משבר זוגיות לאחר גילוי בגידה

[חרסינה משורינת]

וטוב שלא יחזור להיות מה שהיה . כי לא היה .

 

[vg04285]

את צודקת

זו אכן אישתו של המאהב שהתקשרה אלי, והיא הייתה מצויידת בכל החומר שקיבלה מהחוקר הפרטי שתפס אותם.

 

[חרסינה משורינת]

זה לפחות נותן הסבר ללמה הוא בגד באשתו שהתחתן עם כזו פרה

סתם לא.
אבל כעיקרון לשכור חוקר פרטי
ועוד לוודא שהיא גורמת הרס לתא משפחתי
(שאני ממש שמחה שאתה יודע -
ובאמת מצטערת בכל ליבי על כאבך)
רק כדי לנקום בנואפת

זאת לומר שעם עם מלכתחילה התחתנה עם קלוץ כזה
שאפילו לומר את האמת לא יכול
אין תמיהה שבחר להוביל לחופה
חתיכת פרה מטו***ת

 

[vg04285]

אני דווקא שמח שזה קרה

אני לא מסוג האנשים שרוצים או יכולים להיות בת יענה.
כשנפגשנו היא גם שאלה אותי לאיזו רמה של פרטים אני רוצה שהיא תרד, ואמרתי לה שתספר הכל.

 

[חרסינה משורינת]

זה ממש לא דווקא

כי זה ממש לא סותר ולא מקיים יחסי סתירה אם זה שהבחירה שלה
היא בחירה שרק פרות עושות אבל לפחות היתה בה ההגינות והחמלה האנושית
לשאול כמה אתה רוצה לדעת במקום פשוט להתפרץ

ובלי קשר אני אפסיק עכשיו כי אין לי רצון שום כלום שכזה
לדשדש ולהעמיק ולדון בפצע הפעור שלך -
שהוא נוראי בעיני

וזה שאתה רוצה ובניגוד לבנות יענה לרדת לרדוקציה הכי
ברמת הפיקסלים
ולדעת את כל המקיף על תולדותיה של אשתך

זה אקווילנט על רמת הפגיעה שלך ורמת האהבה שלך
שאתה רוצה לדעת הכל עד לפרטי פרטים על נפשו של אחר
בין אם זו האישה העתידית שתהיה אם תבחרו להשאר יחד
ובין אם זו אחרת.

וזה הכי לא לגנותך כי יש לי השערה אפילו שאם אתה חושב שהיתה לך
אפילו יד ידו של בדיל ושמץ בזה שחסר לה משהו וזה נגיד
ממש לא מצדיק שקר אבל רק יכול לאפשר לך לבחון את עצמך
ואת ההקשרים ואת מה שלא מדעת אתה מחסיר מאחר
ומהאהוב
זה בדיוק לומר שדווקא כאדם כזה - של הכל ועד לפרט המזערי ביותר של חקירה
כמידת אהבתך , מידת אחריותך ומידת כנותך.

ואני יודעת שזה אולי קצת נשמע מופלץ מהתחת ,
אבל קח בחשבון שאם ורק ובהדרש לעובדה שמשהו
אפילו בהדרש לשקר
והדבר שבדרך כלל מכשיל את רוב הזוגות
וגורם להם לשקר על משהו בכלל -
הוא תקשורת לקויה
שתמיד ככזו ובמתחייב מהמושג תקשורת -
חייבת לקיימת הדדיות של שני הצדדים
זה לזה וזה אל זה

ושוב וממש לא להעמיק את כאבך וממש לא לזלזל לרגע בחומרת המעשה והשקר-
נשאלת השאלה למה אישה כזו שכרגע אם תבחר
תהיה חייב להכיר מחדש כזרה
למה אישה כזו מלכתחילה לא יכלה לשתף אותה בצורך שלה
נניח בריגוש? למה לא היתה תקשורת פתוחה?

ועכשיו אין שום צורך בדמעות ובכעס - אני לא אמרת שזה סותר שזה בכלל לא
ככה ונתת לה הכל מהכל להכל-
אבל רק מתוך הרוב הדומם שצווח בגידות
בדרך כלל וכמעט תמיד כל תהליך הוא הדדי ומתקשר
לשני אנשים שלא יכלו לדון על שוני מסוים כל אחד מחששותיו שלו
וברגע שלא יכלו לקיים תקשורת כנה
כבר התחייבו שאלא אם הם דוחקים אותו לקרן פינה של הנפש ומתים
איתו נפשית מחדש כל יום ומגדלים גידול סרטני של שנאה מודחקת
שמתפרצת בסוף זה לזה

הבחירה הכי נוראית, הכי פסולה בעיני והכי דווקא בגלל שהיא קלה
מאשר להתמודד עם הפחד שאחר יוכל או לפחות יוכל לנסות
להתגמש בתקשורת גלויה לשקר הזה שנוצר
ולשוני הזה שמלכתחילה...

זה רק מהמקום שלך כאדם של הכל וכאדם שרוצה לרדת להכל
גם למה שיכול אפילו ללכלך אותו- שאלה חשובה
למה היא לא יכלה לשתף אותך או חששה מלכתחילה אם
נניח לרגע שהסיבה האמיתית לבגידה היא זו
בצורך שלה בריגוש? ממה חששה כל כך שבחרה שקר מכוער ומזעזע כזה?


וכמובן אני אעצור כאן ואין לי כוונה להעמיק את כאבך
אבל רק אומר שכמו שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים
וזה נורא נוח ונעים גם אם לא התרחש הפעם
להניח שהצד המכוער , הבזוי והשיקרי- שהוא אכן כזה
לא מקרין עלינו לפחות קמצוץ של אמת על עיוורון שלנו
זה עלול לשחק דווקא לרעתנו

ואפילו אם נבחר לדון את הנקלה - שאכן כזה- ואכן נורא
על עמוד הקלון במקום לראות איך אפילו ממקום של שבירה מוחלטת
והתרחקות מאדם שבטחנו בו יש לתהליך הזה אפילו בבחירה כזו
ערך ממש גדול לנו עצמנו ובלי קשר לנקלה או הרעיה שתבוא במקומה .


שזה בעצם למה הציעו לך לא רק טיפול זוגי אלא פרטני
ואפילו כל אחד לעצמו וביחד.

מקווה שלא העמקתי את הכאב שלך,
מקווה שתחוש בטוב, שתצלח את המשבר ותצא חזק ומחוזק לעתיד לבוא.
אמן

 

[חרסינה משורינת]

זאת אומרת

שעצם הביצוע או אי הביצוע של הפרה
בכלל לא סותר שאחשוב שלא טוב שקרה ויכול להתבצע
וטוב שאתה יודע את האמת.

זה עדין לא ישנה לי שאדם שבחר בחירה כזו -
למרות -ואפילו שבגלל שהיא הפגינה
כפרה ליריות אנושית בסיסית לשאול אותך מה תרצה לדעת
ויש בזה טעם של ממש להניח שהפגיעה שלה נשזרה בזו שלך
והיה אפילו חוט דקיק אנושי שקשר אתכם בכאב משותף
של טראומה , שקר ועוול שכזה

זה עדין לא אומר שזה די ברור שחלק גדול מהמניע שלה למעשה
היה לנקום באישה שנאפה עם בעלה הקלוץ וחדל האישים -
שזה לומר לנקום באישה גם במחיר של פגיעה בתא משפחתי של אחר
על כל ההשלכות לכך.

ולכן עצם ביצוע או אי ביצוע המעשה הוא לא שאני שוללת -
ולא את זכותך הכי קונקרטית ופי כמה אלפים חשובה לדעת
רק שעצם הבחירה לעשותו
אומר שהיא פרה
פרה שיש לה חוש לירי לחמלה ואנושיות
אבל עדין פרה

כי הנקמה שלה שווה לה יותר מאשר תא משפחתי של אחר
על ילדיו , האשה והבעל.

בכל מקרה את שהיה אין להשיב וטוב שכך ואני שמחה שאתה יודע
ואני כואבת את כאבך
וזה לא סותר שהאשה הזו פרה.
שככזו מוברר גם למה בעלה בגד בפרה שכזו
ולמה הם שכרו בלש פרטי
ולמה הוא קלוץ שקרן וחדל אישים .

סה טו.

וסיימתי. אני ממש ממש מתנצלת אם העמקתי או שיקפתי או עשיתי משהו
בכדי לפמפם עוד כאב. אין לי כוונה ואני מקווה שתחוש בטוב עד אחרית ימיך .
באמת.
ועם אשה אוהבת לצידך
באמת.

 

[ללמוד מחדש]

אף פעם לא הבנתי את הצורך של אנשים להתקשר למישהו ולספר לו על רומן שבת או בן זוגו מקיימים.

 

[בת האש]

הם פשוט מקיימים "מה ששנוא עלייך"

אני הייתי רוצה שיודיעו לי אם בן זוגי יבגוד בי. למען האמת, אם מישהו מחבריי לא יודיע לי, אראה בכך בגידה, וכנראה אפרד מה"חבר" הזה.
&nbsp
אף פעם לא הבנתי את האמירה "זה לא עניינך, אל תתערב" ואת הנטייה לשכנע אנשים לא לספר. אם מישהו היה שודד מכר שלך והיית יודע מי הפושע, לא היית מספר לו?

 

[ללמוד מחדש]

לדעתי

האנלוגיה שהשתמשת בה לא מתאימה. זה לגמרי לא אותה הסיטואציה. אם אספר למכר מי השודד, לא אהרוס בית.

מאמינה גדולה במה שלא יודעים, לא כואב. לא הייתי רוצה לדעת אם בן זוגי בוגד בי, אלא אם הוא יחליט לספר. לא יודעת מה אחשוב על חבר או חברה שיבואו לספר לי על כך...ובטח לא הייתי רוצה לקבל טלפון אנונימי לגבי זה...

 

[בת האש]

מי שהרס את הבית זה הבוגד...

לפי תפיסת העולם שלי, מי שבוגד ממוטט את היסודות של הבית. מכאן הנפילה היא רק עניין של זמן. לפעמים אפשר לתקן, אם תופסים את זה בזמן. אבל אם יש בגידה והנבגד לא יודע על זה, זו מערכת יחסים שגורלה נגזר. כמו שאם נגנב ממני כסף, זה שאני לא יודעת על זה לא יגדיל את כמותל הכסף שיש לי...
&nbsp
לכן אני הייתי מאוד כועסת על מי שהיה מסתיר ממני בגידה של בעלי. האיזה מהסיפור הקדישה הרבה מאמץ כדי לגלות שבעלה בוגד. (או שזה היה גבר? כבר שכחתי מה המינים בסיפור). זה מראה בצורה ברורה שהיא רוצה לדעת, ולא לעצום עיניים, לסתום אוזניים, ולשיר בקול רם "להלהלהלה לא שומעת".
&nbsp
כל אחד פועל לפי המוסר שלו, וזה הדבר ההגיוני לעשות...
&nbsp
בכל מקרה, מי שמספרבגידרה לא הורס בית. הנבגד/ת יכול/ה לבחור להמשיך להתעלם מהמציאות, אם זה רצונו או רצונה.

 

[nowonder]

שמביעים דעה ערכית על פעולה של בנאדם

בוחנים אותה במבחן הכוונה ובמבחן התוצאה.
הכוונה של האישה היתה נקמה (בבעלה הבוגד, באישה שאיתה הוא בגד), והתוצאה היתה כאב רב והרס שלא היה הכרחי. (האישה הבוגדת סיימה את הקשר הרבה קודם, וניסתה לחזור אל המשפחה שלה, לתקן את מה שהרסה).
&nbsp
היא לא התקשרה לספר על הבגידה, כמו שהסיפור המדומיין שלך מציע, מתוך דאגה כנה לחבר הטוב שלה, וכדי לאפשר לבעל המקורנן לתקן ולתפוס בזמן את הבעיות בזוגיות שלו. אלא ביודעין היא התקשרה כדי לפגוע.
&nbsp
זה ההבדל.
&nbsp

 

[בת האש]

השאלה היא מה התוצאה, וזה סובייקטיבי

לדעתי, לגלות את הבגידה זה טוב. וכמה שמוקדם יותר, טוב יותר. זה מאפשר לצד הנבגד לבחור, זה מאפשר לתקן את מה שהיה הסיבה לבגידה.
כמה שמגלים את הבגדיה מאוחר יותר - ככה רע יותר.
&nbsp
כך שלדעתי, במבחן התוצאה הכל מצויין.
&nbsp
והכוונה? פחות אכפת לי ממנה. ולו מפני שאני לא קוראת מחשבות. הם כולם אנשים מבוגרים, ולא ילדים קטנים שאומרים "אבל לא התכוונתי".
&nbsp
&nbsp

 

[ללמוד מחדש]

היית מתייחסת לכך

באותה צורה אם היית מגלה על ידי גורם חיצוני שהוא מכור להימורים? כבגידה ?

אני רואה את זה אותו דבר. זה שיש עוד אדם מעורב לא משנה את העובדה שכל זוג שבונה משהו, להם ורק להם הזכות להרוס את שבנו. זו דעתי.

מוסר כידוע זה דבר מאד סובייקטיבי

 

[בת האש]

ברור שכן!

יותר מזה, בעוד שיש אנשים שחושבים שיש להם הצדקה מוסרית לא לספר על בגידה, הרי כל מי שיודע שבן הזוג שלי מהמר ולא אומר לי את זה, הוא אדם רע. כי הוא נותן לבן זוגי להרוס את העתיד הכלכלי שלי, ולא מודיע לי, למרות שהאו יודע שבן זוגי שודד אותי.
&nbsp
רק לזוג י שאת הזכות להרוס. אבל מי שמהמר, או בוגד, הוא זה שהורס. מי שמודיע רק מספר לצד השני שהזוגיות נהרסה. הוא לא הורס כלום, רק מודיע, מספר על מה שכבר קרה. והזוג הוא שיבחר אם לפרק או לא. יש כאלו שמפרקים, יש כאלו שלא.
&nbsp
אבל להגיד שהוא הרס את הזוגיות זה כמו לקרוא לי גנבת אם הודעתי לחברה שלי שגנבו לה את הארנק...

 

[חרסינה משורינת]

למען הסדר הטוב וכפי שכבר הסברתי

שקר עולה במניין הרוגים גבוה בהרבה מסתם הפס"ד רנדומלי.
אני שמחה שנודע לו ושמחה שיודע.

אבל זה לא משנה את קו מחשבתי שאם היה בשיקוליה של הגברת מטעם הנקמה- היא פרה שנשואה לקלוץ .
ובזה דיינו.

עקרונית?
כמובן שמעדיפה שהאמת תיוודע לאור וכשזה לא סובייקטיבי-
זה הכי אובייקטיבי לכיוונה של בת אש.

אבל בסובייקטיבי?
טעם של יאק. טפו . הלאה עיינים סורו מרע.

ת'כלס אין לי בעיה עם הרעיון , חבל שהרעיון הוא לא מה שמניע את היד שאוחזת בשפופרת. זה הכל.

 

[Poisonous Wild Ivy]

בואי אני אסביר את האמירה "זה לא עניינך, אל תתערב"

למרות מה שנדמה לך, אין לך באמת מושג מה קורה במשפחה של מישהו אחר וזה כולל את המשפחה של החבר הכי טוב שלך. את לא יודעת מה היחסים ומה הדינמיקה שם. בנוסף להבדיל ממך יש אנשים שלא רוצים לדעת על הבגידה. זו הדרך שלהם להתמודד. כשאת דוחפת את האף הארוך שלך לעניינים כל כך אינטימיים ורגישים, את מכריחה את הבן אדם להתמודד בדרך שלך, את כופה עליו דרך התמודדות שאת רואה לנכון וזה לא מה שהוא בחר לעצמו. אז יופי, קבלי מחיאות כפיים סוערות יצאת רודפת צדק ענוגה וחסודה ועל הדרך כפית על בן בן אדם את השקפותייך, רמסת אותו ברגל גסה ואימללת אותו וכל מי שסביבו. והכל למען הצדק המדומיין שלך. עם חברים כמוך מי צריך אויבים.עם כל הכבוד ההשוואה שלך לשוד פשוט מגוחכת

 

[בת האש]

גם את הכופה את דרך ההתמודדות שלך - בריחה

אם מישהי לא יודעת על בגידה, אז אין לה את האפשרות להתגרש בגלל זה. ואז לא לספר לה זה לכפות עליה את השקפת העולם שלך...

כל עוד אדם לא יודע על בגידה, אין לו בחירה. אחרי שהוא יודע עליה, יש לו בחירה. הוא יכול להמשיך להתעלם מהבגידה אם בא לו, למשל, להעמיד פנים ששיחת הטלפון האנונימית היא של שונאים של הבעל/אישה. או שהוא יכול להתמודד.

כל עוד הוא לא יודע, הוא לא יכול לבחור. בכלל.

 

[ברטה הגדולה]

כדאי להתחיל משיחה כללית עם הנבגדת,

שיחה שלא קשורה למקרה שלה, כדי לדעת מה דעתה (לא בטוח שדעתה התאורטית תעמוד במבחן המציאות, אבל זה עדיף על להנחית עליה משהו שהיא לא רוצה בו).

"שמעתי על מישהי שקרה לה XYZ. אני לא בטוחה שאני הייתי רוצה לדעת דבר כזה / אני בכל מקרה רוצה לדעת!. מה את אומרת?"

 

[בת האש]

אם זו חברה טובה, אז אני כבר יודעת את דעתה על הנושא

ואם זו מישהי זרה, אז אין דרך לא מחשידה לעשות את זה.
&nbsp
בנוגע למבחן המציאות - באמת שזה לא מעניין אותי. אנשים בוגרים אמורים לקחת אחריות על הבחירות שלהם. לקחת כחלק מהשיקולים שלי את האפשרות שדעתו של אדם לא תעמוד במבחן המציאות זה מעשה פטרוני ומגעיל. וכמובן, זה עובד גם ההפך, אנשים יכולים להגיד שהם לא רוצים לשמוע על בגידה, ואחר כך לכעוס נורא שלא סיפרו להם.
&nbsp
ובטח שאפשר להתעלם - לאנשים יש יכולת עצומה להכחיש מציאות שלא נוחה להם. גם אדם ששמע על בגידה יכול להחליט שהוא מעמיד פנים שהוא לא יודע. (ואם הוא לא יכול, סמין שההחלטה שלו לא עמדה במבחן המציאות).

 

[ברטה הגדולה]

יש הרבה אמצע בין חברה טובה לזרה מוחלטת.

כמו למשל, מישהי שאת מכירה מעבר לשלום-שלום, מדברות, אבל את לא מכירה את דעותיה בעניין.

"אנשים בוגרים אמורים לקחת אחריות על הבחירות שלהם" – הנבגדת לא בחרה להיות נבגדת, אז לא הבנתי על איזה בחירות מדובר.

כשכתבתי שלא בטוח שדעתה התאורטית תעמוד במבחן המציאות לא התכוונתי שזה צריך להכנס למערך השיקולים שלי אם לספר לה או לא.
זו הייתה הערה צדדית בסוגריים.
אם הייתי מחליטה מראש שדעתו של אדם לא תעמוד במבחן המציאות, איזה סיבה יש לי בכלל לשאול אותה? זה אומר שדעתה בכלל לא רלוונטית מראש!
וכל הכוונה של הפוסט שלי הייתה כן לקחת את דעתה כרפרנס להסתמך עליו.
אני לא יודעת אם זה יעמוד במבחן המציאות. אני לא יכולה לומר בוודאות מוחלטת שכל דעה שיש לי תעמוד במבחן המציאות, אבל מאחר ואין לי את חוכמת הבדיעבד לפני שהדברים קורים, אני אסתמך על מה שהיא אומרת.

ובאשר להתעלמות – יש אנשים שיכולים להתעלם מדבר כזה. יש הרבה אחרים שלא, ולדעתי (האישית והבלתי קובעת) הם הרוב. בכל מקרה, בין אם הם כאלה או כאלה, גם אם הם טעו בראיית המציאות, לא עלינו – אני לא בעד גישת הבום-טראח.

ברור שלא נסכים כאן על כלום, ובדרך שבה את מציגה את הדברים אני מסכימה עם העמדה שלך עוד פחות מקודם. אז כמו שאומרים במקרים כאלו – נסכים שלא להסכים.