על זוגיות, נישואין, כספים וממון

זה לא ילך לך

אם אתה למעשה איש משפחה, אם אתה רואה את עצמך כאיש נשוי, אב לילדים, גר עם אישה במשק בית משותף, הרעיון של הפרדה רכושית או הסכם ממון לא ילך לך.
יש רק דרך אחת לשמור על הרכוש שלך, והיא להישאר רווק ללא קשר זוגי עם אישה, ללא משק בית משותף, ללא נישואים, ללא ילדים.
כל סטייה ימינה או שמאלה תסבך אותך כלכלית עם בת הזוג שלך.
ככה זה...
החברה, ליתר דיוק מע' המשפט כולה לרבות נשים וגברים, לעולם יעדיפו את רווחתה של האישה וילדיה, על פני רווחתך האישית, או צדקתך האישית, ציפיותיך החוזיות וכיוב'.
 

abillify

New member
בהצלחה

ברמת ההיכרות וההשקעה לפני הנישואין- במהלך הקשר
אם היא הקריבה מעצמה (תלוי מה וכמה) - ברור שמגיע לה
ובשאלה שלך יש מן החזירות חייבת לציין...
בסוף תישאר לבד עם הכסף שלך ערירי- אולי זה עדיף לך
או שתתחתן עם מישהי שגם לה יש את אותו גובה נכסים בערך מלפני
תחפש מישהי כזאת אולי זה יסתדר
&nbsp
 

abillify

New member
כמה הבהרות

א. לעניין החזירות- הכוונה אם באמת היא הקריבה מהחיים שלה בקשר הזה- אז כן- מגיע לה את החלק היחסי (תלוי כמה ומה הקריבה) וגם אם ח"ו תיפרדו- צא מהסרט שאתה יוצא "הפראייר"
ב. אם אתה מתחיל בעניינים של הסתרות ושקרים- מצפה לך קשר פח.
 
אז כמי שחתמה על הסכם ממון *מיוזמתה* אני אגיד לך כל פקאצה

שלא מוכנה לחתום על הסכם ממון איתך לא באמת אוהבת אותך ןמחפשת את הכסף שלך. תרגיש חופשי לבעוט בה לאלף עזאזל. אני ובן זוגי מעולם לא התחתנו בשום ממסד וחיים כידועים בציבור כבר יותר מעשור. הוא מבוגר ממני בכמה שנים טובות. כשהתחלנו לצאת והבנו שאנחנו רוצים לחיות ביחד, הוא היה בעל חברה ונכסים ואני הייתי סטודנטית בהישרדות בין לימודים ומשמרות לילה. אני הודעתי לו מיוזמתי שאין לי שום בעיה לחתום ל הסכם ממון, שיכין ואחתום וכך היה. היום אני כבר מרוויחה מעולה ויש לנו נכסים משותפים ועד היום הוא מעריך אותי על ההתנהלות שלי דאז.
לצערינו הרב כל ההתנהלות שראית אצל החברים זה אמיתי וקיים ויש לך סיכוי ענק לגמור את חיי הנישואים שלך בגירושין מכוערים מרושש כלכלית. אין לי איזו עצה לתת לך, בטח לא משפטית חוץ מכמה אשפרויות, מתוך מה שראיתי אצל חבריי הגרושים:
1. לא להתחתן ובטח לא להביא ילדים.
2. לנהל זוגיות בבתים וחשבונות מופרדים (הסיכוי למצוא אישה שתסכים לזה הוא די זניח).
3. אם כבר החלטת להתחתן, לא להיות מטומטם ולרשום בכתובה 5 מיליון אלא משהו סימלי כמו ח"י שקלים או 555. כתובה היא מסמך משפטי לכל דבר והיא עוד יכולה לתבוע ולקבל אותה.
4. אם כבר החלטת להתחתן, בשום פנים ואופן לא לאחד חשבונות אלא לפתוח חשבון לניהול הוצאות שוטפות.
5. ם כבר החלטת להתחתן ולהביא ילדים, בשום פנים ואופן אל תסכים לה "לעשות קריירה בגידול ילדים/טיפול במשפחה/תמיכה בפיתוח קריירה של הבעל מהבית/כל שטות אחרת בסגנון. אחרת כשתתגרש היא תגיד שהקריבה למענך את הקריירה שלה (גם אם בקושי סיימה כיתה ג) ואתה תמצא את עצמך משלם מזונות לאישה כדי לאפשר לה רמת חיים אליה הורגלה. שתעבוד כמו גדולה.
6. תתחתן עם מישהי בסטטוס כלכלי דומה לשלך ואז הרבה נחסך ממך.
7. בכל אופן תשקיע בעורך דין תותח כדי להגן על עצמך. כי כמו שאומרים, זה לא עם מי אתה מתחתן, זה ממי אתה מתגרש. והסטטיסטיקה לא לטובתך.
שוב אני מדגישה, כל הנכתב אינו מידע משפטי אלא מניסיון בלבד.
בהצלחה
 
יש לכם ילדים? או שיש כאלה בתכנון?

אכן אם אין, אין שום בעייה בהסכם ממון (וגם אין סיבה להתחתן). אין סיבה שיחול שום שינוי בחיים הפיננסיים שלך בכך שאת במערכת יחסים (כלומר, אם את רוצה שיחול זה אפשרי, אבל את לא צריכה לפרנס אנשים נוספים, לא צריכה מספר חדרים גדול יותר, וכו' וכו'), ואין סיבה שלא תמשיכי לעבוד בדיוק באותו מסלול שבו עבדת לפני שנכנסת למערכת היחסים. הדברים האלה לא נכונים למי שכן יש להם ילדים.
 
אכן אין ילדים ולא יהיו. ולא, אין שום בעיה עם הסכם ממון גם

כשמתוכננים ילדים. הסכמי ממון מסדירים גם את נושא הילדים. הוא יהיה חייב לדאוג לילדיו, הוא לא חייב לתת חצי מהרכוש שהביא *לפני הנישואים* לגרושתו.
גם אין שום סיבה לאחד חשבונות כשיש ילדים. מכירה זוגות שחיים מצוין עם חשבונות נפרדים וילדים משותפים (בדרך כלל בפרק ב' אבל לא רק).
אין גם סיבה שאחרי הולדת ילדים האשה לא תחזור לעבודה, מיליוני נשים עושות את זה בהצלחה רבה. כמובן שאין שום בעיה שהאישה תשאר בבית לגדל ילדים רק מי שמסכים לזה, צריך לקחת בחשבון שיש לו סיכוי טוב להמשיך ולפרנס אותה אם יתגרשו.
 
הנקודה היא שקשה עד בלתי אפשרי "להסדיר את נושא הילדים"

מראש. אי אפשר לדעת מה יהיה. אולי יהיו להם צרכים מיוחדים? אולי הם יהיו חולים? אולי הילד האחרון יהיה שלישייה? ובאופן כללי, כמו שכתבתי, זוג נשוי מוליד ילדים רבים יותר מאשר מולידים בהורות יחידנית - כי יש הסתמכות על היכולת הכלכלית של שני בני הזוג יחד. הוא לא חייב לתת לה חצי מהרכוש שהביא לפני הנישואין, אבל ויתור שלה מראש על חלק מהדברים, בלי לדעת מה יקרה בפועל, עלול להיות הרה אסון עבורה ועבור הילדים שלהם. במיוחד במקרה הנוכחי, שבו הוא בשנות השלושים, עם דירה (ולכן לא מתכנן לחסוך לדירה חדשה), ורוב הסיכויים שהם יתחילו תוך זמן קצר לעשות ילדים, ואם הם ייפרדו זמן קצר אחר כך (למשל כי הוא בגד. מצטערת שאני חוזרת שוב על מה שכתבתי בהודעה אחרת) ונניח יפטרו אותו (אבל יש לו הרבה רכוש - כמו דירה, למשל, וחסכונות מלפני הנישואין) - היא תצא בלי דירה ובלי יכולת לפרנס את הילדים שלה, ונתונה לחסדי בית משפט שמוגבל (עד כמה שהוא מוגבל - זה לא לגמרי ברור מראש) על ידי הסכם ממון. זה לא מקרה של שני בני זוג שבונים יחד את חייהם, ומתחילים מכלום. רוב הסיכויים שמספר הילדים שלהם יהיה לחלוטין קשור ביכולת הכלכלית המשותפת שלהם באותו רגע - שקשורה גם לרכוש שהם הביאו איתם (למשל, הדירה). אם ברגע הפרידה כל מה שהוא הביא איתו נעלם - איפה זה משאיר אותה ואת הילדים שלהם?
אין סיבה לעשות שום דבר (לאחד חשבונות וכו') לפני שנפרדים. אפשר לחיות על המשכורת, בלי לחסוך (במיוחד כשהילדים קטנים ויש הוצאות רבות), ולחיות בדירה שלו או בדירה שכורה בלי לקנות יחד דירה. העניין הוא, שוב, שברגע שנפרדים צריך שתי דירות, למשל. ומאיפה הדירה השנייה תגיע? זה שמישהי מסוגלת לפרנס את עצמה (גם כשמביאים בחשבון את הפגיעה בקריירה שנובעת מההריונות והלידות), לא אומר שהיא מסוגלת לפרנס (או להלין...) 3-4 ילדים - גם לא במשך חצי מכל שבוע.
 
אילו ואילולא... אילו לסבתא היו ביצים היא הייתה סבא.

ומה אם אחד מהם עקר והם לא יצליחו להביא ילדים? ןמה אם הילדים ימותו ממחלות, יהרגו בתאונה או במלחמה? הוא עדיין צריך לתת לה חצי מהרכוש שעמל עליו עוד הרבה לפני שהכיר אותה? אני לא אומרת שהיא צריכה לוותר על רכוש שנצבר לאחר הנישואים, אבל מה שבא לפניה, אין לה מה לגעת בזה. שתתייחס לזה כרוש לא קיים, כאילו היא מתחילה עכשיו קשר עם מישהו ללא רכוש.

בארץ יש נורמה מפגרת להביא ילדים בהסתמך על היכולת הכלכלית הנכונה לרגע זה ואם אפשר אז הרבה מעבר ליכולת כלכלית. רוב האנשים לא מתעכבים לשניה לחשוב איך הם יפרנסו את הילדים האלה אם המצב ישתנה לרעה. גם את לא. את מדברת על מה היא תעשה ואיך היא תפרנס לבד את הילדים שהביאה בהסתמך על יכולת כלכלית שלו. ומה אם מחר הוא יפשוט רגל וכל הנכסים ילכו לכיסוי חובות עתק שלו? איך היא תפרנס את 4 ילדיה שהביאה כי היא יכולה? ואיך היא תפרנס את אותם 3-4 ילדים אם בעלה יתגלה פתאום כזבל ממוצע ולא ישלם לה שקל עליהם? אז אם מדברים על אילו ואילוא, צריך לקחת בחשבון גם את דברים שכתבתי. מי שיש לו טיפת שכל בראש לא יביא 3, 4 או 5 ילדים רק כי כרגע הוא יכול. הוא יביא 1-2 כי החיים מתהפכים לפעמים ואיך שלא נסובב את זה לפרנס 2 ילדים זה לא לפרנס 5.
 
אם לא יהיו להם ילדים, מי ייתן לה חצי מהרכוש שלו?

היא לא יכולה להתייחס לזה כאילו אין רכוש - כי הוא לא יתייחס לזה כך. הוא לא יחסוך לדירה, לא ירצה רק ילד אחד כי אין יכולת כלכלית ליותר, וכו'.
לפי ההגיון של "המצב ישתנה לרעה" לא צריך להביא ילדים בכלל. אנשים מביאים ילדים כי הם רוצים ילדים, ובהתאם לרצון וליכולת שלהם - במקרה של זוג, היכולת המשותפת. לכן אם יחידנית מביאה רק ילד אחד מקסימום שניים, גם אם לדעתה משפחה עם שלושה ילדים זה עדיף, אבל זוג מביא שלושה-ארבעה. מה שהוא רוצה זה להתחתן עם מישהי שתלד לו ילדים לפי המצב הכלכלי המשותף (שמסתמך על אותו רכוש שכבר יש לו), כשברגע אחד הוא יכול להפוך אותה ליחידנית בלי היכולת הזאת.
אם הוא מוכן להגביל את עצמו ליכולות הכלכליות שלה, או סתם מעוניין רק בילד אחד מקסימום שניים - הוא בהחלט יכול להצהיר על כך בשלב החיפוש ואולי יהיו נשים שמוכנות לחתום על הסכם ממון במצב כזה (כמו שיש מי שחותמות על הסכמי הורות משותפת). אם כי מאחר שהוא מעוניין רק בנשים צעירות ולא מבוססות נראה שהמספר היותר נכון של מספר הילדים שהן מסוגלות לפרנס הוא אפס - אז הוא יכול לבחור בין ילדים לבין הסכם ממון.
 
רק להזכיר - הילדים הם משותפים, לא רק שלה.

היא לא האחראית הבלעדית על כך שיש במשפחה 3 או 4 או 5 ילדים. אני לא אומרת שלא צריך להשקיע מחשבה בתכנון, אך בהנחה שכבר נולדו הילדים - האישה לא אחראית לזה לבד. אם כבר הביאו את כל הילדים האלה, סביר שהוא רצה או לפחות הסכים לכך, ולכן האחריות היא גם שלו.
 

alongrin

New member
אלו הם הסיכונים

**ששני** הצדדים לוקחים על עצמם כשהם מחליטים להתחתן ולהביא ילדים לעולם.
&nbsp
בעידן של שיוויון מגדרי ופמיניזם הסיכון צריך להתחלק שווה בשווה בין שני הצדדים בדיוק כמו שהרווחים צריכים להתחלק שווה בשווה.
&nbsp
זה לא הוגן שצד אחד יקח על עצמו את כל הסיכון וצד השני רק יהנה מהרווחים.
&nbsp
אשה נשואה לא הופכת להיות חס ושלום נכה ברגע שהיא שמה טבעת על האצבע.
אם היא מחליטה להביא עוד ילדים לעולם, היא צריכה גם לקחת חלק באחריות לפרנס אותם.
&nbsp
ודרך אגב, אמהות חד הוריות מביאות לרוב שני ילדים..
כמו שהן יודעות לדאוג לפרנסה שלהם עם הלידות ועם ההריונות ככה גם הן יכולות לקחת בזה חלק משמעותי בתור נשואות.
 
אבל הוא בוחר בכוונה מישהי של-א שווה לו

לא בגיל ולא במצב הכלכלי. ואז מצפה ממנה (כל זה הוא אמר מפורשות) ללדת ילדים כשברור (מתוקף ההסכם) שאין לה אפשרות להלין ולכלכל אותם לבד, וכך היא בעצם הופכת לאסירה שלו והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה (למשל לבגוד) כשהוא יודע שהיא לא תתגרש ממנו כי אין לה אפשרות כזאת. אמהות חד-הוריות מבחירה נכנסות לעניין א-ח-ר-י שהן כבר מתבססות ויודעות שתהיה להן אפשרות לפרנס את הילדים ל-ב-ד, ובהתאם הן גם מחליטות כמה ילדים ללדת. הוא רוצה מישהי שתלד לו ילדים ל-פ-נ-י שהיא התבססה, כשהיא יודעת שלבד היא לא תצליח לפרנס אותם, אבל לתת לה אותו בטחון שיש לחד-הוריות - כלומר שום בטחון חוץ ממה שהיא מביאה איתה (כשאין סיכוי שהיא הייתה עושה ילדים לבד במצב הזה).

אם שניהם היו באותו מצב כלכלי באמת לא היה במה לדון והיא לא הייתה מסרבת להסכם ממון. מקסימום יעברו לאחת הדירות שלה ושלום על ישראל. הוא במוצהר ל-א רוצה מישהי כזאת, ומשתומם איך מישהי מהטיפוס הראשון לא ששה להיכנס למצב הנ"ל (לפחות אחרי שהיא מקבלת ייעוץ מקרובות שמבינות לאן זה יוביל אותה).
 
קצת מצחיק אותי האופן בו את מציגה את האמהות יחידניות.

את מציגה אותן כנשים מבוססות שמביאות ילדים לפי יכולת כלכלית שלהן. זה מיצג מטעה. רובן מביאות ילדים קודם כל כי הן לא הצליחו למצוא זוגיות ועוד שניה הן מפספסות את הרכבת. רובן לא ממש קרייריסטיות מבוססות, בקושי את החודש הן סוגרות. והן בכל מקרה מביאות ילד אחד ולרוב 2 כי ממש חייבים אח.
 
זה בדיוק מה שכתבתי - הן מביאות ילדים

רק מרגע שהן יכולות, ומספר הילדים נקבע על פי היכולת הכלכלית שלהן (כולל העזרה שהן יכולות לקבל, אם יש כזאת) - אכן ילד אחד או שניים (כמו שכתבתי בהודעות קודמות). בחורה צעירה ולא מבוססת (גם לא ברמה שלהן) כמו שהוא מחפש יכולה להביא בעצמה, לרוב, אפס, ולא הייתה עושה בשלב הזה ילדים אם היא לא הייתה נשואה.
ומי שלא עושה את החישוב כמו שצריך ומביאה ילדים בלי יכולת כלכלית - אכן דופקת את עצמה ואת הילדים שלה, והם מוצאים את עצמם מתחת לקו העוני. גם זה קורה, אני לא טוענת שלא. כמו שאולי יקרה שמישהי תסכים להיכנס לעסק הזה איתו על אף שזה לא צעד חכם.
 

alongrin

New member
את פשוט מקטינה את הנשים

מה זאת אומרת לא באותו מצב כלכלי?
שאותה אחת תנצל את זה שהיא התחתנה עם גבר מבוסס כדי לפתח את עצמה, לרכוש מקצוע ולתרום לעצמה ולכלכלת הבית,
במקום לחרוש את הקניונים ולחגוג על כרטיס האשראי.
&nbsp
 
מה? איך הגענו לקניונים?

קודם כל, הוא בכלל לא כל כך מבוסס - בעיקר יש לו שתי דירות. דבר שני, אף אחד לא אמר שהיא לא תעבוד. רק שאם, כמו שהוא מעוניין, הם יתחילו להקים משפחה תוך זמן קצר והיא תהיה בשלב הילדים הקטנים במשך כמה שנים, אין סיכוי שהיא תגיע בזמן הזה למצב שיאפשר לה להלין את הילדים ל-ב-ד אם הוא, נניח, יחליט שאחרי הילד השלישי (או במהלך ההריון איתו) מתחשק לו להתחיל לבגוד. ואם יהיו כל מיני קשיים לא צפויים עם הילדים (כמו צרכים מיוחדים למיניהם), אז בכלל.
להפך, הוא זה שמקטין את הנשים כשהוא מנסה למצוא מישהי שתיכנס למלכודת הזאת בתנאים האלה, ולא מבין מה מפריע להן להיכנס למצב הזה.
 

Rotchild3x

New member
חייבתלהגיב אני חייב להגיב לך

קודם כל תודה שפקחת את עיניי לפרספקטיבה נוספת מעניינת יותר מהזווית הנשית - שייכפה עליה מצב שהיא כביכול ״אסירה״ שלי בגלל התלות הכלכלית ואני כבעל הבית תרתי משמע אהיה חופשי לבגוד ולהחזיק בה כמטפלת לילדיי בשכר מינימום. אני לא ציני, המילים האגרסיביות ממחישות את המסר שמישהי תחשוב לעצמה ״בשביל מה לי ללדת ילדים עכשיו״. אבל יש כאן שני פספוסים:

1- אני מנסה ככל האפשר, וללא הצלחה רבה, לא להפוך את הזוגיות והנישואין לעסקה כלכלית של תן וקח ולשמור על הבסיס של חיבור טוב, אהבה, משיכה, הרמוניה, תחומי עניין משותפים ורצון אמיתי וטהור להיות יחד. לומר שאני ״רוצה מישהי שתלד לי ילדים״ זה קצת צורם כי זה רק אחד הדברים שאני רוצה ממנה, לא פחות מאשר חברה טובה להירדם ולהתעורר איתה, נפש קרובה להקשיב לה ושתקשיב לי. אשה שהיא החצי השני שלי, בת זוג על כל המשתמע מכך. כתבתי זאת במפורש בהודעה הראשונה.

2- בשום שלב לא התכוונתי ולא חשבתי להתחמק מאחריות כלפי ילדים משותפים, הרי הם הילדים שלי! וכי מה אעשה עם המשכורת שלי אם לא אתמוך בהם ככל יכולתי? ה״מלכודת״ שאת מתארת לא קיימת, אני לא צריך את בית המשפט שיפסוק עליי לשלם מזונות בסך 1350 ש״ח לחודש על כל ילד (כמוגדר בחוק, תקנו אותי אם אני טועה), אני אתן להם הרבה יותר מכך כל עוד אוכל. המקרים הקיצוניים בהם האבות מתחמקים מתשלום מזונות הם כי הנשים עושות שימוש ציני ומכוער בילדים על מנת לסחוט את האב ללא קשר להכנסתו ולרמוס אותו פיננסית, תוך כדי שהן מסיטות אותם נגדו ומונעות ככל האפשר את הקשר שלו איתם. גם תלונות שווא על אונס ואלימות הן אופציה, ומרחפות כאיום תמידי מעל ראשו, כל זאת בזמן שהן עובדות ומרוויחות משכורת נאה שמאפשרת קיום, אבל למה להתקיים אם אפשר להתפנק?

הבדיחה הזו, לשמר את ״רמת החיים אליה האשה הורגלה״ היא אבסורד. כשמתגרשים שני בני הזוג הופכים עניים יותר, ולכן שניהם צריכים להתרגל לרמת חיים חדשה, נמוכה יותר. מה שקורה בפועל זה שהחוק מוריד את רמת החיים של הגבר כדי לשמור על זו של האשה. בהכנסה שלה ביהמ״ש לא נוגע בעוד שהגבר מחוייב בתשלום חודשי גבוה -לפעמים יותר מכל ההכנסה שלו - ואז בוודאי שבמצב כזה כבר עדיף לשלוח את הכל לעזאזל ולפשוט רגל/להתפטר מהעבודה ושתחפש אותו על הירח - שקל אין מאיפה להוציא. זה לא ברור למה?
אגב לאחרונה יש פסיקות מבורכות וחסרות תקדים בנושא, ונראה שדברים מתחילים להשתנות.

המשפט ״עולה עמו ואינה יורדת״ נכתב בימים פרימיטיביים בהם האשה היתה מתמרנת בין גיגית הכביסה לסירים במטבח. התקדמנו מאז. הגיע הזמן לבחור בין השוויון התעסוקתי המודרני עליו נלחמות הפמיניסטיות בחירוף נפש (שאגב אני מסכים איתו בהחלט, אישה יכולה לבצע בדיוק את אותם הדברים שיכול הגבר, ולפעמים טוב יותר) לבין שיטת מזונות האשה והכתובה מתקופת האבן.

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אלא אם כן מדינת ישראל מאחורייך, וזהו עיקר הדיון.
 
מי דיבר על רמת החיים שאליה הורגלה?

דיברתי על, למשל, מקום להלין את הילדים. אם נסעתם יחד לחופשה משפחתית בחו"ל 4 פעמים בשנה - אף אחד לא אומר שצריך להמשיך. אכן הפמיניסטיות נלחמות למען שוויון תעסוקתי, שעדיין אין (למשל שוויון במשכורת). אבל לך, כמי שבוחר אישה לחיים, יש אפשרות לבחור דווקא מישהי שכן במצב הכלכלי שלך, ואז היא תדע שהיא באמת מסוגלת להלין את הילדים (למשל כי יש לה דירה). אבל אתה מעוניין לבחור במישהי שהיא ל-א במצב הזה, מודע לכך שהיא גם לא תצליח להגיע למצב הזה בשנים הקרובות אם היא תתחיל ללדת מספר ילדים (וגם אם היא נכנסה לנישואין באותו מצב כלכלי כמוך, כמו שאתה בעצמך אמרת, סביר שבשנים הקרובות המצב שלה מבחינת השתכרות וקידום יהיה נמוך יותר. אבל אם יש לה רכוש להישען עליו במקרה של פרידה, היא יכולה לספוג את זה ולדעת שתהיה להם קורת גג) - ועדיין רוצה שהיא תיכנס לנישואין איתך כשזה המצב. לחילופין, אתה יכול, למשל, לעשות הסכם ממון שבו אתה מתחייב מראש לתת לה את אחת הדירות. אבל את זה אתה לא רוצה לעשות.

השורה האחרונה שלך היא בדיוק מה שאתה מנסה לעשות - לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אתה יכול לבחור - להתחתן עם מישהי במצב כלכלי כמו שלך ואז לדבר על פמיניזם, או להתחתן עם מישהי במצב כלכלי לא טוב, ובלי דירה - ובלי הסכם ממון. אתה לא איזה מולטי מיליונר שהיא יכולה לסמוך על זה שגם בלי הרכוש שצברת עד עכשיו תוך מספר שנים חצי ממה שצברת יספיק כדי להשיג לה דירה (בדיוק בזמן כדי להלין את הילדים הקטנים אחרי שתתגרשו כי בגדת בה, נניח). אתה רוצה שהיא תסכים לאפשרות שמבחינה כלכלית היא תיכנס בלי כלום (או מספיק בשביל אדם אחד) ותצא בלי כלום (מבחינה כלכלית) אבל עם כמה ילדים נוספים שצריך למצוא להם חדר, לטפל בהם, וכו'.
 

kagome10

New member
שמע, אתה נשמע לי בחור טוב, באמת

זה די נדיר שאני אקרא מישהו עם העמדות שלך ואאמין שהכוונות שלו טובות, ולך אני מאמינה. הכנות שלך וזה שאתה מאמין במוצדקות של העמדות שלך - רואים את זה.
&nbsp
אבל, אני מכירה את כל זה מהצד השני. אני קוראת על איך בתי משפט שודדים גברים ופשוט צוחקת. לא כי זה קורה - בטח שזה קורה! אלא כי אני מכירה נשים גרושות שמקבלות בגדים יד שניה כי אין להן כסף, והמזונות לא מספיקים לכלום, ואז הילד צרי משקפיים, או חוג, או הוראה מתקנת - דברים שהם לא הישרדותיים אבל חשובים, והן מממנות את זה בעצמן כי בן הזוג לא רוצה. (וזה לא המקרים הגרועים ממש, כן? זה עוד המקרים הסבירים, של שני אנשים טובים סך הכל.)
&nbsp
ואני חושבת שאישה לרוב מפסידה מגידול הילדים יותר מהגבר. היא זו שנשארת בבית עם הילד חולה, הקריירה שלה נפגעת יותר מזו של הגבר, ועוד אחרי הגירושים לרוב הילדים נשארים אצלה, אז ההוצאות גדלות. יש הרבה יותר נשים גרושות מתחת לקו העוני מאשר גברים גרושים. והסיבה היא הילדים. לאישה גרושה, או לגבר גרוש שהילדים אצלו, יש יותר הוצאות מהורה הלא-משמורן. חלוקה של חצי-חצי שמה את ההורה הלא משמורן במצב לא טוב.
&nbsp
ואם אתה מלכתחילה מוצא מישהי שבמצב כלכלי פחות טוב משלך, אז הפער בקריירה יגדל אלא אם כן תתאמץ במיוחד - כי המחיר הכספי של הפסד יום עבודה שלך גדול משמעותית מזו שלה.
&nbsp
איך אתה מכמת את זה שהיא השקיעה בילדים יותר? זה לא חייב להיות ככה, קראתי פעם ספר שהכותבת שלו התגרשה, ובתור האישה הקריירסטיתשנשואה לגבר שהיה יותר מוצלח עם הילדים מאשר היא, נתנה לו את הילדים (אולי היא גם משלמת לו מזונות, אבל את זה אני לא זוכרת). וכמו רוב האבות הגרושים, נפגשת איתם כל שבת שניה ולפעמים במהלך השבוע.
&nbsp
אבל אתה הרי לא רוצה להיות המטפל העיקר בילדים, נכון? אז לחלק חצי-חצי לא הוגן.
&nbsp
מה כן הוגן? לא יודעת. אבל להשוות את הירידה ברמת החיים נראה לי הוגן בהחלט. אולי לא לשיוויון מוחלט, אבל במקרים שאני מכירה רמת החיים של הגרוש ירדה קצת, לא הרבה, ואילו הגרושה ירדה לעוני ממש.
&nbsp
אתה לא יכול לטעון בשם השיוויון ולחיות בצורה לא שיוויונית. ואני מכירה זוגות שבאמת מחלקים את עבודות הבית והטיפול בילדים בצורה שיוויונית. אבל אם אתה לא מתכוון להיות אחד מהם - אז אל תטען בשם השיוויון.
&nbsp
בין מיתוס עקרות הבית (שהיו קיימות תקופה קצרה מאוד. לאורך רוב ההיסטוריה נשים תרמו לכלכלת המשפחה, אבל זה לא רלוונטי בהקשר הנוכחי) לבין שיוויון מוחלט של הרבה מקום. נניח, פעם החלוקה הייתה 100% מול 100% טיפול בילדים ועבודות בית, ועכשיו זה 70%-30% של הפרנסה ו- 30%-70% בטיפול בילדים.
&nbsp
ואתה לא יכול לקבל את המשאבים שלה ואת ההקרבה שלה בשביל לקדם את הקריירה, ואז לא לתת לה חלק מהפירות שלה כשתתגרשו. כלומר, אתה יכול. יש המון דושים שעושים את זה כשהם מתגרשים. אבל לדעתי זה מרושע.
&nbsp
והילדים נפגעים. רמת החיים שלהם יורדת בצורה ברורה - כי הם גרים עם האמא, שגרה בדירה קטנה באיזור לא טוב, כי זה מה שיש לה כסף בשבילו, ולא שולחת לחוגים כי אין לה כסף וכו'.
&nbsp
הפער הזה, שאני רואה, בין בתי המשפט המוטים נגד גברים שאתה מכיר, לבין אלו המוטים נגד נשים שאני מכירה - הוא מפחיד. אותי.
&nbsp
כי כשגברים מרושעים מאמינים שבתי המשפט מוטים נגדם, לא אכפת לי. אבל כשגבר טוב מאמין בזה, זה מפחיד.
&nbsp
כי במציאות שאני מכירה, נותנים ממש קצת מזונות (איזה 6000? אני לא מכירה גרושה אחת שמקבלת 4000! אני חושבת שאני מכירה אחת שמקבלת 3000 וקצת, הרוב מקבלות פחות מ-3000 במרחב המדגם שלי) והגבר בכייף מתחמק מלשלם (ועושה דברים מגעילים אחרים, כמו להבריז למפגשים עם הילדים, ככה שהיא לא יכולה ללכת לחוג ביום הזה או לתכנן משהו, כי אולי הוא יבריז לה והיא תתקע בלי סידור), ולא עושים לו כלום! שום כלום בריבוע!
&nbsp
אז כן, יש סיכוי שבית המשפט ישפוט נגדך בצורה לא הוגנת. יש שופטים גרועים בישראל. אבל בית המשפט יכול לשפוט נגדה בצורה לא הוגנת - ואם אתה עשיר יותר יש לך יותר סיכוי להשיג את זה. יש שופטים גרועים בישראל. ובתוחלת, יש יותר סיכוי שבית המשפט ישפוט לטובתך.
&nbsp
כך את זה בחשבון כשאתה מנסה להבין את בת הזוג הפוטנציאלית - יש לה גם סיבות טובות לחשוש מבית המשפט. אפילו יותר טובות מלך.
&nbsp
&nbsp
(1) https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3726746,00.html
&nbsp
גם תחולת העוני של משפחות חד-הוריות עלתה ובמקרה זה בחדות – מ-21.7% ב-2015 ל-26.1% בשנה שעברה. חלקן הכולל באוכלוסייה הענייה עלה בכ-33%. בדו"ח מוסבר כי משפחות חד-הוריות "מתקשות להימנע ממצב של עוני או לצאת ממנו לנוכח פערי השכר הניכרים בין נשים וגברים, עבודה במשרה חלקית, ברובה לא מרצון, קצבת קיום נמוכה ומענק עבודה נמוך – גם אם גובה יחסית למקבלי מענק אחרים". לפי פילוח מגדרי, תחולת העוני בקרב גברים ירדה ביותר ממחצית האחוז בין 2015 לשנה שעברה בעוד שתחולת הנשים עלתה קלות.
 

kagome10

New member


 
למעלה