לבטים נשיים- אוניברסליים?
שלום לכולן, אני חדשה בפורום. יש לי לבטים קשים הקשורים בעצם היותי אישה צעירה. יש לי חשבון ארוך עם אלוהים/הגורל/ יד המקרה/ הזרע והביצית שקבעו כי אהיה אישה. לבטיי נוגעים לכל תחום בחיי, מהתחום האנטומי- פיזי ועד לתחום המחשבה והרגש כשבדרך אינני פוסחת על אף תחום. נדמה לי כי בכל אני יוצאת כאשר ידי על התחתונה בהשוואה לגבר. מאחר ואני כאמור חדשה כאן, אני כמעט מתפוצצת מרוב הקושיות שמקשות עליי בענייני פמיניזם ומעמד האישה, ואבקש לחלוק מעט מהן איתכן, הגם שאני יודעת כי מדובר בשאלות קשות, מורכבות, בעלות היבטים פילוסופיים הנוגעים לכל יום בחיינו, ויכול להיות שלעולם לא אמצא להן תשובה, בכל אופן אודה כבר כעת למי שינסה לסייע לי למצוא פתרונות. אם יש נשים פמיניסטיות שמודעות לכל אי השוויון והעוולות ההיסטוריים שקשורים לנשים, ועדיין חושבות שלהיות אישה זה עדיף מלהיות גבר, האם תוכלו לכתוב לי מדוע אתן חשות כך? הנשים בסביבתי אומרות לי לא פעם שהן לא מבינות על מה אני מדברת, ושהן לעולם לא היו רוצות להיות גברים. גברים לטענתן חסרים את היכולות הרגשיות של נשים, חסרים את החמלה של נשים, יומרנים וחלשים מנשים בהתמודדויות עם הדברים שהחיים מזמנים לנו- ואני אומרת - איזה כיף לגברים- שיחקו אותה הן מן הבחינות הפיזיות והאנטומיות, וחסרים את תסבוכי הרגש של נשים, פחות מביעים חמלה- פשוט משום שהטבע סימן אותם כחזקים והאחרים צריכים להתאים עצמם אליהם, מלאי גאוות מין ובטחון, ואם קשה להם להתמודד, אז תמיד יש מישהו שמתמודד עבורם ועושה להם יותר נעים וקל- מכל הבחינות האגואיסטיות שווה בהרבה להיות גבר, לא? וכעת להתלבטות נוספת ולא פחות כואבת-ענייני תעסוקה. שמעתי על משרת חלומות, קשה, תובענית ביותר מתגמלת לאללה ואחרי תקופה קצרה בה, אני אכיר את כולם וכולם יכירו אותי. שלחתי קורות חיים. עיזבו את זה שיכול להיות שהמשרה הזו עדיין גדולה עליי בכמה מספרים וכנראה חסר לי איזשהו תואר שהוא תנאי בסיסי לקבלתה. מהרגע ששיתפתי את יקירי ברעיון המשרה, בא לי לעשות ניתוח לשינוי מין, מפני שזו לא משרה לאמא, והרי כאישה נועדתי להיות אמא. אולי לא היום, אולי לא השנה אבל הרי ההבטחה הגדולה בלידת בת זה כי היא תהיה אמא. תגידו, מה פתאום, לא חייבים רק אם את רוצה, אבל אני בתוכי יודעת מה מצופה ממני. וכשחשבתי על זה שאם לא אקבל את המשרה הזו היום, ואעבוד בה את השנים שארצה החל מהשנה, אז פיספתי הזדמנות גדולה. הורי אמרו לי אז אם לא תקבלי את המשרה בגלל שחסר לך התואר הזה אז תלכי ותעשי אותו- אבל אח"כ כבר אהיה בשלב אחר, בגיל אחר ואז סתם לא יצא לי מזה כלום. והקטע שאם הייתי בחור,הכל עוד היה פתוח לפניי, אם לא השנה אז עוד שנתיים או שלוש או ארבע, ממילא זה לא יפריע לי להגשים את כל העולמות זה התעסוקתי וזה המשפחתי. למה לעזאזל זה כך? למה לגברים הכל מותר ולנשים הכל נקיפות מצפון?(בכל אופן במה שנוגע לילדים ולבניית משפחה?) כל הבוסים שלי עד היום, אמרו לי שאני כל כך מוכשרת וזה יהיה לי קשה בתור אשה ואמא- משום שאני גם ארצה לרקוד כמוהם בכל החתונות- שתהיה לי משפחה מאושרת (כי זה הכי חשוב) ועבודה מספקת ומתגמלת שתיתן לי להרגיש נפלא. בלי שהם הכירו אחד את השני הם אמרו לי שלהם אין שום בעיות עם הזמן שהם משקיעים בילדיהם והחברה שלנו בהחלט תגדיר אותם כאבות משקיענים, אלא שאם הם היו אמהות, החברה היתה שוחטת אותם בנקיפות וייסורי מצפון ותלונות לגבי הזנחת צאצאיהם. הבוס הנוכחי שלי נתן לי חוברת קומיקס שענתה לי על השאלה וכמובן לא הרגיעה אותי:רואים שם זוג יאפים במיטה כשהאישה אומרת לאיש איך זה שהוא הרבה פחות ממנה עם הילד, אבל הוא לא מרגיש רע עם זה. והאיש ענה בפשטות כי זה פשוט משום שהוא מבלה עם בנו הרבה יותר משאביו בילה איתו והיא מבלה עם בנה הרבה פחות משאמה בילתה איתה. זהו, בסוף הוא עוד אומר לה תנסי לישון והיא עם נקיפות מצפון נותרת ערה. זה לא פייר!!!!!!!!! אולי מישהי תוכל לענות או לעזור לי, אני ממש מיוסרת. תודה מראש לכל המתייחסות.
שלום לכולן, אני חדשה בפורום. יש לי לבטים קשים הקשורים בעצם היותי אישה צעירה. יש לי חשבון ארוך עם אלוהים/הגורל/ יד המקרה/ הזרע והביצית שקבעו כי אהיה אישה. לבטיי נוגעים לכל תחום בחיי, מהתחום האנטומי- פיזי ועד לתחום המחשבה והרגש כשבדרך אינני פוסחת על אף תחום. נדמה לי כי בכל אני יוצאת כאשר ידי על התחתונה בהשוואה לגבר. מאחר ואני כאמור חדשה כאן, אני כמעט מתפוצצת מרוב הקושיות שמקשות עליי בענייני פמיניזם ומעמד האישה, ואבקש לחלוק מעט מהן איתכן, הגם שאני יודעת כי מדובר בשאלות קשות, מורכבות, בעלות היבטים פילוסופיים הנוגעים לכל יום בחיינו, ויכול להיות שלעולם לא אמצא להן תשובה, בכל אופן אודה כבר כעת למי שינסה לסייע לי למצוא פתרונות. אם יש נשים פמיניסטיות שמודעות לכל אי השוויון והעוולות ההיסטוריים שקשורים לנשים, ועדיין חושבות שלהיות אישה זה עדיף מלהיות גבר, האם תוכלו לכתוב לי מדוע אתן חשות כך? הנשים בסביבתי אומרות לי לא פעם שהן לא מבינות על מה אני מדברת, ושהן לעולם לא היו רוצות להיות גברים. גברים לטענתן חסרים את היכולות הרגשיות של נשים, חסרים את החמלה של נשים, יומרנים וחלשים מנשים בהתמודדויות עם הדברים שהחיים מזמנים לנו- ואני אומרת - איזה כיף לגברים- שיחקו אותה הן מן הבחינות הפיזיות והאנטומיות, וחסרים את תסבוכי הרגש של נשים, פחות מביעים חמלה- פשוט משום שהטבע סימן אותם כחזקים והאחרים צריכים להתאים עצמם אליהם, מלאי גאוות מין ובטחון, ואם קשה להם להתמודד, אז תמיד יש מישהו שמתמודד עבורם ועושה להם יותר נעים וקל- מכל הבחינות האגואיסטיות שווה בהרבה להיות גבר, לא? וכעת להתלבטות נוספת ולא פחות כואבת-ענייני תעסוקה. שמעתי על משרת חלומות, קשה, תובענית ביותר מתגמלת לאללה ואחרי תקופה קצרה בה, אני אכיר את כולם וכולם יכירו אותי. שלחתי קורות חיים. עיזבו את זה שיכול להיות שהמשרה הזו עדיין גדולה עליי בכמה מספרים וכנראה חסר לי איזשהו תואר שהוא תנאי בסיסי לקבלתה. מהרגע ששיתפתי את יקירי ברעיון המשרה, בא לי לעשות ניתוח לשינוי מין, מפני שזו לא משרה לאמא, והרי כאישה נועדתי להיות אמא. אולי לא היום, אולי לא השנה אבל הרי ההבטחה הגדולה בלידת בת זה כי היא תהיה אמא. תגידו, מה פתאום, לא חייבים רק אם את רוצה, אבל אני בתוכי יודעת מה מצופה ממני. וכשחשבתי על זה שאם לא אקבל את המשרה הזו היום, ואעבוד בה את השנים שארצה החל מהשנה, אז פיספתי הזדמנות גדולה. הורי אמרו לי אז אם לא תקבלי את המשרה בגלל שחסר לך התואר הזה אז תלכי ותעשי אותו- אבל אח"כ כבר אהיה בשלב אחר, בגיל אחר ואז סתם לא יצא לי מזה כלום. והקטע שאם הייתי בחור,הכל עוד היה פתוח לפניי, אם לא השנה אז עוד שנתיים או שלוש או ארבע, ממילא זה לא יפריע לי להגשים את כל העולמות זה התעסוקתי וזה המשפחתי. למה לעזאזל זה כך? למה לגברים הכל מותר ולנשים הכל נקיפות מצפון?(בכל אופן במה שנוגע לילדים ולבניית משפחה?) כל הבוסים שלי עד היום, אמרו לי שאני כל כך מוכשרת וזה יהיה לי קשה בתור אשה ואמא- משום שאני גם ארצה לרקוד כמוהם בכל החתונות- שתהיה לי משפחה מאושרת (כי זה הכי חשוב) ועבודה מספקת ומתגמלת שתיתן לי להרגיש נפלא. בלי שהם הכירו אחד את השני הם אמרו לי שלהם אין שום בעיות עם הזמן שהם משקיעים בילדיהם והחברה שלנו בהחלט תגדיר אותם כאבות משקיענים, אלא שאם הם היו אמהות, החברה היתה שוחטת אותם בנקיפות וייסורי מצפון ותלונות לגבי הזנחת צאצאיהם. הבוס הנוכחי שלי נתן לי חוברת קומיקס שענתה לי על השאלה וכמובן לא הרגיעה אותי:רואים שם זוג יאפים במיטה כשהאישה אומרת לאיש איך זה שהוא הרבה פחות ממנה עם הילד, אבל הוא לא מרגיש רע עם זה. והאיש ענה בפשטות כי זה פשוט משום שהוא מבלה עם בנו הרבה יותר משאביו בילה איתו והיא מבלה עם בנה הרבה פחות משאמה בילתה איתה. זהו, בסוף הוא עוד אומר לה תנסי לישון והיא עם נקיפות מצפון נותרת ערה. זה לא פייר!!!!!!!!! אולי מישהי תוכל לענות או לעזור לי, אני ממש מיוסרת. תודה מראש לכל המתייחסות.
