בוקר טוב, מביאה לכם משהו על זוגיות.

אלאורלי

New member
בוקר טוב, מביאה לכם משהו על זוגיות.

כן, גם לי יש בעיה בזוגיות. האמת שזה לא משהו חדש, אבל לפני מספר שנים הצלחתי לשים אצבע על הבעיה ולהבין למה זה קורה לנו.
הבעיה מתחילה בתחושה של ריחוק ואפילו כעס, אך בלי שום סיבה נראית לעין. בשלב הראשון כשאני מזהה זאת, אני מנסה לשאול את עצמי ולברר בכל זאת, על מה ולמה. 'מה מכעיס אותך? מה מצער אותך?' אני מנסה להבין את עצמי, על מנת שגם בעלי יוכל להבין אותי… אך על אף הניסיונות, התקשיתי למצוא ולהגדיר. רק הרגשתי רחוקה וכעוסה.
עד שנפל לי האסימון.
***
אין לנו זמן. כלומר, יש זמן אבל הוא מוקדש להרבה דברים אחרים, אבל לא לזוגיות. הבנתי, כי כאשר עוברים מספר ימים ואפילו שבוע, שבהם בקושי הספקנו לשוחח ולהיפגש (והרבה פעמים באשמתי..), מתחילים להתעורר בי רגשות שליליים. עצם הריחוק הטכני וחוסר הזמן המשותף, יוצרים בי תחושות אלו.
בשלב זה התעוררו בי שאלות נוספות.
'איך זה שעם חברה טובה אני יכולה לדבר פעם בחודשים ולא מתעורר בי שום רגש שלילי כלפיה?' שאלתי את עצמי. איך זה שעם חבר/ה אפשר להיפגש פעם בחצי שנה, ולהרגיש כאילו נפגשנו אתמול? ולמה עם בן הזוג כבר אחרי כמה ימים, מרגישים את הריחוק בלב?
והתשובה הפנימית לא איחרה לבוא.
זוגיות איננה חברות, היא אמנם גם חברות, אבל יותר מזה. אחד ההבדלים המשמעותיים הוא בדיוק סביב עניין זה. זוגיות היא חיבור שלם של שניים. כך שהמפגש עם בן הזוג, הוא בעצם מפגש עם עצמי. והצורך בחיבור ובמפגש הזה, להבדיל מחברות, הוא צורך יומיומי. כך למשל באופן טבעי ופשוט, כאשר בני זוג לא נפגשו שבועיים (אלא אם הם רגילים לכך), הם ירגישו תחילה ריחוק, אשר יעלם בעז"ה ברגע שיפגשו ויתקרבו חזרה.
המסקנה העיקרית שעלתה לי מהדיון הפנימי הנה שאנו צריכים עוד זמן ביחד. הזוגיות שלנו צריכה ריענון יומיומי (גם אם הוא קצר). כך שבכדי לשמור על זוגיות טובה, ויותר מכך, על מנת להעמיק ולחזק את החיבור ביננו, מוכרחים להשקיע באופן שוטף. אם זה בשיחה קבועה בערב, בכוס קפה בבוקר ביחד. אם זה בשיחות טלפון במשך היום, או כל רעיון אחר של זמן משותף. המפגשים הללו הכרחיים על מנת לשמור על קשר יציב וקרוב.
ומה אמר בעלי?
כשסיפרתי לבעלי את "התובנה" שלי אודות הסיבה לריחוק, הוא קודם כל שמח על כך שמצאתי את הסיבה. אלא שלאחר השמחה הראשונית, נתקלנו בבעיה רצינית אחרת. איך מוצאים זמן? בעלי ואני עובדים בשעות אחרות, ובפועל אין כמעט אפשרויות למפגש (רק בשעות המאוחרות בלילה...)
יתרה לכך, גם אם יש רבע שעה פנויה, לא תמיד זה מספיק. עד שיושבים, עד שנפתחים, עד שהשיחה זורמת… והופס… נגמר הזמן! חשבנו וחשבנו לא מצאנו פתרון.
עד שהבנו דבר עיקרי וחשוב.
הזוגיות יקרה מכולם!
יש הרבה דברים חשובים בעולם ובמציאות. יש עומס בעבודה, יש לחץ של מטלות הבית, יש משפחה מורחבת, יש תלמידים או שכנים, יש התנדבויות שונות… יש הרבה דברים להספיק. אבל הבית שלנו, המשפחה והזוגיות חשובים יותר מהכל. ובשביל לשמור על הזוגיות שלנו, שווה לוותר על הרבה דברים אחרים. וכך הגענו אל הפתרון.
תכנון זמן מחדש.
חשבנו יחד על מה מוותרים, ומה משנים על מנת שנייצר לעצמנו זמנים משותפים יחד. אז נכון שבחיים, כמו בחיים, לא תמיד הכל הולך לפי התכנון, אבל ברגע שבתוכנו ברור לנו מהם סדרי העדיפויות שלנו, מציאת הזמן הטכני היא כבר החלק הפשוט יותר.
ועכשיו אחזור אליכם.
אם לעיתים, סתם כך באמצע השבוע, אתם מרגישים ריחוק או כעס האחד מהשני, תנסו לחשוב, מתי הייתה הפעם האחרונה שנפגשתם באמת. מתי שוחחתם? מתי הייתם יחד בנחת? מתי פשוט צחקתם יחד? אם קשה לכם למצוא את התשובה, סביר להניח שזו הסיבה! אז לפני שהגלגל ימשיך להתגלגל, כדאי כבר עכשיו לעצור. תצאו קצת מוקדם מהעבודה, או תלכו לישון קצת יותר מאוחר מהרגיל אבל תמצאו זמן להיות ביחד! היחד הזוגי משחרר, מקרב, ומאפשר להמשיך את השגרה בתחושת בטחון, קרבה ושלווה.
וגם בזמנים עמוסים – כמו לפני החגים או בזמנים אחרים – תמצאו זמן! אל תזניחו. כי כמו שאמרנו הזוגיות באמת חשובה יותר מכולם.
בהצלחה רבה, ומוזמנים כמו תמיד, לשאול ולהגיב.
אודליה מימון
 

הדסהש1

New member
זה קורה בכל משפחה טובה ..לרב לאחר שהילדים

ואפילו שנמצאים שעות רבות יחד אין הרבה על מה לדבר...
כי בשנים העיקריות הכל היה סביב הילדים והבית...
אבל תמיד אפשר לשפר......
 

mykal

New member
מענין היה לקרא,

מה שלא ברור לי למה ריחוק מוליד כעס,
ריחוק הוא לא נעים, אבל כעס?
מה שעוד ברור --שצריך לעצור את מירוץ החיים 'בחוץ' (גם ילדים ונכדים זה בחוץ)
ולטפח את הפנים, את הזוגיות.
כל זוג יודע מה מתאים לו--רק צריך לזכור את התובנה הזו.
 

אלאורלי

New member
אני דווקא מוצאת ומזדהה שריחוק מוליד כעס.

למשל לאחרונה בעלי נהייה מגה ספורטאי וכל ערב פורש
לחדר אחר לראות ספורט, כאשר רוב חיינו היינו יושבים
יחד וצופים בתוכניות הטלוויזיה, וזה עורר בי מחשבות ורגשות
של כעס, לא נעים לי לשבת לבד בחדר ולצפות בטלוויזיה,
אני כזו שאוהבת שיתוף, אנחנו יחד מגיל 19 והתבגרנו ביחד
וברוך השם גם מזדקנים ביחד וזה מוזר לי שפתאום הספורט
הפך להיות חלק חשוב אצלו, ואין לי מה להגיד על זה כי
זה בסדר, מותר לו לשנות את טעמו, אבל אצלי פנימה נוצר
מין כעס ואי נוחות.
 

mykal

New member
זה שהוא נעשה ספורטאי

זה נפלא, השאלה היא למה זה ע"ח זמן היחד.
ונראה לי שעל זה הייתי מדברת---בלי הכעס.
אומרת לו--"יקירי, אני כ"כ שמחה שמצאת לך עיסוק מענין,
ושאתה גמיש ונהנה מספורט, אני אבל מבקשת שבערב--לא תתעמל,
נעים לי וחשוב לי שתשב איתי. יש מספיק שעות ביממה -שבהם גם אני עסוקה."
אם זה לא יועיל---
בימים אחרים כשהיה בא להתישב איתי סתם בשעה אחרת ביום--הייתי הולכת לנוח/
לדבר בטלפון--ואז שהוא ישאל--ותוכלי לענות--כי זה למדתי ממך---כך אתה עושה בערב.
הכעס כי לא אומרים ולא מדברים--וזה לא שינוי טעם, זה פשוט אובססיה שצריך לשקף.
 

אלאורלי

New member
מייקל לא הבנת, הוא נהייה

אוהב משחקי ספורט, עובר לחדר אחר לראות ספורט ואני בסלון בודדה, אנחנו עושיםם
ביחד שחיות ורשומים לחדר כושר, אבל בבית בערב מעצבן אותי להיות בודדה בסלון, כאשר מדברים על זה הוא מבין ובא לשבת איתי בסלון, אבל מסכן מותר לו לראות מה שהוא רוצה, אבל אותי זה מעצבן.
 

mykal

New member
באמת לא הבנתי,

אם את גם מצדיקה אותו וגם מבינה אותו--אז למה הכעס?
אז פשוט תמצאי דברים שמענינים אותך,
בעלי ואני הרבה פעמים עוסקים כל אחד בעיסוקיו--
אני לא מרגישה בודדה אם הוא בחדר השני--
פחות אוהבת להיות בלעדיו בבית, (גם אם אני לא לבד יש לי כאן שתי בנות גדולות)
לפעמים אפילו נוח לעשות לבד --אבל הנוכחות בסביבה מרגיעה אותי.
ולכן, אני חוזרת לשאלה הראשונה--למה ריחוק גורם כעס?
אגב אולי צריך לברר מהו באמת ריחוק--רגשי? פיזי?
 
למעלה