האם לדעתכם יש קשר בין רמת מעורבות ההורים בועד ורמת פופולריות

[adif11]

נכון....כמה חבל

 

[מ י כ ל10]

+ הצעה:

אני מסכימה. גם כישורים חברתיים הם עניין נלמד, ובהרבה מקרים התפוח לא נופל רחוק מהעץ.
ולהצעה: לא כולם שייכים לקליקה או לחבורה. אני מציעה לפקוח את העיניים ולחפש את אותן אמהות ובנות שאינן חלק מהקליקה, ולהתחיל ביצירת הקשרים משם. לא תמיד זה קל, כי לעתים קרובות כולם רוצים להשתייך לקליקה, אבל לפעמים זה מצליח ונולדות חברויות נחמדות מאוד.

 

[ליאת של עדי]

חייבת לציין שזאת חשיבה יפה אבל

אי אפשר לדעת איך הגנטיקה עוברת.
אני בוועד בגן ואני בהחלט אסרטיבית אבל בילדותי לא הייתי יצור חברתי במיוחד. אני מנסה לחשוב מה גרם לחברות שלי להיות חברות שלי (אני איתם מכיתה ג ואני מסרבת לומר בת כמה אני היום) וזה בטח לא הכישורים החברתיים שלי. אני נוטה לחשוב שזה היכולות האטלטיות המטורפות שהיו לי בתור ילדה, ואולי הבית הפרטי של ההורים שלי שמאוד פינק אותנו בתור ילדות והיה אטרקטיבי למדי. אולי הייתי קצת מעניינת ברמה האישית אבל אני דיי בטוחה שבתור ילדה הייתי קרציה.
בעלי לעומת זאת היה מאוד חברותי בתור ילד ולדעתי הילדים שלנו ירשו ממנו את התכונה.
אני כן מדריכה אותם היום בענייני יחסי אנוש, מקפידה על הופעה חיצונית אסטתית ומעשירה את הידע הכללי שלהם. לדעתי אלה שלושה דברים נרכשים שעוזרים לך ליצור צאצא חברותי (בנוסף לפן הגנטי)

 

[IRISS511]

במקרה שלי לא אני ולא בעלי מוקפים בחברים, אנחנו אנשים סגורים

ודי שקטים, הרבה קשרים חברתיים שלנו לא נשמרו לאורך השנים,הורשנו את זה מן הסתם הלאה..
אגב, כן ניסיתי להתחבר עם ההורים שהיו מחוץ ל"קליקות", אלא שלהם היה בנים, והילדה רצתה רק עם בנות כך שזאת לא היתה הצלחה.
עוד דבר ששמתי לב, אותם הורים (בעיקר אמהות), אסטרטיביות,שחלקן היו בוועד הכיתה, הן זכו ליחס קרוב יותר מהמורה המחנכת, ילדם קיבל תמיד את התפקיד במסדרים גם אם ממש לא רצה\ התאים\ זייף תמידית, בעוד אני לאורך כל שנות ביתי ביסודי הייתי "רבה\ מתווכחת" עם המורה שתתן לילדה תפקיד במסדר, להעלות את בטחונה העצמי, הילדה, (שבכתה לי שהמורה לא נותנת לה תפקידים), כמובן ביצעה את תפקידה במסדר ללא בעיות.
הילדים השקטים בכיתה אינם מקבלים תמיכה מהמחנכת, היא והיועצת מעבירים את האחריות להורים, הילדים האסטרטיביים כמו הוריהם, נותנים את הטון בעידוד המחנכת, 30 שנה מאז סיימתי את לימודי ושום דבר לא השתנה.
עצוב שזה ככה, אבל זאת ההתרשמות שלי.

 

[להעלות ליגה]

הורה אסרטיבי- ילד אסטריבי

בדרך כלל ילדים דומים להוריהם
איך זה קשור למחנכת?..או לבית הספר?..
שוב זה עניין של נוחות וחוסר זמן להתעסק במה שמובן מאליו
אם המורה צריכה שני ילדים שיתקתקו לה משהו
היא תבחר בשני ילדים שיותר פעילים ויש להם יותר Say
מאשר שני ילדים שעכשיו היא צריכה לעקוב אחריהם ולוודא שהם
עושים מה שבקשה
זה יותר קל לה
לא בהכרח מוצדק

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני חושבת שאת קצת מכלילה. מאוד לא שותפה לדעותייך
ואני לא בוועד של הבכור כבר 4 שנים. אצל הצעיר מעולם לא הייתי בוועד.
מעולם לא הרגשתי שמתייחסים לבנים שלי אחרת כי אני לא בוועד, שאין לי אוזן קשובה אצל המחנכת, שלמחנכת לא אכפת מהבנים שלי או שהם מקופחים עקבית בטקסים בגלל שאני לא בוועד.
מצד שני, אני גם חושבת שלמחנכת וליועצת יש יכולת מאוד מוגבלת לעזור לילדים עם קשיים מכל מיני תחומים (לא רק חברתי), ושברוב המקרים האחריות היא של ההורים. גם במקרים השכיחים של ילדים שהם לא חלילה מוחרמים או מנודים או מושא ללעג אלא "רק" פחות מקובלים, בסופו של דבר למחנכת אין באמת מה לעשות.

 

[IRISS511]

בכיתות הנמוכות יש למחנכת הרבה מה לעשות.

אפשר לנסות ולתווך בהפסקות כשרואים שהילד בודד \מפחד\ מתבייש להצטרף לקבוצה ואף אחד לא ניגש אליו, המחנכת יכולה להעצים את הילד השקט בשיעורים, באירועים שונים, לדבר בשיעורי חברה על קבלת האחר והשונה, על ילדים שמתקשים, לא לתת לילדים להיות לבד.
היא "מחנכת" לא סתם "מורה".
למה יש יועצת בביה"ס?, לא בשביל להנחות את המחנכת לפי צורך?, רק להגיד להורים : "יש בעייה-תטפלו"?, הילדה חצי יום בבי"ס, תארגני קבוצה חברתית לילדים שמתקשים (קיבלתי פעם ממנה הצעה כזאת שבוטלה ביום שאחרי כנראה בהוראה מגבוה...), תדברי עם הילדה, תראי מה קשה לה, כלום לא נעשה.

 

[הייתיאביבקיץ]

הוועד אוסף כסף לקנות שתיה בלג בעומר ומתנה למורה בסוף שנה...

זה כולה וועד של כיתה. אוספים כסף וקונים דברים. תודה על ההשקעה והכל, אבל זה מה שזה. זה לא פוליטיקה פנים ארגונית ותככים ועניינים.

מעולם לא התרשמתי שלמישהו אכפת מי בוועד ומי לא.

ובטח שלא נתקלתי שהמורה מפלה ילדים כי האמא שלהם בוועד. למה בדיוק? ״אני אתן לרותי תפקיד בהצגה, אז אמא שלה תשקיע בקרם גוף שהם יקנו לי בסוף שנה״?
יש כאן באמת כאלה שחושבות שמורה מוכרת את עצמה ככה בשביל להתחנף ל(פאקינג) הורים בוועד?

 

[IRISS511]

אמא של רותי תעזור לי בארגון עוגות לטקס, בארגון השולחנות,

תתלווה לטיול,תמליץ עלי כמחנכת גם לשכנות ועוד ועוד (מזה למדתי שהגננת\מורה שהכי מומלצת ע"י האמהות היא גם זאת שמתחנפת יותר להורים, ולאו דווקא יותר טובה מקצועית, עם ביתי הקטנה יישמתי את זה , הלכתי על גננת שהייתה הרבה פחות מומלצת ומסתבר שצדקתי).
אביב קיץ, אל תהיי תמימה, הכל פוליטיקה.

 

[להעלות ליגה]

לא שופטת ובטח לא כותבת במטרה לפגוע

במצב שלך מזמן הייתי הופכת שולחנות
הייתי משתגעת לכל הכיוונים

אני יודעת שהוצאת סכומים אדירים בנסיון לשפר את המצב
אני רק חושבת שאת יותר עסוקה בהאשמות
גם של בית הספר גם של ההורים ואפילו של ילדות

בינתיים הילדה עדיין לא במצב מזהיר
תפסיקי לחפש אשמים
יש לך את הכח לשנות וגם בבית הספר יש להם כח לעזור
את צריכה לחשב מסלול מחדש

 

[IRISS511]

אני לומדת כל הזמן ועשיתי טעויות בהתנהלות, הייתי תמימה.

עם ביתי השנייה אני מיישמת את הלקחים, כי אני כבר מנוסה.
לא שותקת על עוולות.
עם הגדולה לא הגענו אל האור, אבל מצבה החברתי הרבה יותר טוב, בגלל שינוי האווירה החברתית בהחלפת ביה"ס, זה לא בזכות ביה"ס שהיועצת לא עשתה שם כלום,לא דיברה איתה על קשייה למרות שידעה אותם, או המחנכת שניצלה את שיעורי החברה לדיונים שברומו של עולם,וברוב האירועים הכיתתיים לא נכחה כי הייתה עמוסה בדברים אחרים, אלא בזכות עבודה קשה של הילדה, שהחליטה ליזום, לא לחכות שאחרים ייעשו בשבילה את העבודה.
השרשור לא שלי, הוא של "אנה החדשה", התעלקתי עליו, פשוט נגע לי בפצע כואב.
יש הורים שלא יבינו.

 

[להעלות ליגה]

לא התעלקת בכלל

 

[פרחיחצות1]

את צודקת בהחלט

יש הורים שלא יבינו...

מה שאני לא מצליחה להבין, זה איך לגרום לילד שלהם להפסיד חבר שיכול להיות נפלא או הכי טוב שלהם - רק כי הם בוחרים להם את החברים לפי ההורים...
כשאני הייתי ילדה, אמא שלי לא היתה מעורבת בכלל, אבל היתה אמא אחת שכל הזמן רדפה אחרי שאני אהיה חברה של הבת שלה וככה היה, מכוח ההרגל, הייתי חברה שלה מהגן עד גיל 27, כי ככה חשבתי, שהיא החברה הכי טובה שלי, בפועל, זו היתה מערכת יחסים מאוד חולה והרסנית. עם החברות שהתיידדתי בהמשך החיים לבד, היה הרבה יותר בריא ונעים.

ויש כאן שטוענות שמעולם לא נתקלו באפלייה כלפי ילדים מסויימים, אני יכולה לספר שאני כל חיי (ולא, אני לא מתעלמת מעצמי במראה, אני יודעת בדיוק מי אני ואני לא מאשימה את כולם במה שעברתי, הרוב עוברים את זה ואני לא מיוחדת) - נתקלתי באפלייה בכל מסגרת שהייתי בה. בכולן. בגן, ביסודי, בחטיבה, בתיכון, בצבא, באונברסיטה וכן, גם בעבודה. אפליה זה דבר שחי ובועט - וקיים כמו השמש שזורחת. לגבי הטענה שזה לא קיים -אז יש כאלה שבוחרים לעצום עיניים ולא לראות ויש את אלה שמופלים לטובה.
אנשים (בהן גם מורות, גננות וכו')- לא תמיד מקבלים החלטות שקולות או הוגנות.

אני מאוד מבינה וכואבת את הפצע הזה, אני חיה אותו עכשיו. הייתי רוצה לחלום על גלגל שמסתובב, אבל הוא לא. זה ממשיך ככה וזה מדכא מאוד.

וכן - אני עוברת כמעט על כל אחת מהרשימה בגן - וממש לא מחפשת את הקליקות - אבל כל פעם מגלה קליקה חדשה שנוצרה.

 

[IRISS511]

"חבר שיכול להיות נפלא או הכי טוב שלהם", ככה גם אני מרגישה.

הייתי מתעצבנת מלראות שדווקא אלו הסכסכניות\ רכלניות\ ביצ'יות בלשון העם, דווקא אלו כל כך פורחות חברתית ומחפשים את קרבתן, ורואים את זה מגיל צעיר, היום חברה טובה של פלונית ומרכלת על אלמונית, מחר היא כבר חברה של אלמונית ומרכלת על פלונית...

 

[פרחיחצות1]

ואיי...

אנחנו רק בכיתה א' - אני ממש מפחדת להגיע לגיל הזה...

אני יודעת שאני אמא שלה ואני לא אובייקטיבית, אבל בחיי, היא ילדה כל כך נפלאה, כל כך מבריקה עם לב כל כך רחב (היא משאירה לי פתקים בתיק "לאמוש: את יקרה לי מכולם שיהיה לך יום מקסים ונפלא וכיפי, אוהבת לילי" עם לבבות וסמיילי קורץ) - איך זה יכול להיות רע למישהו?

 

[IRISS511]

אם תגיעי למסקנה שהאווירה מסביב לא תורמת לילדה, מכל הסיבות

שכתבנו, וזה מה שהיה אצלי, אולי תשקלי להעביר לכיתה אחרת ששם האווירה יותר מכילה, אולי בית ספר יותר מכיל, עם הוספת עזרה חיצונית שהילדה תתחבר אליה, תרשמי אותה לחוגים שיש שם אפשרות להכיר ילדים גם שלא מהמסגרת הכיתתית.
הבת שלי לא נתרמה לאורך שנותיה ביסודי, וכמו שכבר היו הורים שהעבירו את ילדם כיתה כי לא הסתדר שם חברתית ופרח בכיתה האחרת, או הורה שהעביר את ביתו בית ספר אחר כי לא היה מרוצה מהתנהלות הצוות החינוכי, אני התמכרתי לנוחות,רק היום הילדה נפתחת ומספרת לי כמה סבלה חברתית וכמה נכנסה לשיתוק כשראתה בנות מסויימות שהטילו עליה מורא.

 

[להעלות ליגה]

בכל מקום יש ריכולים וסכסוכים

פשוט להתרחק מהם

 

[הפוך עם ראש כפול]

אבל איך זה קשור לענייני ועד? אפליה ופרוטקציות קיימות לצערי
בכל מקום אבל אני פשוט לא רואה - אלף, את הקשר השיטתי בין חברות בוועד לבין פריבילגיות, ובית, את הקשר השיטתי בין חברות בוועד לבין הצלחה חברתית.

 

[ליאת של עדי]

מסכימה

אני ממש לא רואה פרוטקציות (אני כן מרגישה מוערכת ע"י הגננת על המאמץ שאני עושה עבורה)
מה שכן, ברמה הפסיכולוגית, נניח אם היה קם מחקר שבודק האם הילדים של אמהות הוועד הם מקובלים חברתית, אני מאמינה שהממצאים הלא חד משמעיים היו מראים על רוב של 70-80 אחוז כן, מה שמבחינת המחקר מאשש את ההנחה אבל כמו תמיד, במחקרים סוציולגים-פסיכולוגיים המחקרים לא מתארים מצב חד משמעי.

 

[הפוך עם ראש כפול]

גם אם היה מחקר כזה, זה עדיין לא מעיד על סיבתיות

כלומר, שהם מקובלים בגלל שהאמהות בוועד.