HollyGolightly
New member
"אבא שלך צרח כל הזמן לתשומת לב הוא מעולם לא קיבל אותה"
אבי קיבל תשומת לב כל הזמן. כולנו התאמנו את עצמנו (הבנות מגיל אפס) אליו. היינו מסונכרנות אליו. אמרנו את הדברים שידענו שישמחו אותו. העלנו נושאים שידענו שיעניינו אותו. הייתי שואלת אותו שאלות שידעתי את התשובות עליהן רק כי ידעתי כמה ישמח לענות עליהן וכו' וכו'. בכל חלקיק שנייה. הייתי עושה את עצמי מתעניינת בדיבורים הלא פוסקים שלו והוא היה פשוט משתגע מנחת.
כשביקרתי את הורי אמי בארה"ב אחרי הצבא: יצאתי עם רשימה של ספרים שאבא רצה לקרוא (בקשר לאותו נושא עליו כתבתי שאמי תרגמה עבורו וכו'). לא רק שמצאתי את כולם (ואלה ספרים שהיה מאד קשה למצוא), חיפשתי נוספים. הנוספים האלה הפכו להיות האורים והתומים של אבא, דרך אגב. לא שהוא אי פעם זכר שבכלל קניתי לו אותם ושלחתי במיוחד מארה"ב. קרובה שלי נבהלה לראות אותי בכל יציאה העירה רק מחפשת ספרים לאבי ולא עושה כלום בשביל עצמי. לי זה נראה טבעי לגמרי.
אותו דבר בקשר לאחיותי.
אבי קיבל תשומת לב כל הזמן. כולנו התאמנו את עצמנו (הבנות מגיל אפס) אליו. היינו מסונכרנות אליו. אמרנו את הדברים שידענו שישמחו אותו. העלנו נושאים שידענו שיעניינו אותו. הייתי שואלת אותו שאלות שידעתי את התשובות עליהן רק כי ידעתי כמה ישמח לענות עליהן וכו' וכו'. בכל חלקיק שנייה. הייתי עושה את עצמי מתעניינת בדיבורים הלא פוסקים שלו והוא היה פשוט משתגע מנחת.
כשביקרתי את הורי אמי בארה"ב אחרי הצבא: יצאתי עם רשימה של ספרים שאבא רצה לקרוא (בקשר לאותו נושא עליו כתבתי שאמי תרגמה עבורו וכו'). לא רק שמצאתי את כולם (ואלה ספרים שהיה מאד קשה למצוא), חיפשתי נוספים. הנוספים האלה הפכו להיות האורים והתומים של אבא, דרך אגב. לא שהוא אי פעם זכר שבכלל קניתי לו אותם ושלחתי במיוחד מארה"ב. קרובה שלי נבהלה לראות אותי בכל יציאה העירה רק מחפשת ספרים לאבי ולא עושה כלום בשביל עצמי. לי זה נראה טבעי לגמרי.
אותו דבר בקשר לאחיותי.