אין לי שום בעייה
עם פתרונות שעובדים - אם בית הספר שאת מדברת עליו באמת עוזר לילדים, אין לי בעייה שהוא ישמש כמודל. אבל אם הוא יחודי בין בתי הספר האלה, אז זה לא מאוד שונה ממה שלהעלות ליגה כתבה עליו, כשהיא דיברה על בית ספר רגיל.
מה שמשנה הוא לא התיאוריה אלא הפרקטיקה. מה שעובד, אני בעד. אבל ממה שאת מתארת, וגם ממה שהיא מתארת - מה שמשנה הוא באמת ההכשרה, ואולי גם האופי הספציפי של המורים בבית הספר הספציפי, של המורים וההנהלה וכו'. לי נראה שאם כל המורים יקבלו הכשרה כזאת, יהיה קל יותר להתמודד עם הילדים הבודדים עם בעיות בכל בית ספר ספציפי - ויותר פרקטי מאשר לקבץ אותם ממקומות שונים.
לגבי זה שההתגייסות של ההורים לא עוזרת - אני לגמרי מסכימה - כרגיל אני חושבת שמי שמשפיע על הילד בזמן שהוא נמצא במערכת בפועל הוא המערכת עצמה, ויכולת ההשפעה של ההורים מאוד מוגבלת (לכן אני חושבת שאיומים על ההורים שהילד יורחק ממילא לא יעבדו באותו אופן כמו שיפור ההתמודדות של המורים, וכו').
אגב, יש לי קרובת משפחה (אין קירבת דם) שעובדת עם מנהלים (בבתי ספר רגילים) שמתמודדים עם בעיות שכאלה, ועוזרת להם ליישם פתרונות שהם מעוניינים ליישם כדי לפתור את הבעיות - זה נראה לי הכיוון הנכון - עבודה עם כל בית ספר על מה שמתאים לאוכלוסייה הספציפית שלו, ומה שהוא צריך, כולל מתן משאבים מתאימים.