לבטים נשיים- אוניברסליים?

[orlyt]

בעניין הסושי..

אז כן.. קצת.. למה לעשות את זה לילד?? יש לזה טעם נורא (או שזה חוסר הטעם המשווע..?)

וברצינות, את צודקת בדברייך. ילדים לא עושים מתוך לחץ. לפעמים שווה להשקיע עוד כמה שנים בביסוס הזוגיות (אם ישנה) ובביסוס העצמי ולהרגיש שאם מביאים ילדים לעולם (שזה לא הכרח, זו אולי הנורמה, אבל בהחלט לא הכרח) זה מתוך רצון ומוכנות, כי ילדים אי אפשר להחזיר אחרי שבוע לחנות אם נמאס. הם שם for good.

 

[XUXA141]

יש לכם מושג כמה משגעים אותי..

בגלל שיש לי רק ילד אחד גדול? יש את הנודניקים בסגנון "חבל שאין לו חבר למשחק". יש את הנודניקים הרפואיים "בטח יש לך איזה בעיה רפואית" יש את רואי השחורות "מי יטפל בך כשתהיי זקנה?" ( כאילו שהרבה ילדים זה תעודת ביטוח) ויש את המגעילים ביותר "במדינה שלנו, את לא יודעת מה יכול לקרות" ( וכאן אני ממש רותחת, כאילו שאני עושה ילדים רזרווה). אנשים ממש מתקשים להבין כשאני אומרת שאני לא רוצה עוד ילדים, שלא בא לי עוד ילדים ושאני ממש לא אוהבת ילדים. ( גיסתי עוד בהלם מכך שכשהיא הושיטה לי את הבת התינוקת שלה, אני לא קפצתי מעורי, לא נגעתי בילדה ולא התנפלתי עליה בקוצ'י מוצ'י).

 

[הילהל]

אוי מוכר מוכר

השאלה הזו "מתי תביאי לו אח?" (תביאי? מאיפה מביאים ילדים? זה נשמע כ"כ קל! אני רוצה גם! במקום להיות בהריון וללדת אני יכולה פשוט "להביא"?). וזה לא יגמר גם בשני, אני בטוחה.

 

[2208]

נו באמת

אם לא הבהרתי דיי, כותבת לכן דעתנית אסרטיבית רצינית, שלא בקלות משכנעים אותה לעשות מעשה. בדרך כלל אינני נענית לתכתיבים חברתיים וללחצים כאלה ואחרים. אני עושה דברים קודם כל על מנת להגדיל את האושר שלי- ואני מניחה שכך יהיה גם לענייןילדים. ועדיין- משום השינוי המחוייב בהולדת ילדים, איך יודעים שרוצים? מה פתאום לא יהיה לי אכפת לעבוד חצי יום ולעבוד במשרה נוספת כאמא (כשכידוע במשרה השניה לא זוכים להבראה, לתוספת יוקר, לבוש ובכלל)? ועוד דבר- אמרו לי שאני צריכה להתחיל לתכנן כמה ילדים אני רוצה ואיזה רווחים ביניהם כדי לדעת מתי להתחיל, כי אח"כ זה נהיה מאד קשה. ולי היה בא להתחבא מאחורי אמא שלי ולהגיד לה שתגיד לי כשכולם ילכו ואני אוכל לצאת ולהישאר ילדה ולא אמא פוטנציאלית רק בגלל שיש לי טבעת על האצבע. ועוד חששות תקפו אותי- מתי זה האח"כ הזה שממנו קשה להיכנס להריון וללדת. התקשרתי לבן זוגי והודעתי לו שזה לא פייר שהוא יותר מבוגר ממני ואותו לא מטריפים, ולו לא אומרים אתה צריך לתכנן- אתן מבינות את השוני המפחיד אותי?

 

[XUXA141]

את לא חייבת ילדים, ובטח לא עכשיו.

את לא חייבת לאף אחד, לא למשפחה, לא לחברה, לא לאף אחד. ילדים את צריכה לעשות רק אם את אישית רוצה. ילדים זה אולי שמחה אבל זה גם המון השקעה, עבודה סיזיפית, תסכולים, דמעות ודאגות. התיכנון הוא חובה!!. ילדים הם גם השקעה כספית וצריך לדאוג שלא רק יולדים אותם אלא גם מפרנסים אותם בכבוד, גם השקעת זמן ( מה עם קריירה, מי משני בני הזוג יכול ורוצה להשקיע יותר?), גם השקעה פיזית ( שעות שינה, מחלות וכו'), בקיצור, ילדים זה פרוייקט שנכנסים אליו רק אם באמת באמת רוצים.

 

[2208]

וכשאת רצית

וכשאת רצית, ידעת שאת מוכנה לכל זה? איך יודעים יש סימן?

 

[XUXA141]

הבן שלי היה מתוכנן לחלוטין.

חיכיתי שנתיים מיום החתונה כדי לראות שמסתדרים, שיש בית, פרנסה, שמסתדרים ושהכל זורם חלק. הילד היה מתוכנן ונכנסתי להריון בניסיון השני. מאחר והייתי עצמאית, חזרתי לעבוד שבועיים אחרי הלידה. הכל היה מתוכנן, כולל מי קם מתי בהתאם לעבודות של שנינו. בכלל, אני חושבת שעם תיכנון נכון, אפשר להסתדר אפילו עם עשרה ילדים, השאלה כמה רוצים לתכנן. אז גם כשהילד גדול, ועדיין צריך להסיע לחוגים או לעזור בהתכוננות למבחן, אנחנו מסודרים ומדוייקים ככה שאין סיבה לפספוסים או לחץ. אחד הדברים שאמרתי לעצמי לפני שנכנסתי להריון היה שאני לא אתן לילד לחסום אותי מלהגשים את שאיפותי. אז הלכתי ללמוד, עבדתי ( עובדת מגיל 12 רצוף!), נסעתי לחופשות, הגשמתי חלומות... הורות זה לא מחלה ולא מום, זה פשוט מצב שניתן לתמרן איתו ולהסתדר איתו. זה לא סוף החיים.

 

[2208]

מה שטוב לאחת

מה שטוב לאחת, לאו דווקא טוב לאחרת. את כתבת איך תכננת וראית מבחינת סדר הדברים. אבל האם אטעה אם אכתוב כי בתכנון ילדים ובגידולם אין תמיד סדר? ובכלל, ההיבט של חיי השגרה הוא חשוב מאד אבל מה על הרובד הנפשי, הרגשי, על המעבר מילדה לאמא, על המחוייבות הטוטאלית למשהו שהוא שלך? מה רק אני מפחדת שחיי שישתנו יחסרו לי, וכמו שכתבת ילדים לא ניתן להחזיר? מה רק אני חוששת שמא הזוגיות שלי על כמה שהיא טובה לי היום, תעבור שינוי שלא אוכל לדמיין בשלב זה של חיי? מה רק אני חושבת שבדירת 3 חדרים חדר עבודה הוא מאד חשוב ולא בקלות יהפך לחדר ילדים? את ידעת מה טוב לך ומתי, ושאלתי היא האם יש סימן שסימן לך בפנים בבטן בראש ובלב שזה השלב, ולא רק הסימנים החיצוניים של "הנה הסתדרנו, יש לנו בית ועבודה קבועה.."?

 

[הילהל]

התכנון הוא חובה?

בתור מי שכותבת כמה "את לא חייבת כלום לאף אחד" מוזר לי שכתבת "התכנון הוא חובה". חובה למי? מי החליט? אני חושבת שאי אפשר לתכנן הכל מראש. הנה, יש לי ילד אחד, זה שינה את חיי ואת הידע שלי לגבי מה זה ילד ואיך מתמודדים, וכל התכניות שהיו לי פעם התפוגגו. פעם ידעתי כמה ילדים אני רוצה ובאיזה הפרש. היום אני אומרת - כשיגיע הזמן ואני ארגיש מוכנה לעוד אחד - ננסה שוב. ואחרי שאני אדע יותר טוב מה זה אומר להיות הורים לשניים, נחשוב מחדש אם מתאים לנו גם שלישי ומתי. אפשר לתכנן תוכניות חומש, עשור ויובל, בסופו של דבר תוכניות הן במקסימום ביס לשינויים. וסבתא שלי הייתה אומרת לך באידיש: מאנטש טרכוען אונד גוט לכטען (האדם מתכנן ואלוהים צוחק).

 

[אפרתש]

הבדל אחד מהותי

דיון מרתק. יש הבדל אחד "אמיתי" בין נשים וגברים. רוב ההבדלים הם לא בלתי שבירים - גם נשים יכולות להיות חזקות, גם נשים יכולות להחליט להקדיש זמן רב לקריירה ("על חשבון" המשפחה), יש גם גברים רגישים, יש גם נשים אטומות, וכ"ו וכ"ו וכ"ו. אבל אף גבר לא יכול להיות בהריון ולהוליד ילדים. אני אישית, כשהייתי ילדה, הצטערתי לפעמים על שלא נולדתי בן. עד שקלטתי שזה מה שפותר אותי מהצבא. מאז אני שמחה שאני בת. שמחה שניה, וגדולה בהרבה, היתה כשהייתי בהריון. זכית שיש לך היכולת לבחור - אם תרצי, תוכלי לוותר על הולדת ילדים, או לדחות את זה, או לסכם עם בן זוגך שהוא יישא ברוב הנטל. אבל יש לך האופציה הנפלאה הזאת לעשות ילדים. ואל תפחדי ממה יגידו. וגם לגברים לא מותר הכל. אבל כבר מילאתי די הרבה שורות, אז לא אפרט את כל המגבלות החלות עליהם.

 

[אינצ]

אכן דיון מרתק

ראשית, אני לא חושבת שאלה לבטים שלא קשורים למגדר, והם כן "נשיים" במובן מסויים. כשאת שייכת לקבוצה החלשה יותר, לא מפתיע שתתהי מה טוב בזה, בעיני זה אפילו מתבקש. גם אני לאחרונה בתהיות של נשיוּת, על הקשר שלי איתה, ומהי בשבילי. יכולה רק לשתף. להפסיק להיות אשה כל הזמן, זה מאוד עוזר. כלומר, לשחרר את מערכת היחסים שלנו קצת, ולתת יותר מרחב לכל אחת. לא אומר לך שאני מעדיפה להיות "אשה", לפחות לא כל הזמן. אני לא מעדיפה להיות "גבר", אבל אף הגדרה לא מוצאת חן בעיני מספיק כדי לצמצם את עצמי אליה. מה שכן, אני בהחלט מעדיפה שקבוצת ההזדהות שלי תהיה "נשים", על אף שהן/אנחנו המפסידות העיקריות מהסדר החברתי הקיים. ישנם שיקולים מעבר לרווח והפסד, שנוגעים לאיפה אני רוצה להיות, מי אני רוצה להיות. גם קבוצה מוחלשת מעניקה לך זהות, והפעם זו הזהות שאני מעדיפה. חוץ מזה, יש את האפשרות להכניס תכנים משלך לנשיות, אם היא יקרה. אמנם יש לפניי הרבה שנים, ואני לא רוצה/יכולה להתחייב, אך נכון להיום אני לא רואה את עצמי יולדת. אימוץ תמיד נראה לי אופציה הרבה יותר טובה.

 

[בלגאנים]

שרשור מאוד חשוב

לדעתי צריך להכניס אותו לקישורים למעלה