסי33]

מתחברת למילים שלך....

 

[H and B]

ֿ

 

[בלונד23]

גם אני מתחברת למילותייך

ואכן תליתי על הארון ליד המיטה שלי, מכתב שכתבה חברתי לבתי שבו היא כתבה חלק מהדברים ברוח הזאת
אנחנו מלקות את עצמנו ברגשות אשם על לא עוול בכפנו
האמהות מלווה בהמון הלקאה עצמית למה עשיתי ככה ולא ככה, היא בוכה בגללי, למה לא הצלחתי להרגיע... וכו' וכו'
אבל כולנו בני אדם וטועות לפעמים
חיבוק על מילותייך החכמות

 

[H and B]

תודה

אני מתחברת למקום הזה לא רק מהיותי אימא. אלא מהיותי קודם כל בנאדם. שמנסה לתפוס כל כך הרבה מבלי לוותר על כלום. וזה לא עובד. היכולת להגיד את זה אני לא אעשה מושלם. לא עד הסוף. את זה אני אעשה רק כדי לעשות וכי חייבים ולא אלך עד הסוף לביצוע מושלם. ההבנה של הכשלון.
זה לא קל לי. זה עוד יותר מתעצם כשהפכתי לאימא ורוב אם לא כל השאר נדחק כי פתאום מה שמעניין אותי זה דבר אחד ויחיד. אבל אני לומדת. כמו שאני לומדת להיות אימא

 

[אבישג75]

זה נכון גם לגבי הרבה דברים אחרים בחיים

אבל מאוד מתעצם בהורות... ולא פשוט בכלל.
מקווה שנצליח כולנו להרגיש ככה

 

[H and B]

הלוואי

 

[H and B]

הלוואי

 

[שני פ]

הפתעות זה לפעמים טוב

אני קוראת עכשיו את הספר של סטיבן קובי- 7 ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד והפינה שלך מתחברת בדיוק להרגל השני-צפה את הסוף מראש. בתחילת הפרק הוא מזמין את הקוראים לדמיין את ההספדים שישאו עליהם בהלוויה, מה אדם רוצה שיגידו עליו בסיכום חייו. כי הרי ממרחק יש גם בהירות על מה חשוב יותר.
בגיל של אמא שלי היית אומרת לעצמי, תהיי רגועה ותהני מהילדים. תמיד אפשר לנקות את הרצפה או לכבס את הכביסה אבל לפעמים חשוב יותר לשחק עם הילד ולא לכעוס כשהוא מלכלך. אני מקווה שאהיה שמחה בילדי כמו שאמא שלי שמחה בילדיה ולמרות שהאחים שלי היו מדאיגים כשהם גדלו הם הפכו לגברים נהדרים.
בהקשר של הבן השני שלי שבא אלי באופן מאוד לא מתוכנן הייתי אומרת לעצמי להפסיק להצטער ולהתחיל לשמוח כי הוא המתנה הכי גדולה שאי פעם קיבלתי והטעות המשמחת ביותר שקרתה לי בכל חיי.