ואם יש לימין משהו טוב להציע לנו, קוראים לו יועז הנדל
החברה הישראלית בסכנה, זו התובנה הכי צלולה שלי מהמלצות המשטרה.
הטור לשבת שתפו .
אנחנו בפתחה של מלחמת יום הדין, אולי יום הדין של נתניהו, גוג ומגוג פוליטי. יש המלצות לגבי חשודים נוספים - כולל המו"ל של העיתון הזה. עם כולם צריך למצות את הדין ללא הבדל. תהיה החלטת היועמ"ש אשר תהיה. כולם חשובים אבל איש מהם לא יכול להאיץ את תהליך השבטיות הישראלית כנתניהו. זו בדיוק הסיבה שלמנדלבליט יש תפקיד מכריע. להחליט ומהר. הזמן חשוב. את החקירות האלה ניהל מנדלבליט, הוא מכיר אותן לפרטי פרטיהן. זה תיק שהוא יצר במו ידיו. ההחלטה קשה אבל אי־אפשר להתחמק ממנה. כל יום שיחלוף הוא נזק למדינת ישראל. היחס לנתניהו שבטי לחלוטין. הוא מוגן מכוח השבטיות ומותקף מתוקף אותו כוח בדיוק.
העיקרון שבו אזרח ישראלי מבין שצריך לתת גיבוי למערכות החוק התפוגג במופע הנוכחי. השמיים הם הגבול. אלה הם סימני אנרכיה. חוסר אמון במוסדות המדינה, חוסר אמון ברשויות החוק וגם בהנהגה מהצד השני. לא ביקורת - שתמיד בריאה - אלא נוסח קומוניסטי של עולם ישן עדי יסוד נחריבה. הימים שבהם רק השמאל הרדיקלי הניף את הדגל הזה נעלמו, עכשיו יש מאמינים, שדרים ושרים מימין באותה משבצת. חמוצים על מדינת ישראל, פרנואידים וכועסים, וכל ההתעוררות הזו היא בגלל אירועי נתניהו.
המשטרה כמבצעת הפיכה אצל יריב לוין, השב"כ כפחדנים אליבא דנחקר א' - דוד ביטן, צבא מביש אצל מירי רגב. מי שנקרא לחקירה במשטרה הוא שטינקר לפי אמסלם, יו"ר הקואליציה הנוכחי. לכאורה ההתבטאויות הללו נמצאות בשולי האירועים וההמלצות במרכזם, אלא שבטווח הארוך הן חשובות יותר, משמעותיות יותר לקיום הנס שנקרא מדינת ישראל. ישראל פורחת - צריך להיות עקשן כדי לא להבחין בזה - והיא פורחת בגלל האיכות האנושית, לא בגלל משאבי טבע. זה היתרון הגדול שלנו ולכן גם פוטנציאל הפגיעה הגדול.
אבני המילואים
המחשה לעניין אפשר היה לקבל בשבת האחרונה כאשר נמנעה מלחמה אחרת. מלחמת הצפון הראשונה. למרות הנתק שלי בשבת, הדיווחים על הפלת מטוס ותגובת ישראל בסוריה הגיעו באופן שוטף לבית הכנסת בבוקר. בזמן שניתוחים אסטרטגיים הציפו את ועדת החוץ והביטחון שלנו בספסל האחורי אני כבר חשבתי על התכנונים שלי לחודש הקרוב.
חלק מהישראלים, חלק מסוים מאוד, יודע מניסיונו שאירוע אחד יכול להוציא אותך מהבית לחודש מילואים. ענייני מדיניות והאסטרטגיה נדחקים לטובת מה מפספסים, איזה רכב משאירים ואיך אורזים הכל. טקטיקה של חיים.
נתניהו, ליברמן והצבא ניהלו את המשבר הזה בצורה מרשימה. מנפילת מטוס, הדרך למלחמה קצרה. אם הטייסים היו נהרגים, זו הייתה מלחמה. מקריות ושיקול דעת קובעים פה הכל.
היו שהאשימו את נתניהו שהוא מחרחר מלחמה בגלל החקירות. זו הייתה האשמת שווא אחת יותר מדי. חלק מהשנאה כלפיו. זהבה גלאון ובוז'י יצאו להגנתו, הטון היה ממלכתי. החקירות וההמלצות נעלמו לרגע. כך גם נפתחות מלחמות. בהסכמה רחבה. בתיקייה בראש יש לי כבר טור על "שקט יורים" למלחמה הבאה, אלא שאחרי ההסכמה יש סימני שאלה ובסוף מגיעה גם הביקורת הפנימית.
חברה שבעה ועשירה לא יכולה לצאת למלחמה מתוך מציאות של שבטים שנלחמים זה בזה. והנה המלכוד: מלחמה תפרוץ למרבה הצער. אני מוכן להתחייב שלא בגלל נתניהו, אני סומך עליו. מי שלא סומך עליו, שילמד מההיסטוריה שלנו, אפשר לדעת איך נכנסים למלחמות, לא איך יוצאים. מלחמה תפרוץ כי המציאות רגישה והשחקנים האזוריים מסתובבים באי־שקט. כשזה יקרה, מי שייצא לסכן את חייו הם הישראלים שמתגייסים ועושים מילואים. יש שם הרבה אנשי שמאל, מרכז וימין. ויש שם מפקדים שמוכפשים לעיתים קרובות על ידי גיבורי המקלדת.
אני שומע קולות מצד אלה שמוגדרים "חמוצים" אצל נתניהו, אלה שחוטפים ברשתות החברתיות כסמולנים, אלה שמפגינים ברוטשילד. מי שהופך אותם לאויבי האומה כי הם לא אוהבים את נתניהו גורם פה נזק רחב היקף. ההרגשה הזאת מסוכנת, וזה גדול הרבה יותר מהצרות האישיות של נתניהו. האנשים האלה יילחמו גם למען המדינה כתף אל כתף. הוויכוח בין שמאל לימין הוא על תפיסת עולם שנוגעת לפלסטינים, על לאומיות, על שמרנות מדינית ובקרב מביני דבר – הוא גם ויכוח כלכלי. זה לא הוויכוח על נתניהו והמתנות שהוא מקבל, למרות שהוא הצליח להפוך אותו לכזה.
רבי חנינא סגן הכהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו.
שתפו
שבט הביקורת ושבט בנימין
http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5115447,00.html
איך אפשר שלא לאהוב אותו?
הוא ישב היום באולפן אצל ברקוביץ ואופירה. לידו ישב, יותר נכון, קיפצץ בני ציפר, ויועז מול ציפר נראה כמו טיגריס מרהיב ליד חרדון מצוי...
