יש הרבה אמצע בין חברה טובה לזרה מוחלטת.
כמו למשל, מישהי שאת מכירה מעבר לשלום-שלום, מדברות, אבל את לא מכירה את דעותיה בעניין.
"אנשים בוגרים אמורים לקחת אחריות על הבחירות שלהם" – הנבגדת לא בחרה להיות נבגדת, אז לא הבנתי על איזה בחירות מדובר.
כשכתבתי שלא בטוח שדעתה התאורטית תעמוד במבחן המציאות לא התכוונתי שזה צריך להכנס למערך השיקולים שלי אם לספר לה או לא.
זו הייתה הערה צדדית בסוגריים.
אם הייתי מחליטה מראש שדעתו של אדם לא תעמוד במבחן המציאות, איזה סיבה יש לי בכלל לשאול אותה? זה אומר שדעתה בכלל לא רלוונטית מראש!
וכל הכוונה של הפוסט שלי הייתה כן לקחת את דעתה כרפרנס להסתמך עליו.
אני לא יודעת אם זה יעמוד במבחן המציאות. אני לא יכולה לומר בוודאות מוחלטת שכל דעה שיש לי תעמוד במבחן המציאות, אבל מאחר ואין לי את חוכמת הבדיעבד לפני שהדברים קורים, אני אסתמך על מה שהיא אומרת.
ובאשר להתעלמות – יש אנשים שיכולים להתעלם מדבר כזה. יש הרבה אחרים שלא, ולדעתי (האישית והבלתי קובעת) הם הרוב. בכל מקרה, בין אם הם כאלה או כאלה, גם אם הם טעו בראיית המציאות, לא עלינו – אני לא בעד גישת הבום-טראח.
ברור שלא נסכים כאן על כלום, ובדרך שבה את מציגה את הדברים אני מסכימה עם העמדה שלך עוד פחות מקודם. אז כמו שאומרים במקרים כאלו – נסכים שלא להסכים.