עכשיו *את* סתם מפיצה דמגוגיה שקרית. הוא מעולם לא אמר זאת
שלא לדבר על כך שמרב מיכאלי לא הביעה רצון או כוונה לרוץ לראש מפלגת העבודה (אני חושבת שגם היא יודעת שאין לה סיכוי להיות ראש ממשלה, אם היא בכלל רוצה).
שליין לא מקבל משכורת כדי לחבוט ביאיר לפיד, הוא מקבל משכורת כדי לבקר את הנעשה במדינה בצורה סאטירית, ביקורת נכוחה וחריפה, גם אם היא עטופה בהומור. את מכירה את התוכנית של ג'ון אוליבר? זה בדיוק מה שהוא עושה: מגיש תחקירים סאטיריים ומנסה להנגיש את החדשות לקהל באמצעות הומור. אבל מאחורי ההומור והחיוכים יש תחקירים רציניים ומידע אמין.
אם הדברים השקריים, ההפכפכים, הסותרים והמביכים שיאיר לפיד אומר מצחיקים אותך, זה עצוב בעיניי. אותי מצער שיש עדיין מי שמקשיב לו.
לפני עשור, אפילו שניים, אהבתי את יאיר לפיד. כשרוב המדינה צפתה בדודו טופז בערוץ 2 צפינו ביאיר לפיד בערוץ 1. הוא היה מגיש מוצלח מאוד. גם התכנית שלו בערוץ 2 (שליאור שליין התחיל בה את הקריירה) הייתה אחלה. נוסף על כך הקשבתי לו בגל"צ (ציפורי לילה עם דפנה שפיגלמן), קראתי את הטורים שלו בסופי השבוע (במעריב ובהמשך בידיעות), אפילו קניתי את הספר!
ונהניתי להקשיב לו כי הוא תמיד דיבר נורא יפה, תמיד אמר את המילים הנכונות, דברים שנשמעו כ"כ טוב, כאלה שכולם רוצים לשמוע. היה נוח, כיף וקל להסכים איתו כי נדיר שהוא באמת נקט עמדה חריפה לכאן או לכאן או אמר דברים מקוממים. עם השנים התבגרתי, התפכחתי והבנתי שזו בדיוק הבעיה: הוא חנפן בלתי נלאה. הוא אומר לאנשים את מה שהם רוצים לשמוע. בלי שום עמוד שדרה, בלי שום עמדות קבועות. פשוט עטיפה יפה שעושה רושם טוב.
בעשורים האחרונים יש לא מעט חברי כנסת שהגיעו מהתקשורת וזה טבעי בעיניי: התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, ולמי שהיה מעורה בנעשה ולא פעם גם פעיל חברתית יש (לפעמים) רצון טבעי לחצות את הקווים ולהשפיע מבפנים. אבל רובם הגיעו מעיתונאות חוקרת (למשל שלי יחימוביץ' או מיקי רוזנטל), מפרשנות פוליטית (למשל יוסף לפיד, אבא של) או מפעילות חברתית ארוכת שנים, למשל למען נשים (מרב מיכאלי). לפיד הגיע מהגשה של תכניות אירוח בעיקר (וקצת יומן שישי) ומפנייה חייכנית למכנה המשותף הרחב.
בהתחלה, כלומר בבחירות הקודמות קודמות, הוא ניסה ללכת על הקו האנטי-חרדי שהתווה אביו. אבל אז הוא קלט שזה לא עוזר לו לאורך זמן וחווה נפילה במנדטי בבחירות הקודמות (והממשלה הנוכחית ביטלה את מעט החוקים שהוא הצליח להעביר, וגם הם לא ממש נכנסו לתוקף ולמעשה לא באמת שינו משהו... תבדקי) ולכן הוא הפך את עורו והוא מתחנף כיום לקהל הדתי, לפחות החרדי.
ויודעת מה, מילא נגיד שינה את דעתו. בסדר, קורה. אבל כשמראים לך קטעי וידאו מאותו שבוע(!) שבאחד הוא אומר X ובשני X-, זה לא צורם לך? זה לא מצלצל לך בפעמוני אזהרה? מה אני אגיד לך, תהיי בריאה.
שלא לדבר על כך שמרב מיכאלי לא הביעה רצון או כוונה לרוץ לראש מפלגת העבודה (אני חושבת שגם היא יודעת שאין לה סיכוי להיות ראש ממשלה, אם היא בכלל רוצה).
שליין לא מקבל משכורת כדי לחבוט ביאיר לפיד, הוא מקבל משכורת כדי לבקר את הנעשה במדינה בצורה סאטירית, ביקורת נכוחה וחריפה, גם אם היא עטופה בהומור. את מכירה את התוכנית של ג'ון אוליבר? זה בדיוק מה שהוא עושה: מגיש תחקירים סאטיריים ומנסה להנגיש את החדשות לקהל באמצעות הומור. אבל מאחורי ההומור והחיוכים יש תחקירים רציניים ומידע אמין.
אם הדברים השקריים, ההפכפכים, הסותרים והמביכים שיאיר לפיד אומר מצחיקים אותך, זה עצוב בעיניי. אותי מצער שיש עדיין מי שמקשיב לו.
לפני עשור, אפילו שניים, אהבתי את יאיר לפיד. כשרוב המדינה צפתה בדודו טופז בערוץ 2 צפינו ביאיר לפיד בערוץ 1. הוא היה מגיש מוצלח מאוד. גם התכנית שלו בערוץ 2 (שליאור שליין התחיל בה את הקריירה) הייתה אחלה. נוסף על כך הקשבתי לו בגל"צ (ציפורי לילה עם דפנה שפיגלמן), קראתי את הטורים שלו בסופי השבוע (במעריב ובהמשך בידיעות), אפילו קניתי את הספר!
ונהניתי להקשיב לו כי הוא תמיד דיבר נורא יפה, תמיד אמר את המילים הנכונות, דברים שנשמעו כ"כ טוב, כאלה שכולם רוצים לשמוע. היה נוח, כיף וקל להסכים איתו כי נדיר שהוא באמת נקט עמדה חריפה לכאן או לכאן או אמר דברים מקוממים. עם השנים התבגרתי, התפכחתי והבנתי שזו בדיוק הבעיה: הוא חנפן בלתי נלאה. הוא אומר לאנשים את מה שהם רוצים לשמוע. בלי שום עמוד שדרה, בלי שום עמדות קבועות. פשוט עטיפה יפה שעושה רושם טוב.
בעשורים האחרונים יש לא מעט חברי כנסת שהגיעו מהתקשורת וזה טבעי בעיניי: התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, ולמי שהיה מעורה בנעשה ולא פעם גם פעיל חברתית יש (לפעמים) רצון טבעי לחצות את הקווים ולהשפיע מבפנים. אבל רובם הגיעו מעיתונאות חוקרת (למשל שלי יחימוביץ' או מיקי רוזנטל), מפרשנות פוליטית (למשל יוסף לפיד, אבא של) או מפעילות חברתית ארוכת שנים, למשל למען נשים (מרב מיכאלי). לפיד הגיע מהגשה של תכניות אירוח בעיקר (וקצת יומן שישי) ומפנייה חייכנית למכנה המשותף הרחב.
בהתחלה, כלומר בבחירות הקודמות קודמות, הוא ניסה ללכת על הקו האנטי-חרדי שהתווה אביו. אבל אז הוא קלט שזה לא עוזר לו לאורך זמן וחווה נפילה במנדטי בבחירות הקודמות (והממשלה הנוכחית ביטלה את מעט החוקים שהוא הצליח להעביר, וגם הם לא ממש נכנסו לתוקף ולמעשה לא באמת שינו משהו... תבדקי) ולכן הוא הפך את עורו והוא מתחנף כיום לקהל הדתי, לפחות החרדי.
ויודעת מה, מילא נגיד שינה את דעתו. בסדר, קורה. אבל כשמראים לך קטעי וידאו מאותו שבוע(!) שבאחד הוא אומר X ובשני X-, זה לא צורם לך? זה לא מצלצל לך בפעמוני אזהרה? מה אני אגיד לך, תהיי בריאה.
