סופש של NBA
טוב אז ריב קל עם אשתי, פלוס לילה של שתיה מרובה שבא בעקבות זה, השאיר לי הרבה זמן להתאושש מול הטלויזיה. אחלה תירוץ לראות משחקים, בטח לאחר פגרת האולסטאר.
וושינגטון - קליבלנד
משחק מאוד מוזר שבסוף וושינגטון ניצחו. ב-99 פאט יואינג נפצע והשאיר את הניקס שלו ללא הכוכב הראשי שלהם, ולמרות זאת הם ניצחו את הפייסרס בגמר המזרח והמשיכו את סיפור הסינדרלה עד ההפסד לספרס ולדאנקן שזכה בפיינלס MVP הראשון שלו.
למרות זאת, הניקס שיחקו טוב ללא יואינג מה שהפך לדוגמא הראשית לקבוצה שמסתדרת ללא הכוכב, וכך בעצם וושינגטון שיחקו כדורסל מצויין למרות שג׳ון וול ישב עם חליפה (ומשקפי שמש של פימפס) בצד על הספסל. ביל לוקח הרבה יוזמה בהתקפה, וגם פורטר עושה הרבה יותר. הם פחות מסתמכים על וול שייצור מהלכים, מניעים את הכדור הרבה יותר ולפיכך משחקים כדורסל יותר טוב. אוטו פורטר ממש השתפר, הוא כבר לא רק שלשות. אמנם קשה לו לקחת שחקן לסל בכדרור, אבל כל קאט שהוא עושה, כמעט לא משנה איפה הוא מקבל את הכדור הוא מצליח להגיע למבט סביר לסל, ולסיים יפה. מיד ריינג׳, מעל הסנטר ממול. מה שלא קל יוצא החוצה. שחקנים כאלה שעושים מה שהם טובים בו ולא מנסים מה שהם לא טובים בו הם מצרך נדיר בליגה.
הקאבס הם היותר מעניינים, ובתכל׳ס מבחינתי המצב שם לא נראה טוב. לברון מתחיל ב-4 (תודה רבה באמת, תבין שאתה גדול וכבד מדי להיות 3 בליגה הזו), ופשוט מריץ את החבר׳ה כל הזמן. זה פועל רוב הזמן, אבל עדיין אין לקבוצה כדורסל כשלברון יושב. הם נראים טוב יותר הגנתית, אבל זה גם כי קווין לאב לא משחק. בכל אופן, אני מבין שזה שיפור על קליבלנד הקודמת, אבל זה נטול אפסייד לחלוטין. הקבוצה הזו לא יכולה לנצח את יוסטון/גולדן בסדרה. אני ממש בספק אם יגיעו לפיינלס. יתרה מכך, כרגע אין לה סט גיים בכלל. אם הסלטיקס או אפילו הוויזארדס שיפגשו אותה בפלייאוף יצליחו להוריד את קצב המשחק, יהיה ממש קשה לקאבס לעשות סל.
אין ספק שהקבוצה החדשה משחקת בשביל לברון. הם עובדים בשבילו, הם זזים לפי צלילי הכינור שלו, הם מנסים להשלים את הטעויות שלו. הייתי מהמר על זה בפלייאוף אם היה מדובר בלברון של מיאמי, ואם כל החבר׳ה האלה היו מתגבשים במשך שנה לפחות. מכיוון שלברון הוא פחות רבע צעד, והקבוצה חדשה, אני כבר אומר לכם לא לבנות עליהם הרים וגבעות.
גולדן סטייט - קליפרס
משחק פשוט מצויין. הקליפרס עלו למשחק בידיעה שאין להם שום סיכוי לשמור על גולדן אז הם החליטו להיכנס לתחרות קליעות. הרמה ההתקפית במשחק היתה מהגבוהות שראיתי. מה שניצח לגולדן את המשחק זה בעצם ערב מצויין של סטף קארי עם 44 נקודות, 10 אסיסטים, 8-11 לשלוש. קארי היה בלתי עציר והתעלל בשחקנים שהקליפרס שלחו אליו.
מהצד השני בקליפרס הרבה שחקנים התחממו, לו וויליאמס וטוביאס האריס קלעו סלים חשובים בקלאץ׳, גלינארי העניש את ההגנה הרכה של הלוחמים, אבל בסוף סטף גמר את המשחק בכמה סלים חשובים.
חייב להגיד שדיאנדרה ג׳ורדן עדיין טוב ומפחיד אבל הוא חצי צעד פחות מהיר ממה שהיה. יפה שהוא שיפר את העונשין סוף סוף, אבל עדיין זה סימן לא טוב ששחקן שמבוסס אתלטיות מתחיל לאבד אותה.
שתי הערות על הקבוצות - הווריירס נראו ממש מפחידים, הם יצאו מפגרת האולסטאר כאילו נורו מתותח. עכשיו ראיתי שהם נתנו בראש לת׳אנדר. הם נראים כמו אלופה אמיתית. שמיים וארץ הבדל מקליבלנד.
הקליפרס גם נראו טוב למרות ההפסד. עכשיו הם בסגל מלא (מינוס בברלי שגמר את העונה בתחילתה), ואני ממש מקווה שקבוצה כה התקפית תעלה לפלייאוף. משחקים כדורסל חיובי, ולו וויליאמס ווינר אמיתי ושחקן מרגש. יש להם סיכוי טוב לעלות, הדבוקה במערב ממקום 3 עד מקום 10 סופר צפופה. עוד נדבר על זה בדיון מתישהו.
סן אנטוניו - דנבר
אחלה משחק נוסף. יוקיץ׳ נתן טריפל דאבל, אבל מה שהרשים אותי דווקא במשחק הזה זה שני הווינגרים של הנאגטס - גארי האריס וג׳מאל מוריי. הם סקוררים אמיתיים, יודעים לייצר לעצמם, יודעים לסיים בצבע, יודעים לקלוע שלשות, יודעים להגיע לקו, וממש מאתגרים קבוצות עם העובדה שאתה צריך לשמור על שניים כאלה.
הבעיה של הנאגטס זה שיוקיץ׳ לא מגן על הטבעת בכלל והצבע ממש מחורר כשהוא עומד שם לבד, מה שמאלץ את הנאגטס לעלות הרבה פעמים עם פלאמלי לצידו. הם בונים הרבה על ההגנה של מילסאפ שייתן לקבוצה בעצם את התפוקה ההתקפית של ווילסון צ׳אנדלר (פורוורד מעולה לסמול בול אגב), אבל עם מסה בצבע והגנה על הטבעת (מילסאפ לא ארוך אבל הוא חוסם מצויין). אם הוא יחזור בכושר (נראה מאוד פיט אגב לפי התמונות בשידור), אז דנבר יכולה להציק ואפילו לעשות איזה אפסט קטן בפלייאוף. אפשר גם לחלום על ביתיות.
לעומת זאת הספרס שוקעת. בסופו של יום במאני טיים הספרס עומדים על המגרש עם טוני פארקר ופאו גאסול, אתה מערב את שניהם בפיק אנד רול, כמעט לא משנה על מי הם ״שומרים״ זה ייגמר בסל. הם עדיין קבוצה ביתית מהטובות בליגה, אבל כמו שזה נראה עכשיו יש מצב טוב שהם יגיעו לסיבוב הראשון ללא ביתיות. יתרה מכך לפי קצב הניצחונות שלהם זו הולכת להיות העונה הראשונה מזה 20 שנה שהם יסיימו מתחת ל-60% אחוזי הצלחה.
יוסטון - מינסוטה
ג׳ימי באטלר נבחר לאולסטאר אבל החליט לא לשחק, בטענה לעומס. הוא בחור מאוד תחרותי וזה הזכיר לי את דריק רוז או אפילו טים דאנקן שמעולם לא הבינו מה לעשות עם עצמם במשחק הזה. ג׳ימי טען שהוא צריך מנוחה (ואפילו אמר ״אני צריך לשמור את ג׳יימס הארדן 40 דקות במשחק הבא, אתם לא״), אבל בצד הפרשנים והשחקנים הבחירה שלו לא לשחק היתה לא מקובלת. עזבו ששחקנים עם פציעות (בראיינט, קאזינס) שזכו לכבוד להיבחר לאולסטאר עלו לדקה או שתיים רק בשביל זה, אלא יש הרבה סנאבס, שחקנים שלא נבחרו, שמחו על זה. לו וויליאמס זרק משהו על זה בטוויטר. באטלר לא נעלב, אבל לפני המשחק עם יוסטון אמר לכתבת קווים: ״כל מי שלא נבחר לאולסטאר מוזמן לשחק איתי אחד על אחד על 100,000 דולר, ואז הוא יבין למה אני באולסטאר והוא לא״. harsh. תגובת הרז-ניסים-כהן הזו נענתה ע״י אמא קארמה, וג׳ימי באטלר נפצע בברך בסוף הרבע השלישי. ה-MRI שלילי אגב, משמע הוא לא קרע את הרצועה, אבל יש פציעה במיניסקוס ומינסוטה עדיין לא מבינים מתי יחזור.
בכל אופן בניגוד לקליבלנד, הנה קונטנדרית שנראית כמו אחת. יוסטון חסרה את אריק גורדון המצויין אבל נתנה לוולבס בראש במשחק שהיה מאוד תחרותי עד לפציעה של ג׳ימי, שם הרוקטס פתחו פער של 13 שלא נסגר עד הסוף. למרות שלקחו לו את החוק של סחיטת הזריקות עונשין בזריקה לשלוש, הארדן עדיין בלתי שמיר ומגיע לקו מתי שהוא רוצה. היכולת שלו להקפיא את ההגנה היא מדהימה, הוא חושב שלושה צעדים לפני המגן שלו.
בדקות שהוא נח כריס פול מנהל את העסק, וזה בדיוק ההבדל הגדול בין קונטנדרית כמוהם או כמו גולדן. מינסוטה היא קבוצת צמרת, ועדיין שהכוכבים נחים הם בנויים על היכולת של קרופורד לייצר נקודות או מצבים, הבן אדם בן 38. יוסטון או גולדן מציגות כוכבים בשיא שלהם (אולי טיפה לפני/אחרי) בכל דקה על המגרש.
בכל אופן הוולבס הרשימו אותי מאוד, בניגוד למשחקים אחרים שלהם. טיג שלט מצויין בקצב וכשלחץ על הדוושה הראה מה גרם לו להיות רכז פותח דומיננטי באלופה של קונפרנס. וויגינס מאוד טיפש אבל מבחינת סקילסט טהור הוא אחד הכי טובים בליגה, וקשה מאוד לעצור אותו. דוריס ברק אמרה בשידור שלטאונס יש סיכוי להפוך לשחקן הכי טוב בליגה וזה לא באמת תלוש. טאונס בינתיים מאוד מזכיר את אנטוני דייויס, אולי פחות אתלטי אבל יותר יעיל, והכי חשוב פחות פציע. תראו איך דייויס משחק במשחקים מאז שקאזינס נפצע, הוא בלתי ניתן לעצירה ומשאיר אבק גם להופעות גדולות של הארדן/לברון/דוראנט, אבל שאתה יודע שכל שני וחמישי הוא נפצע, אז אי אפשר באמת לבנות על זה. טאונס (חמסה חמסה חמסה) יכול ויוכל להביא דברים דומים למגרש עם קונסיסטנטיות מרשימה.
עוד משהו שדוריס ברק אמרה, זה שהיא חושבת שגולדן פייבוריטית מול יוסטון, אבל ליוסטון יש את מה שנקרא Puncher's Chance. הם יכולים לחבר 2-3 משחקים טובים מול גולדן ולנצח אותה בסדרה, כמו שמתאגרף עם נוק אאוט פאואר יכול לנצח כל מתאגרף שעדיף ממנו.
הפציעה של באטלר טרפה את כל הקלפים, לפניה מינסוטה נראתה בעיניי מתמודדת ממש חזקה למקום השלישי, בטח ביכולת הנוכחית של הספרס ובאי יציבות של אוקלהומה. הם הספיקו לנצח עוד משחק מאז הפציעה אבל עדיין, קשה להגיד לאן זה ייקח אותם. ג׳ימי לא רק היה השחקן הטוב בקבוצה הוא היה גם המבוגר האחראי שלוקח עליו את הנטל, הוא בדיוק מה שהפך אותם מפוטנציאל לקבוצה מנצחת, ועכשיו בלעדיו קשה לי לראות אותם שומרים על רמה גבוהה לאורך זמן. רפואה שלמה.
בתמונות - פיט פול מילסאפ, פימפ ג׳ון וול
טוב אז ריב קל עם אשתי, פלוס לילה של שתיה מרובה שבא בעקבות זה, השאיר לי הרבה זמן להתאושש מול הטלויזיה. אחלה תירוץ לראות משחקים, בטח לאחר פגרת האולסטאר.
וושינגטון - קליבלנד
משחק מאוד מוזר שבסוף וושינגטון ניצחו. ב-99 פאט יואינג נפצע והשאיר את הניקס שלו ללא הכוכב הראשי שלהם, ולמרות זאת הם ניצחו את הפייסרס בגמר המזרח והמשיכו את סיפור הסינדרלה עד ההפסד לספרס ולדאנקן שזכה בפיינלס MVP הראשון שלו.
למרות זאת, הניקס שיחקו טוב ללא יואינג מה שהפך לדוגמא הראשית לקבוצה שמסתדרת ללא הכוכב, וכך בעצם וושינגטון שיחקו כדורסל מצויין למרות שג׳ון וול ישב עם חליפה (ומשקפי שמש של פימפס) בצד על הספסל. ביל לוקח הרבה יוזמה בהתקפה, וגם פורטר עושה הרבה יותר. הם פחות מסתמכים על וול שייצור מהלכים, מניעים את הכדור הרבה יותר ולפיכך משחקים כדורסל יותר טוב. אוטו פורטר ממש השתפר, הוא כבר לא רק שלשות. אמנם קשה לו לקחת שחקן לסל בכדרור, אבל כל קאט שהוא עושה, כמעט לא משנה איפה הוא מקבל את הכדור הוא מצליח להגיע למבט סביר לסל, ולסיים יפה. מיד ריינג׳, מעל הסנטר ממול. מה שלא קל יוצא החוצה. שחקנים כאלה שעושים מה שהם טובים בו ולא מנסים מה שהם לא טובים בו הם מצרך נדיר בליגה.
הקאבס הם היותר מעניינים, ובתכל׳ס מבחינתי המצב שם לא נראה טוב. לברון מתחיל ב-4 (תודה רבה באמת, תבין שאתה גדול וכבד מדי להיות 3 בליגה הזו), ופשוט מריץ את החבר׳ה כל הזמן. זה פועל רוב הזמן, אבל עדיין אין לקבוצה כדורסל כשלברון יושב. הם נראים טוב יותר הגנתית, אבל זה גם כי קווין לאב לא משחק. בכל אופן, אני מבין שזה שיפור על קליבלנד הקודמת, אבל זה נטול אפסייד לחלוטין. הקבוצה הזו לא יכולה לנצח את יוסטון/גולדן בסדרה. אני ממש בספק אם יגיעו לפיינלס. יתרה מכך, כרגע אין לה סט גיים בכלל. אם הסלטיקס או אפילו הוויזארדס שיפגשו אותה בפלייאוף יצליחו להוריד את קצב המשחק, יהיה ממש קשה לקאבס לעשות סל.
אין ספק שהקבוצה החדשה משחקת בשביל לברון. הם עובדים בשבילו, הם זזים לפי צלילי הכינור שלו, הם מנסים להשלים את הטעויות שלו. הייתי מהמר על זה בפלייאוף אם היה מדובר בלברון של מיאמי, ואם כל החבר׳ה האלה היו מתגבשים במשך שנה לפחות. מכיוון שלברון הוא פחות רבע צעד, והקבוצה חדשה, אני כבר אומר לכם לא לבנות עליהם הרים וגבעות.
גולדן סטייט - קליפרס
משחק פשוט מצויין. הקליפרס עלו למשחק בידיעה שאין להם שום סיכוי לשמור על גולדן אז הם החליטו להיכנס לתחרות קליעות. הרמה ההתקפית במשחק היתה מהגבוהות שראיתי. מה שניצח לגולדן את המשחק זה בעצם ערב מצויין של סטף קארי עם 44 נקודות, 10 אסיסטים, 8-11 לשלוש. קארי היה בלתי עציר והתעלל בשחקנים שהקליפרס שלחו אליו.
מהצד השני בקליפרס הרבה שחקנים התחממו, לו וויליאמס וטוביאס האריס קלעו סלים חשובים בקלאץ׳, גלינארי העניש את ההגנה הרכה של הלוחמים, אבל בסוף סטף גמר את המשחק בכמה סלים חשובים.
חייב להגיד שדיאנדרה ג׳ורדן עדיין טוב ומפחיד אבל הוא חצי צעד פחות מהיר ממה שהיה. יפה שהוא שיפר את העונשין סוף סוף, אבל עדיין זה סימן לא טוב ששחקן שמבוסס אתלטיות מתחיל לאבד אותה.
שתי הערות על הקבוצות - הווריירס נראו ממש מפחידים, הם יצאו מפגרת האולסטאר כאילו נורו מתותח. עכשיו ראיתי שהם נתנו בראש לת׳אנדר. הם נראים כמו אלופה אמיתית. שמיים וארץ הבדל מקליבלנד.
הקליפרס גם נראו טוב למרות ההפסד. עכשיו הם בסגל מלא (מינוס בברלי שגמר את העונה בתחילתה), ואני ממש מקווה שקבוצה כה התקפית תעלה לפלייאוף. משחקים כדורסל חיובי, ולו וויליאמס ווינר אמיתי ושחקן מרגש. יש להם סיכוי טוב לעלות, הדבוקה במערב ממקום 3 עד מקום 10 סופר צפופה. עוד נדבר על זה בדיון מתישהו.
סן אנטוניו - דנבר
אחלה משחק נוסף. יוקיץ׳ נתן טריפל דאבל, אבל מה שהרשים אותי דווקא במשחק הזה זה שני הווינגרים של הנאגטס - גארי האריס וג׳מאל מוריי. הם סקוררים אמיתיים, יודעים לייצר לעצמם, יודעים לסיים בצבע, יודעים לקלוע שלשות, יודעים להגיע לקו, וממש מאתגרים קבוצות עם העובדה שאתה צריך לשמור על שניים כאלה.
הבעיה של הנאגטס זה שיוקיץ׳ לא מגן על הטבעת בכלל והצבע ממש מחורר כשהוא עומד שם לבד, מה שמאלץ את הנאגטס לעלות הרבה פעמים עם פלאמלי לצידו. הם בונים הרבה על ההגנה של מילסאפ שייתן לקבוצה בעצם את התפוקה ההתקפית של ווילסון צ׳אנדלר (פורוורד מעולה לסמול בול אגב), אבל עם מסה בצבע והגנה על הטבעת (מילסאפ לא ארוך אבל הוא חוסם מצויין). אם הוא יחזור בכושר (נראה מאוד פיט אגב לפי התמונות בשידור), אז דנבר יכולה להציק ואפילו לעשות איזה אפסט קטן בפלייאוף. אפשר גם לחלום על ביתיות.
לעומת זאת הספרס שוקעת. בסופו של יום במאני טיים הספרס עומדים על המגרש עם טוני פארקר ופאו גאסול, אתה מערב את שניהם בפיק אנד רול, כמעט לא משנה על מי הם ״שומרים״ זה ייגמר בסל. הם עדיין קבוצה ביתית מהטובות בליגה, אבל כמו שזה נראה עכשיו יש מצב טוב שהם יגיעו לסיבוב הראשון ללא ביתיות. יתרה מכך לפי קצב הניצחונות שלהם זו הולכת להיות העונה הראשונה מזה 20 שנה שהם יסיימו מתחת ל-60% אחוזי הצלחה.
יוסטון - מינסוטה
ג׳ימי באטלר נבחר לאולסטאר אבל החליט לא לשחק, בטענה לעומס. הוא בחור מאוד תחרותי וזה הזכיר לי את דריק רוז או אפילו טים דאנקן שמעולם לא הבינו מה לעשות עם עצמם במשחק הזה. ג׳ימי טען שהוא צריך מנוחה (ואפילו אמר ״אני צריך לשמור את ג׳יימס הארדן 40 דקות במשחק הבא, אתם לא״), אבל בצד הפרשנים והשחקנים הבחירה שלו לא לשחק היתה לא מקובלת. עזבו ששחקנים עם פציעות (בראיינט, קאזינס) שזכו לכבוד להיבחר לאולסטאר עלו לדקה או שתיים רק בשביל זה, אלא יש הרבה סנאבס, שחקנים שלא נבחרו, שמחו על זה. לו וויליאמס זרק משהו על זה בטוויטר. באטלר לא נעלב, אבל לפני המשחק עם יוסטון אמר לכתבת קווים: ״כל מי שלא נבחר לאולסטאר מוזמן לשחק איתי אחד על אחד על 100,000 דולר, ואז הוא יבין למה אני באולסטאר והוא לא״. harsh. תגובת הרז-ניסים-כהן הזו נענתה ע״י אמא קארמה, וג׳ימי באטלר נפצע בברך בסוף הרבע השלישי. ה-MRI שלילי אגב, משמע הוא לא קרע את הרצועה, אבל יש פציעה במיניסקוס ומינסוטה עדיין לא מבינים מתי יחזור.
בכל אופן בניגוד לקליבלנד, הנה קונטנדרית שנראית כמו אחת. יוסטון חסרה את אריק גורדון המצויין אבל נתנה לוולבס בראש במשחק שהיה מאוד תחרותי עד לפציעה של ג׳ימי, שם הרוקטס פתחו פער של 13 שלא נסגר עד הסוף. למרות שלקחו לו את החוק של סחיטת הזריקות עונשין בזריקה לשלוש, הארדן עדיין בלתי שמיר ומגיע לקו מתי שהוא רוצה. היכולת שלו להקפיא את ההגנה היא מדהימה, הוא חושב שלושה צעדים לפני המגן שלו.
בדקות שהוא נח כריס פול מנהל את העסק, וזה בדיוק ההבדל הגדול בין קונטנדרית כמוהם או כמו גולדן. מינסוטה היא קבוצת צמרת, ועדיין שהכוכבים נחים הם בנויים על היכולת של קרופורד לייצר נקודות או מצבים, הבן אדם בן 38. יוסטון או גולדן מציגות כוכבים בשיא שלהם (אולי טיפה לפני/אחרי) בכל דקה על המגרש.
בכל אופן הוולבס הרשימו אותי מאוד, בניגוד למשחקים אחרים שלהם. טיג שלט מצויין בקצב וכשלחץ על הדוושה הראה מה גרם לו להיות רכז פותח דומיננטי באלופה של קונפרנס. וויגינס מאוד טיפש אבל מבחינת סקילסט טהור הוא אחד הכי טובים בליגה, וקשה מאוד לעצור אותו. דוריס ברק אמרה בשידור שלטאונס יש סיכוי להפוך לשחקן הכי טוב בליגה וזה לא באמת תלוש. טאונס בינתיים מאוד מזכיר את אנטוני דייויס, אולי פחות אתלטי אבל יותר יעיל, והכי חשוב פחות פציע. תראו איך דייויס משחק במשחקים מאז שקאזינס נפצע, הוא בלתי ניתן לעצירה ומשאיר אבק גם להופעות גדולות של הארדן/לברון/דוראנט, אבל שאתה יודע שכל שני וחמישי הוא נפצע, אז אי אפשר באמת לבנות על זה. טאונס (חמסה חמסה חמסה) יכול ויוכל להביא דברים דומים למגרש עם קונסיסטנטיות מרשימה.
עוד משהו שדוריס ברק אמרה, זה שהיא חושבת שגולדן פייבוריטית מול יוסטון, אבל ליוסטון יש את מה שנקרא Puncher's Chance. הם יכולים לחבר 2-3 משחקים טובים מול גולדן ולנצח אותה בסדרה, כמו שמתאגרף עם נוק אאוט פאואר יכול לנצח כל מתאגרף שעדיף ממנו.
הפציעה של באטלר טרפה את כל הקלפים, לפניה מינסוטה נראתה בעיניי מתמודדת ממש חזקה למקום השלישי, בטח ביכולת הנוכחית של הספרס ובאי יציבות של אוקלהומה. הם הספיקו לנצח עוד משחק מאז הפציעה אבל עדיין, קשה להגיד לאן זה ייקח אותם. ג׳ימי לא רק היה השחקן הטוב בקבוצה הוא היה גם המבוגר האחראי שלוקח עליו את הנטל, הוא בדיוק מה שהפך אותם מפוטנציאל לקבוצה מנצחת, ועכשיו בלעדיו קשה לי לראות אותם שומרים על רמה גבוהה לאורך זמן. רפואה שלמה.
בתמונות - פיט פול מילסאפ, פימפ ג׳ון וול