פשטני מדי
אני סבור שהדמוקרטיה, הפרלמנט, הבחירות, התקשורת ה"חופשית" אלו בעיקר סממנים חיצוניים, המחזה שנועד לשעשע את הצופים של החדשות. אגב, בניגוד לדעה הרווחת, "המחזה" קיים גם ברוסיה. גם שם יש בחירות, הן כלליות והן מקומיות, לעיתים אף תחרותיות, וגם שם המועמדים מאופוזיציה "פותחים פה" על ראש המדינה. יתרה מכך, אומנם בהקפים מצומצמים, יש שם תקשורת אופוזיציונית, כזאת שמבקרת קשות ואף לועגת ל"יסודות" המדינה. ברמה של השמאל הקיצוני בישראל (והוא כידוע לא מקבל כאן במה כזאת. לא ערוצי טלוויזיה ולא תחנות רדיו).
אבל תכלס מדובר בשתי מדינות מושחתות ובלתי יעילות. ההבדל הוא שברוסיה השחיתות היא לאו-טק, ולמראות היותה ממוסדת, הינה בניגוד לחוקים, ונמצאת עמוק בתחום הפלילי. אפשר לשלוף שם כל פקיד או בעל תפקיד ולשלוח לתקופה ארוכה מאחורי סורג ובריח, מה לעיתים קרובות גם נעשה, ומה שגם מקנה כוח עצום למי ששולט במנגנוני האכיפה. לעמת זאת בישראל השחיתות היא היי-טק, הכול על פי החוקים והתקנות.
אבל התוצאה היא אותה התוצאה: יוקר מחייה בלתי-נסבל, אזרחים שהם פרות חולבות עבור הממסד המושחת שמתעשר ללא כל פרופורציה, חוסר ניידות חברתית, אי-מיצוי של הפוטנציאל האנושי, וכולה. לדעתי זה העיקר, ו"המחזה" בטלוויזיה זה הטפל.