אורני אורני
New member
חוויות אוכל מבאטומי (גיאורגיה) ומחשבות על תרבות הצריכה
כידוע, ביקרתי בגיאורגייה לפני שנתיים ומשהו ומאד אהבתי.
את הנופים, את האווירה, את התרבות, את הכנסת האורחים,
את האנשים ואת האוכל.
לאחרונה, בין כסה לעשור, ביקרתי בעיר הקיט באטומי אליה
לא הגעתי בטיולי הקודם. מביאה לכם קצת תמונות וסיפורים.
הדבר שהכי אכזב אותי, היה ההבדל בין האוכל הגיאורגי
האותנטי שאהבתי מאד בטיולי הקודם, לבין האוכל הפונה
לתיירים מהעולם המערבי. חבל - לטעמי האוכל המקומי הוא
חלק בלתי נפרד מחוויית הטיול בחו"ל, גם אם אפשר לאכול
רק חלק בגלל הכשרות.
בטיולי הקודם שהיתי רוב הזמן במלון בוטיק בבעלות ישראלית,
ושם אכלתי כל הזמן אוכל מקומי. אהבתי מאד.
שני לילות ביליתי במלונות גדולים ותיירותיים, ושם היה אוכל
דומה למה שקיבלתי הפעם במלון גדול בו שהיתי.
את הלחם הגיאורגי הנפלא (גם שומרי כשרות יכולים לאכול)
פגשתי רק במקומות הקטנים. במלונות הגדולים אז וגם עכשיו,
מגישים לחם יותר מודרני. (נכון שאיני אוכלת דגנים אבל
אפשר להתאכזב או ליהנות גם כאשר רק מסתכלים)
למזלי גם הפעם הגעתי למקומות יותר קטנים וזכיתי לראות
ולטעום את מה שאוהבת.
בניגוד לביקורי הקודם בו היו הרבה ביכורים (פירות מעולים),
הפעם אפשר היה להרגיש שזה סתיו והחורף בפתח (תראו
בתמונות).
העיר הזו התפתחה מאד בשנים האחרונות, בזכות התיירות,
אבל מחוץ לעונה מתגוררים בה בעיקר אנשים פשוטים מאד,
והיא עיר המחוז עבור הרבה כפריים שמתגוררים בהרים שמסביב
ואוכלים בעיקר את מה שהם מגדלים ומייצרים בעצמם - צומח וחי.
יש גם דגים בשפע - דגי ים בבאטומי עצמה, ודגי מים מתוקים,
בעיקר פורל, מהנהרות הרבים שזורמים שם.
הרבה כפריים מתפרנסים בשנים האחרונות גם מאירוח קבוצות מטיילים לארוחות, וגם זה מעניין.
התעשייה בגיאורגייה אינה מפותחת, בעיקר תעשיית המזון,
ובעיקר באזור הזה כי כאמור - לא ממש קונים אוכל תעשייתי.
אין תרבות אפייה, כמו כל האזור הזה - לקינוח או ככיבוד,
מגישים פירות טריים ויבשים, אגוזים ומשקה חריף.
כמו כמעט בכל בית בארץ זו, יש לפחות כמה גפנים, וכולם
מכינים יין שעכשיו עונת הביקבוק שלו.
אין מחלבות, פרט למקום לא גדול באזור טביליסי שמייצר
יוגורט. אין ממתיקים מלאכותיים (אבל ראיתי בטיולי הקודם
סוכרזית מישראל בכמה חנויות גדולות), יש ייצור שוקולד
מקומי, יש יין בייתי ויש יקבים יותר גדולים ויש צ'צ'ה שהיא
המשקה הלאומי - לפחות 40% אלכוהול (בדרך כלל יותר)
שהיא משהו דמוי וודקה אבל מופקת משאריות הענבים
לאחר שנסחטו. כולם שותים את זה, בכל מקום, ומדי
פעם ראיתי מישהו לוגם מבקבוק גדול של משקה קל וחשבתי
שהוא שותה מים (המשקה הזה שקוף) אבל העליזות
שהפגין הבהירה שמדובר בצ'צ'ה.
לפני שאביא תמונות של אוכל - הנה משהו שקלטתי ממש
ברגע האחרון לפני שעזבתי - כבר ישבנו ברכב שהסיע
אותנו מהמלון לשדה התעופה, ופתאום ראיתי את הזוג
החמוד הזה מגיע, ירדתי מהרכב ורצתי לצלם אותם. הבחור
בלבוש הבהיר הוא השושבין.
כידוע, ביקרתי בגיאורגייה לפני שנתיים ומשהו ומאד אהבתי.
את הנופים, את האווירה, את התרבות, את הכנסת האורחים,
את האנשים ואת האוכל.
לאחרונה, בין כסה לעשור, ביקרתי בעיר הקיט באטומי אליה
לא הגעתי בטיולי הקודם. מביאה לכם קצת תמונות וסיפורים.
הדבר שהכי אכזב אותי, היה ההבדל בין האוכל הגיאורגי
האותנטי שאהבתי מאד בטיולי הקודם, לבין האוכל הפונה
לתיירים מהעולם המערבי. חבל - לטעמי האוכל המקומי הוא
חלק בלתי נפרד מחוויית הטיול בחו"ל, גם אם אפשר לאכול
רק חלק בגלל הכשרות.
בטיולי הקודם שהיתי רוב הזמן במלון בוטיק בבעלות ישראלית,
ושם אכלתי כל הזמן אוכל מקומי. אהבתי מאד.
שני לילות ביליתי במלונות גדולים ותיירותיים, ושם היה אוכל
דומה למה שקיבלתי הפעם במלון גדול בו שהיתי.
את הלחם הגיאורגי הנפלא (גם שומרי כשרות יכולים לאכול)
פגשתי רק במקומות הקטנים. במלונות הגדולים אז וגם עכשיו,
מגישים לחם יותר מודרני. (נכון שאיני אוכלת דגנים אבל
אפשר להתאכזב או ליהנות גם כאשר רק מסתכלים)
למזלי גם הפעם הגעתי למקומות יותר קטנים וזכיתי לראות
ולטעום את מה שאוהבת.
בניגוד לביקורי הקודם בו היו הרבה ביכורים (פירות מעולים),
הפעם אפשר היה להרגיש שזה סתיו והחורף בפתח (תראו
בתמונות).
העיר הזו התפתחה מאד בשנים האחרונות, בזכות התיירות,
אבל מחוץ לעונה מתגוררים בה בעיקר אנשים פשוטים מאד,
והיא עיר המחוז עבור הרבה כפריים שמתגוררים בהרים שמסביב
ואוכלים בעיקר את מה שהם מגדלים ומייצרים בעצמם - צומח וחי.
יש גם דגים בשפע - דגי ים בבאטומי עצמה, ודגי מים מתוקים,
בעיקר פורל, מהנהרות הרבים שזורמים שם.
הרבה כפריים מתפרנסים בשנים האחרונות גם מאירוח קבוצות מטיילים לארוחות, וגם זה מעניין.
התעשייה בגיאורגייה אינה מפותחת, בעיקר תעשיית המזון,
ובעיקר באזור הזה כי כאמור - לא ממש קונים אוכל תעשייתי.
אין תרבות אפייה, כמו כל האזור הזה - לקינוח או ככיבוד,
מגישים פירות טריים ויבשים, אגוזים ומשקה חריף.
כמו כמעט בכל בית בארץ זו, יש לפחות כמה גפנים, וכולם
מכינים יין שעכשיו עונת הביקבוק שלו.
אין מחלבות, פרט למקום לא גדול באזור טביליסי שמייצר
יוגורט. אין ממתיקים מלאכותיים (אבל ראיתי בטיולי הקודם
סוכרזית מישראל בכמה חנויות גדולות), יש ייצור שוקולד
מקומי, יש יין בייתי ויש יקבים יותר גדולים ויש צ'צ'ה שהיא
המשקה הלאומי - לפחות 40% אלכוהול (בדרך כלל יותר)
שהיא משהו דמוי וודקה אבל מופקת משאריות הענבים
לאחר שנסחטו. כולם שותים את זה, בכל מקום, ומדי
פעם ראיתי מישהו לוגם מבקבוק גדול של משקה קל וחשבתי
שהוא שותה מים (המשקה הזה שקוף) אבל העליזות
שהפגין הבהירה שמדובר בצ'צ'ה.
לפני שאביא תמונות של אוכל - הנה משהו שקלטתי ממש
ברגע האחרון לפני שעזבתי - כבר ישבנו ברכב שהסיע
אותנו מהמלון לשדה התעופה, ופתאום ראיתי את הזוג
החמוד הזה מגיע, ירדתי מהרכב ורצתי לצלם אותם. הבחור
בלבוש הבהיר הוא השושבין.