אז אנחנו רואות אחרת את הדברים
מבחינתי גיל אוטוטו 18, זהו גיל בוגר מספיק לדבר עמו בגובה העיניים, לומר את דעתנו, להקשיב לעמדתו, לדון על הדברים בינינו ולכבד את עמדתו והחלטתו, גם אם איננו מסכימים איתה, במידה ולא שכנענו אותו אחרת.
ואני מדברת על המקרה הספציפי המדובר כאן, כאשר רואים כאן ילד עם מוסר עבודה, חרוץ, פעיל, משתלב היטב בחברה, אינו סוטה מדרך הישר, מבצע את המוטל עליו אך בדרך ובהשקעה שהוא בוחר.
לא מסכימה איתך על ההבדל המשמעותי של היום מול התקופה שלנו. גם היום כל אחד יכול לעשת מה שאני עשיתי, או בדרכך אחרת. אני עבדתי בכמה עבודות במקביל במהלך כל שנות לימודיי באוניברסיטה, כולל בחופשות, כולל עבודה אינטנסיבית של 8 חדשים לפני תחילת הלימודים, לא היתה לי ברירה. עוזבת קיבץ עניה, בת להורים קיבוצניקים, שלא יכלו לעזור לי כלל מבחינה כלכלית. והיה לי ברור שאין דרך אחרת וכך זה צריך להיות. שום עניין או קושי גדול, רק דרך חיים אותה קיבלתי על עצמי, מעצם ההחלטה לעזוב את הקיבוץ ובכך לוותר על תמיכה כלכלית חזקה עבור חופש ועצמאות, אך גם ללא אגורה שחוקה על ה %$#&... וכן, גם את הטיול של השנה ורבע במזרח מימנתי לגמרי לבד, מעבודה קשה, למען הגשמת חלום גדול.
בשורה התחתונה, גם בימינו אלה, כל אחד אם ירצה, יכול לעבוד ו"לקרוע את התחת" בשביל המטרות אותן הא רוצה לגשים, כלל לימודים. זה רק עניין של החלטה ובחירה.