פשוט נהדר, ומרענן
להיתקל באטימות כזו : אני משוכנע שאינך יודע אפילו את משמעותה של ה'משמעות'.
האמת היא שיש לה מספר משמעויות, לה עצמה...
פרגה עשה הבחנה ברורה בין הסימן (כצורה), המשמעות וההוראה.
לאותה הוראה - האובייקט עליו מורים בהשתמשנו בסימן - יכולות להיות מספר משמעויות : הוא ניסח זאת כ"אופן נתינת האובייקט", שהוא למעשה אופן תיאורו האפשרי : יש תמיד מספר אופנים לתאר, ו'לרצות לומר' את אותו אובייקט.
השם 'אריסטו' המורה על המתפלסף המפורסם אריסטו יכול לקבל משמעויות שונות : הבן אדם יכול להיות מתואר כתלמידו של אפלטון, או מורו של אלקסנדר, וכו'.
ויטגנשטיין דוקא היה בדיעה שמשמעותה של המשמעות היא תמיד קונטקסטואלית, נסיבתית, ותלויה בתנאים המעשיים, משחקי השפה, בהם נעשה שימוש במילה עצמה : המשמעות תהא אז 'אופן השימוש'.
יש באמת כל מיני וואריינטים למשמעות של המשמעות, דבר שהעסיק ועדיין מעסיק הוגים רבים...
אין כל ספק אגב שמחבר 'הטרקטטוס הלוגי-פילוסופי' היה משורר בכל רמח איבריו, ופילוסוף בגרוש.
וכל זה קשור באופן עמום למדי ל'לוגיקה' עצמה, שהיא עקרונית תורת ההיקשים הוואלידים, אבל רק עקרונית.
כי אפשר להשתמש במונח 'לוגיקה' בכל מיני אופנים, זה ברור, אבל היו אפילו כאלה שבפירוש דגלו בפלורליזם לוגי, כלומר בריבוי אפשרי של קורקטיות ההיקשים עצמם (קרנאפ ועיקרון הטולרנטיות).
והנה בא לנו אחד משום מקום, ללא כל ידע רלוונטי קודם, שדופק על השולחן, ודופק לנו את העולם באותה הזדמנות, ומאיין חלק ניכר ממנו, כי "אם למשהוא יש משמעויות שונות, אי אפשר לדון בכך דיון הגיוני".
וואלא היה צריך לחשוב על זה.
להיתקל באטימות כזו : אני משוכנע שאינך יודע אפילו את משמעותה של ה'משמעות'.
האמת היא שיש לה מספר משמעויות, לה עצמה...
פרגה עשה הבחנה ברורה בין הסימן (כצורה), המשמעות וההוראה.
לאותה הוראה - האובייקט עליו מורים בהשתמשנו בסימן - יכולות להיות מספר משמעויות : הוא ניסח זאת כ"אופן נתינת האובייקט", שהוא למעשה אופן תיאורו האפשרי : יש תמיד מספר אופנים לתאר, ו'לרצות לומר' את אותו אובייקט.
השם 'אריסטו' המורה על המתפלסף המפורסם אריסטו יכול לקבל משמעויות שונות : הבן אדם יכול להיות מתואר כתלמידו של אפלטון, או מורו של אלקסנדר, וכו'.
ויטגנשטיין דוקא היה בדיעה שמשמעותה של המשמעות היא תמיד קונטקסטואלית, נסיבתית, ותלויה בתנאים המעשיים, משחקי השפה, בהם נעשה שימוש במילה עצמה : המשמעות תהא אז 'אופן השימוש'.
יש באמת כל מיני וואריינטים למשמעות של המשמעות, דבר שהעסיק ועדיין מעסיק הוגים רבים...
אין כל ספק אגב שמחבר 'הטרקטטוס הלוגי-פילוסופי' היה משורר בכל רמח איבריו, ופילוסוף בגרוש.
וכל זה קשור באופן עמום למדי ל'לוגיקה' עצמה, שהיא עקרונית תורת ההיקשים הוואלידים, אבל רק עקרונית.
כי אפשר להשתמש במונח 'לוגיקה' בכל מיני אופנים, זה ברור, אבל היו אפילו כאלה שבפירוש דגלו בפלורליזם לוגי, כלומר בריבוי אפשרי של קורקטיות ההיקשים עצמם (קרנאפ ועיקרון הטולרנטיות).
והנה בא לנו אחד משום מקום, ללא כל ידע רלוונטי קודם, שדופק על השולחן, ודופק לנו את העולם באותה הזדמנות, ומאיין חלק ניכר ממנו, כי "אם למשהוא יש משמעויות שונות, אי אפשר לדון בכך דיון הגיוני".
וואלא היה צריך לחשוב על זה.
