היי חברים

[ayaht]

ובנימה הומוריסטית, מוטו לחיים:
"כי המילה שנאמרת
כמו ציפור, היא משוחררת"
נכתב ע"י המשורר הדגול הישאם מסאלחה בשירו המפורסם
"מדברים בולו בולו מבטיחים פקה פקה" אי שם בשנות התשעים(?)

שנה טובה

 

[mykal]

כל הכבוד לך על שחזרת לעדכן..
שמחה שהצלחת להתגבר,
תנסי "לטפל" בקושי שלך ---יש עכשיו חצי שנה---(עד פסח)
כדי שלא תהיי כ"כ לחוצה ובהרגשה מעיקה לקראת המפגש הבא.
לא צריך אהבה בינכם--צריך לצלוח מפגשים בקורקטיות וקונקרטיות--שיעבור וזהו.
בהצלחה.

 

[הפוך עם ראש כפול]

טוב לשמוע ומסכימה עם מיכל

 

[עדיקים]

עונה באיחור, לא חושבת שזו בעיה
נתחיל מהסוף למה זה מפריע לך בכלל? מה זה משנה לך, הרי ברור ממה שאת כותבת פה שזה לא דברים שקשורים אליה.

ועכשיו לנושא עצמו, מכירה לא מעט זוגות שמסתכלים אחד לשני בנייד קבוע, כי זה מה שמתאים להם.
בנוסף יכולה לספר לך שיש לי חברה שכשאני מספרת לה סודות אומרת לי במפורש את יודעת שגם בעלי ידע על הסוד שלך ואם את לא רוצה אל תספרי לי. היא מספרת לבעלה הכל ויכולה לספר גם סודות של חברות מבחינתה במערכת הזוגית שלה. ברור שיש נושאים שלא יעניינו אותו ואולי לא תספר אבל היא דואגת לשתף אותי בהתנהלות הזוגית שלהם שאדע.
אם את רוצה שהיא לא תדע משהו את יכולה לספר לו אישית בטלפון או במפגש ביניכם אבל לא לשלוח הודעות. כמובן כשאת מספרת אם את רוצה שלא תדע את יכולה להדגיש שלא יספר לה אבל אם הוא מספר לה הכל זה לא יעזור לך וכנראה אותו לא תוכלי לשתף בדברים שאת לא רוצה שהיא תדע.

 

[פרפרי אהבה]

שמחה לשמוע שעבר בצורה חלקה

 

[mykal]

שלום לך,
דבר ראשון --למה לא תשב לשוחח עם אשתך בנידון,
לא בכעס ולא בהאשמה לא של אשתך ולא של אמה,
פשוט לברר--מה מציק לה בך? ולומר שלא נעים לך מולה.
אולי תשמע משהו שתוכל לשנות אצלך או שזה יגרום לשינוי התנהגות שלה כלפיך.
דבר שני--נסה לצמצם מגע, לבוא פחות, לא להיות נוכח מולה כל רגע כשאתה
שם אצלה.
דבר שלישי-- אל תתיחס ואל תגיב. אמרה --תחייך ותעביר נושא תפנה לאחרים או תזוז וזהו.

 

[PAND76]

עברתי בדיוק אותו דבר. רק מהכיוון של כלה.
ובהתחלה, כמו העצה של mykal, שתקתי, חייכתי, פה ושם עניתי. בעיקר הייתי מנומסת ועזרתי ותרמתי. אבל היחס נותר מרוחק ועוקצני, כולל מכיוון הגיסים. בעלי העדיף שאני פשוט לא אקח ללב וגם לא היה מעוניין להתקע באמצע ולעשות מהומות, בגלל ביקורים של פעם בחודש. גם אני, שכנעתי את עצמי שזה לא סוף העולם והבלגתי כמעט שנה וחצי.
בשלב מסוים, ההתערבות חצתה גבול מאוד רציני בזוגיות שלנו, ואז התפרצתי על חמותי, גם על כל מה שעשתה עד כה, כולל רמיזות שאני לא אדרוך אצלם עוד רגל וגם אשקול מחדש אם כדאי לי בכלל להיות בנישואין הללו. כולם אז נבהלו נורא, הפכו קטני קטנים ומאז מתנהגים ליגה.

אבל אני הייתי ממליצה על כזה קטע, רק במידה וכלו כל הקיצין. כן תדבר ותשתף את אשתך, אבל לא ממקום מאשים. תגיד לה שאתה מרגיש במתיחות ואם היא יודעת ממה היא נובעת ואיך אפשר למגרה. אבל אם אתה יודע שהיא עשויה לגשת לאמה ולדווח על תלונותיך בלי לשאול אותך, אל תעשה את זה בינתיים.

כל עוד לא נחצים גבולות (מבחינת התערבות בזוגיות שלכם וכו'), פשוט תהיה קורקטי. אפשר להיות שקט ולתת לרעייתך את הבמה בביקורים הללו. פה ושם, גם תארגן לכם פעילויות בהפתעה שיבואו על חשבון זמנה עם המשפחה. זה יגרום לצד שלה להרגיש בחוסר ואולי לשנות התנהגות. אבל בשום פנים ואופן, אל תהיה לחמותך over נחמד, במטרה להתחבב עליה ולהראות לה שאתה כן ראוי וטוב עבור בתה ועבור משפחתם. מניסיוני, זה יעשה בדיוק להיפך. אני הייתי ככה עם חמות שהיא טיפוס זהה ודרכו עליי טוב טוב.

 

[נומלה]

מכיוון שיש לך תואר שני בכלכלה
וודאי למדת מה לעשות עם השפעות חיצוניות. תיישם על חמותך.
וברצינות: לדעתי צריך לשים דברים במקום בתקיפות ובנועם פעם אחת. אתה לא רוצה לדבר על העבודה עם חמותך? אל תדבר. אתה זה שמחליט למה אתה רוצה להתיחס ולמה לא.

 

[mykal]

למה אין תשובה?!
את עשית נכון, לפי ההתנהגות שלהם זה מוכח שעשית נכון,
אם חלילה היית צריכה מהם משהו הם לא היו לצידך,
אז שיקול הדעת להגן על המשך קיום כלכלי סביר--הוא צעד נבון ונכון.

למה את מרגישה רע--
התביעה רק מולך? אני שומעת שיש צד שני, שהם ימשכנו את ביתם.
יש לו אבא--שיעזור, למה רק את?
שילכו לגור בפריפריה בדירה קטנה, יקחו משכנתא עליה.
יש היום דירה למשתכן בתנאים טוביםגם בתוך הערים.
אל תרגישי רע מולם, עשית נכון.

לגבי מערכת היחסים, תזמיני את בנך, תאמרי לו כל מה שכתבתי למעלה,
ותגידי לו שהדרך להגיב, "בברוגז" ובזלזול לא מכבד אותם.
תראי מה יגיב.
אל תזמיני, אל תצפי, תהיי רגועה. הכל בסוף ירגע.
ואם לא--זה שלהם לא שלך.

 

[הפוך עם ראש כפול]

מסכימה עם כל מילה שנכתבה מעליי. צר לי לומר, אבל הבן שלך
חצוף ואגואיסט, הבקשה שלו מוגזמת ולא הגיונית. את לחלוטין קבלת את ההחלטה הנכונה, ואני מצטרפת לכל ההמלצות של מייקל.

 

[ayaht]

מסכימה עם כל מילה של Mykal ומוסיפה
א. את סופר צודקת שלא הסכמת.
אם אין אז אין.
הבן שלך בנאדם מבוגר ואחראי לחייו.
הוא יסתדר כמו שכולנו מסתדרים.

ב. היום יש לא רק מחיר למשתכן, אלא גם מדברים על 90% משכנתא בקרוב.
עד אז, אפשר *וצריך* לחסוך לסכום התחלתי.
ממילא הבנק תמיד מחבב אותך יותר כשיש לך חסכונות וכסף בחשבון.

ג. תנהלי את העניין מול הבן שלך.
זו ממש חוצפה לריב עם בנאדם רק בגלל שהוא לא מוכן לתת לך משהו.

 

[נומלה]

החשבון לא מסתדר לי
כמה דברים: הבית שלך - המשכנתא שלך. אינני מכירה אף בנק בישראל שיתן משכנתא שההחזר שלה הוא 12000 ש"ח לאדם שמרווח 7, גם עם ערבים. לפי מה שאת כותבת כיום את מחזירה 5000 כלומר נשאר לך 2000 שקל למחיה שזה ברמה של לשכת הרווחה. גם משכנתא כזו, קשה לי להאמין שאיזהשהו בנק נתן לך. דבר שלישי, לפי החוק אי אפשר להשתמש כערובה בירושה עתידית (כיוון ש"המוריש" יכול לשנות את הצוואה כרצונו ו"לקחת" את הבטוחה). אז הסיפור הזה איננו מחזיק מים מבחינתי. כמה שהוא סוחט דמעות.

 

[kagome10]

אם הוא לא היה הבן שלך אלא חבר שלך הכל היה כל כך פשוט...
אדם שרוצה אותך רק בתור ארנק, ומדלדל/מנתק קשר כשאת לא מסכימה, לא היה חבר שלך מלכתחילה. לא ראוי לבטוח בו, ומבחינתי זו סיבה טובה לנתק איתו קשר.
&nbsp
לצערך, זה הבן שלך. ולכן תאלצי להתמודד עם זה שהבן שלך מתנהג בצורה אגואיסטית ומגעילה ולא הוגנת, ואי אפשר לבטוח בו. (יש לזה השלכות פרקטיות - מבחינת מי את רוצה שיוכל לקבל החלטות רפואיות בשבילך כשאת לא יכולה, למשל, שכדאי לך לשקול)
&nbsp
בכל מקרה, בתגובה שלו לסירוב שלך הוא הוכיח שאי אפשר לבטוח בו ושטוב שלא בטחת בו. ניצלת בנס, ויש לך על מה לשמוח ולהודות.

 

[הפוך עם ראש כפול]

12 אלף החזר משכנתא לחודש זה סכום לא סביר ואת חוששת בצדק
שלא יעמוד בזה לאורך זמן, בעיקר כשיגיעו ילדים. עם כל הצער אני במקומך הייתי עונה לו באופן חד משמעי שזה לא משהו שביכולתך לעשות.

 

[mykal]

משהו באג'נדה חיים שלי,
אולי תוכלי להרגע מזה.
ההורות שלנו מחייבת אותנו לחנך את ילדינו לעצמאות.
וגם חשוב לנו לא להיות תלויים בהם.
אני כן שמחה כשאני יכולה לעזור,אבל זה לא תנאי ליחסים שלנו.
את לא אמורה להרגיש רע, ובטח לא להתנצל ולהסביר,
את ענית אין באפשרותי--זה בסדר גמור, ובעיני גם צודק ונכון.
עזבי את הענין,

 

[פרפרי אהבה]

הבן שלך נשמע אגואיסט- אם ככה הוא מגיב
כנראה שעשית בשכל שלא הסכמת לחתום על המשכנתא הזו.
זו אחריות גדולה ואת צריכה לדאוג גם לעצמך.
יודעת שקשה לעשות זאת, אבל תנסי להזכיר לעצמך שכמו שחשוב מאוד לדאוג לילדים גם חשוב לדאוג לרווחה שלך.

 

[פרפרי אהבה]

לסנן ולא להתייחס להערות האלה
הייתי מבקשת אולי מאישתך לדבר איתה על זה ולומר שזה מפריע ויוצר אווירה לא נעימה ופשוט להיות נחמד ומנומס ולא מעבר.

 

[PAND76]

לא יודעת אם את מכירה את הסיפור של "אבא גוריו"
זו קלאסיקה צרפתית של הסופר דה בלזק, על איש מבוגר שנתן לבנותיו הנהנתיות והפרזיטיות, את כל הונו ונכסיו ונותר אחרי להזדקן עד מוות בבית תמחוי, חסר כל ונתון לחסדי אחרים, כשאיש מבנותיו או מבעליהן, לא הגיע אי פעם לבקרו ולא דרש בשלומו. הסיפור הזה, מבקש ללמד מוסר השכל. שגם אם האינסטינקט הבסיסי של הורים הוא שעליהם לעשות הכל עבור ילדיהם. זה לא אמור להיות על חשבון הבריאות או הצרכים שלהם עצמם. ילדים בהגיעם לגיל בגרות, צריכים להסתדר לבד, לקחת אחריות על חייהם ולא להיות סמוכים על שולחן הוריהם.

לבקש מאישה קרובה לפנסיה, גרושה בלי נכסים מלבד ביתה, למשכן את ביתה בסכומים כאלה (שלא ברור אם בנק יאשר בכלל), זו טמעות לשמה. אם הוא יכול לשלם משכנתא של 12,000 לחודש ממשכורתו, למה שהוא לא ימתין כמה שנים, יגייס לעצמו הון עצמי מחסכונות של המשכורת שלו וייקחו הוא ורעייתו את המשכנתא בעצמם? אפשר גם לקנות בית קטן יותר, לבקש חלק מההון מהצד של אשתו או של אביו, גרושך. יש פתרונות ודי ברור שהם פנו אלייך, כי הם יודעים שלך באמת אכפת והיתר אפילו לא יחשבו על כך וישר יסרבו, גם אם יכולים לעמוד בזה. לדעתי פשוט תתנהגי כאילו לא אכפת לך שהם צמצמו קשר. עמדי מאחורי ההחלה שלך ותראי שהם עוד יבואו אלייך.

 

[מיקהפ]

רעיון, אין לי פתרון למצב.
קראי לכל ילדיך לשיחה, דברי והסבירי להם ושאלי לדעתם, כולל המבקש,
תסבירי את מצבך, מה הם חושבים? זה לא מחייב אותך, את מחויבת לדאוג לעצמך, זה ברור, אולי בהשפעת אחיו ואחיותיו יחזור אליו ההגיון או אולי האנושיות.
יש לי עוד רעיון, אולי בפרטי.

 

[עדיקים]

עשית נכון בבחירה שלך
כמו שכתבו לך אם הם מתנהגים ככה אחרי שלא עזרת להם לא רוצה לחשוב מה יקרה אם יגיעו למצב שלא יוכלו לשלם משכנתא.
בנוסף, את מספרת שיש לך עוד ילדים, הם מודעים לבקשה הזו? למה שתעזרי לו ולהם לא???
גם אם היה לך כסף בבנק אם את לא רוצה לעזור את לא חייבת. למרות שיודעת שהיום הרבה יותר קשה להגיע לדירה גם אני ובעלי התחלנו את חיינו עם מעט מאוד הון עצמי ועבדנו קשה מאוד להגיע לאן שהגענו. ההורים שעזרו לא נתנו כמה שהיינו צריכים אלא כמה שרצו, מעולם לא העברנו ביקורת ולמדנו להסתדר לבד. בהמשך עזרו המון כי ראו את הנכונות שלנו והרצינות שלנו.