היו בהחלט
ילדים עם אלרגיות קשות נשארו בבית בילדותנו, כי אף אחד לא חשב שאפשר לחשוף אותם בבטיחות (ולא היה אפיפן נגיש)
ילדים עם הפרעת קשב נקראו "מופרעים" ועפו מביה"ס במקרים רבים (אולי בגלל זה לא היו לך כאלה בכתה, אבל היו בוודאות סביבנו, אני חולקת את מיטתי עם אחד כזה והוא באמת לא היה בבי"הס של שכניו כי עף משם, וגם לביה"ס של משרד העבודה אליו שלחו את ה"מופרע" הוא לא הגיע יותר מדי. רק לסבר את האוזן, היום יש לו תואר שני והוא לא "עובד כפיים" כמו שחזו לו אז, זה ממש לא בשבילו)
אני ביליתי במיון פעמים רבות, בדרך כלל עם מכתב אזהרה מביה"ס שלא לשלוח את הילדה עם שיעולים כאלה יותר, עשרות רופאים הסבירו לאמא שלי ש"אין לה כלום, אולי זה פסיכוסומטי", חודשים שאמא שלי רבה עם ביה"ס שאני לא יכולה להישאר בבית, כי הרי הרופא אמר שאין כלום, ואין פתרון. היום קוראים לזה "סטרידור של קנה הנשימה" ואף רופא לא מרים גבה כשילד משתעל את עצמו לדעת עם ריאות נקיות. ככה זה.
ילדים עם אלרגיות קשות נשארו בבית בילדותנו, כי אף אחד לא חשב שאפשר לחשוף אותם בבטיחות (ולא היה אפיפן נגיש)
ילדים עם הפרעת קשב נקראו "מופרעים" ועפו מביה"ס במקרים רבים (אולי בגלל זה לא היו לך כאלה בכתה, אבל היו בוודאות סביבנו, אני חולקת את מיטתי עם אחד כזה והוא באמת לא היה בבי"הס של שכניו כי עף משם, וגם לביה"ס של משרד העבודה אליו שלחו את ה"מופרע" הוא לא הגיע יותר מדי. רק לסבר את האוזן, היום יש לו תואר שני והוא לא "עובד כפיים" כמו שחזו לו אז, זה ממש לא בשבילו)
אני ביליתי במיון פעמים רבות, בדרך כלל עם מכתב אזהרה מביה"ס שלא לשלוח את הילדה עם שיעולים כאלה יותר, עשרות רופאים הסבירו לאמא שלי ש"אין לה כלום, אולי זה פסיכוסומטי", חודשים שאמא שלי רבה עם ביה"ס שאני לא יכולה להישאר בבית, כי הרי הרופא אמר שאין כלום, ואין פתרון. היום קוראים לזה "סטרידור של קנה הנשימה" ואף רופא לא מרים גבה כשילד משתעל את עצמו לדעת עם ריאות נקיות. ככה זה.