פשוט מאד . דרווין כתב 2 ספרים בהפרש של 10 שנים .
הראשון
מוצא המינים , בו טען שמיגוון המינים השונים הקיים הוא תוצאה של
דרך הברירה הטבעית, או השתמרותם של גזעים מועדפים במאבק לחיים .
השני
מוצא האדם .
אלה שני ספרים עמוסי ממצאים ביולוגיים הסברים והוכחות לטענה ששינוים תורשתיים גורמים לכך שנולדים מגוון צאצאים ובדרך של ברירה טבעית שורדים אלה המתאימים תורשתית לתנאים שקיימים בימי חייהם .
מי שטוען שזה לא נכון צריך להוכיח את דבריו .
אחד מתוך כמה חלקים בהסברים הוא
כאשר נולדים צאצאים השונים זה מזה אפילו במעט הרי הצאצאים המתאימים יותר יורישו הלאה לצאצאיהם את התכונה הגורמת להתאמה לתנאים הקיימים . התוצאה היא שהם ייתרבו והאחרים יכחדו בהדרגה .
הנה דבריו בעמוד 41
אני צריך להקדים ולהגיד, שאני משתמש במושג מלחמת-הקיום במשמעות רחבה שעל דרך ההשאלה. הכוללת תלותו של יצור בחברו, ולא (וזה חשוב יותר) חיי גופו של היחיד בכלל זה, אלא
גם הצלחתו בהקמת צאצאים .
עמוד 42
מלחמת הקיום באה בהכרח מנטייתם של סוגי חיים
להתרבות בשיעור גדול . כל יציר חי המפיק כמה ביצים או זרעונים במשך מנת חייו , עתיד למות בגילו , בשנתו או בעונתו . מפני שמספר הנולדים גדול הוא מן המספר שיכול למצוא מחייה , אין מפלט ממלחמת קיום בשום מקום ,
מלחמת יחיד בחברו בן מינו או ביחידים שאינם בני מינו , או בתנאי החיים החומריים .
עמוד 43
אבל אם הרבה ביצים או גורים הולכים ונמשמדים אין קיום למין אלא בהולדה מרובה .
הכתוב בעמוד 43 מתאים לדעתי ליהודים בשואה .
את או כל קורא אחר מוזמן להוכיח שזה לא נכון .
