בוקר טוב, מביאה לכם משהו על זוגיות.
כן, גם לי יש בעיה בזוגיות. האמת שזה לא משהו חדש, אבל לפני מספר שנים הצלחתי לשים אצבע על הבעיה ולהבין למה זה קורה לנו.
הבעיה מתחילה בתחושה של ריחוק ואפילו כעס, אך בלי שום סיבה נראית לעין. בשלב הראשון כשאני מזהה זאת, אני מנסה לשאול את עצמי ולברר בכל זאת, על מה ולמה. 'מה מכעיס אותך? מה מצער אותך?' אני מנסה להבין את עצמי, על מנת שגם בעלי יוכל להבין אותי… אך על אף הניסיונות, התקשיתי למצוא ולהגדיר. רק הרגשתי רחוקה וכעוסה.
עד שנפל לי האסימון.
***
אין לנו זמן. כלומר, יש זמן אבל הוא מוקדש להרבה דברים אחרים, אבל לא לזוגיות. הבנתי, כי כאשר עוברים מספר ימים ואפילו שבוע, שבהם בקושי הספקנו לשוחח ולהיפגש (והרבה פעמים באשמתי..), מתחילים להתעורר בי רגשות שליליים. עצם הריחוק הטכני וחוסר הזמן המשותף, יוצרים בי תחושות אלו.
בשלב זה התעוררו בי שאלות נוספות.
'איך זה שעם חברה טובה אני יכולה לדבר פעם בחודשים ולא מתעורר בי שום רגש שלילי כלפיה?' שאלתי את עצמי. איך זה שעם חבר/ה אפשר להיפגש פעם בחצי שנה, ולהרגיש כאילו נפגשנו אתמול? ולמה עם בן הזוג כבר אחרי כמה ימים, מרגישים את הריחוק בלב?
והתשובה הפנימית לא איחרה לבוא.
זוגיות איננה חברות, היא אמנם גם חברות, אבל יותר מזה. אחד ההבדלים המשמעותיים הוא בדיוק סביב עניין זה. זוגיות היא חיבור שלם של שניים. כך שהמפגש עם בן הזוג, הוא בעצם מפגש עם עצמי. והצורך בחיבור ובמפגש הזה, להבדיל מחברות, הוא צורך יומיומי. כך למשל באופן טבעי ופשוט, כאשר בני זוג לא נפגשו שבועיים (אלא אם הם רגילים לכך), הם ירגישו תחילה ריחוק, אשר יעלם בעז"ה ברגע שיפגשו ויתקרבו חזרה.
המסקנה העיקרית שעלתה לי מהדיון הפנימי הנה שאנו צריכים עוד זמן ביחד. הזוגיות שלנו צריכה ריענון יומיומי (גם אם הוא קצר). כך שבכדי לשמור על זוגיות טובה, ויותר מכך, על מנת להעמיק ולחזק את החיבור ביננו, מוכרחים להשקיע באופן שוטף. אם זה בשיחה קבועה בערב, בכוס קפה בבוקר ביחד. אם זה בשיחות טלפון במשך היום, או כל רעיון אחר של זמן משותף. המפגשים הללו הכרחיים על מנת לשמור על קשר יציב וקרוב.
ומה אמר בעלי?
כשסיפרתי לבעלי את "התובנה" שלי אודות הסיבה לריחוק, הוא קודם כל שמח על כך שמצאתי את הסיבה. אלא שלאחר השמחה הראשונית, נתקלנו בבעיה רצינית אחרת. איך מוצאים זמן? בעלי ואני עובדים בשעות אחרות, ובפועל אין כמעט אפשרויות למפגש (רק בשעות המאוחרות בלילה...)
יתרה לכך, גם אם יש רבע שעה פנויה, לא תמיד זה מספיק. עד שיושבים, עד שנפתחים, עד שהשיחה זורמת… והופס… נגמר הזמן! חשבנו וחשבנו לא מצאנו פתרון.
עד שהבנו דבר עיקרי וחשוב.
הזוגיות יקרה מכולם!
יש הרבה דברים חשובים בעולם ובמציאות. יש עומס בעבודה, יש לחץ של מטלות הבית, יש משפחה מורחבת, יש תלמידים או שכנים, יש התנדבויות שונות… יש הרבה דברים להספיק. אבל הבית שלנו, המשפחה והזוגיות חשובים יותר מהכל. ובשביל לשמור על הזוגיות שלנו, שווה לוותר על הרבה דברים אחרים. וכך הגענו אל הפתרון.
תכנון זמן מחדש.
חשבנו יחד על מה מוותרים, ומה משנים על מנת שנייצר לעצמנו זמנים משותפים יחד. אז נכון שבחיים, כמו בחיים, לא תמיד הכל הולך לפי התכנון, אבל ברגע שבתוכנו ברור לנו מהם סדרי העדיפויות שלנו, מציאת הזמן הטכני היא כבר החלק הפשוט יותר.
ועכשיו אחזור אליכם.
אם לעיתים, סתם כך באמצע השבוע, אתם מרגישים ריחוק או כעס האחד מהשני, תנסו לחשוב, מתי הייתה הפעם האחרונה שנפגשתם באמת. מתי שוחחתם? מתי הייתם יחד בנחת? מתי פשוט צחקתם יחד? אם קשה לכם למצוא את התשובה, סביר להניח שזו הסיבה! אז לפני שהגלגל ימשיך להתגלגל, כדאי כבר עכשיו לעצור. תצאו קצת מוקדם מהעבודה, או תלכו לישון קצת יותר מאוחר מהרגיל אבל תמצאו זמן להיות ביחד! היחד הזוגי משחרר, מקרב, ומאפשר להמשיך את השגרה בתחושת בטחון, קרבה ושלווה.
וגם בזמנים עמוסים – כמו לפני החגים או בזמנים אחרים – תמצאו זמן! אל תזניחו. כי כמו שאמרנו הזוגיות באמת חשובה יותר מכולם.
בהצלחה רבה, ומוזמנים כמו תמיד, לשאול ולהגיב.
אודליה מימון
כן, גם לי יש בעיה בזוגיות. האמת שזה לא משהו חדש, אבל לפני מספר שנים הצלחתי לשים אצבע על הבעיה ולהבין למה זה קורה לנו.
הבעיה מתחילה בתחושה של ריחוק ואפילו כעס, אך בלי שום סיבה נראית לעין. בשלב הראשון כשאני מזהה זאת, אני מנסה לשאול את עצמי ולברר בכל זאת, על מה ולמה. 'מה מכעיס אותך? מה מצער אותך?' אני מנסה להבין את עצמי, על מנת שגם בעלי יוכל להבין אותי… אך על אף הניסיונות, התקשיתי למצוא ולהגדיר. רק הרגשתי רחוקה וכעוסה.
עד שנפל לי האסימון.
***
אין לנו זמן. כלומר, יש זמן אבל הוא מוקדש להרבה דברים אחרים, אבל לא לזוגיות. הבנתי, כי כאשר עוברים מספר ימים ואפילו שבוע, שבהם בקושי הספקנו לשוחח ולהיפגש (והרבה פעמים באשמתי..), מתחילים להתעורר בי רגשות שליליים. עצם הריחוק הטכני וחוסר הזמן המשותף, יוצרים בי תחושות אלו.
בשלב זה התעוררו בי שאלות נוספות.
'איך זה שעם חברה טובה אני יכולה לדבר פעם בחודשים ולא מתעורר בי שום רגש שלילי כלפיה?' שאלתי את עצמי. איך זה שעם חבר/ה אפשר להיפגש פעם בחצי שנה, ולהרגיש כאילו נפגשנו אתמול? ולמה עם בן הזוג כבר אחרי כמה ימים, מרגישים את הריחוק בלב?
והתשובה הפנימית לא איחרה לבוא.
זוגיות איננה חברות, היא אמנם גם חברות, אבל יותר מזה. אחד ההבדלים המשמעותיים הוא בדיוק סביב עניין זה. זוגיות היא חיבור שלם של שניים. כך שהמפגש עם בן הזוג, הוא בעצם מפגש עם עצמי. והצורך בחיבור ובמפגש הזה, להבדיל מחברות, הוא צורך יומיומי. כך למשל באופן טבעי ופשוט, כאשר בני זוג לא נפגשו שבועיים (אלא אם הם רגילים לכך), הם ירגישו תחילה ריחוק, אשר יעלם בעז"ה ברגע שיפגשו ויתקרבו חזרה.
המסקנה העיקרית שעלתה לי מהדיון הפנימי הנה שאנו צריכים עוד זמן ביחד. הזוגיות שלנו צריכה ריענון יומיומי (גם אם הוא קצר). כך שבכדי לשמור על זוגיות טובה, ויותר מכך, על מנת להעמיק ולחזק את החיבור ביננו, מוכרחים להשקיע באופן שוטף. אם זה בשיחה קבועה בערב, בכוס קפה בבוקר ביחד. אם זה בשיחות טלפון במשך היום, או כל רעיון אחר של זמן משותף. המפגשים הללו הכרחיים על מנת לשמור על קשר יציב וקרוב.
ומה אמר בעלי?
כשסיפרתי לבעלי את "התובנה" שלי אודות הסיבה לריחוק, הוא קודם כל שמח על כך שמצאתי את הסיבה. אלא שלאחר השמחה הראשונית, נתקלנו בבעיה רצינית אחרת. איך מוצאים זמן? בעלי ואני עובדים בשעות אחרות, ובפועל אין כמעט אפשרויות למפגש (רק בשעות המאוחרות בלילה...)
יתרה לכך, גם אם יש רבע שעה פנויה, לא תמיד זה מספיק. עד שיושבים, עד שנפתחים, עד שהשיחה זורמת… והופס… נגמר הזמן! חשבנו וחשבנו לא מצאנו פתרון.
עד שהבנו דבר עיקרי וחשוב.
הזוגיות יקרה מכולם!
יש הרבה דברים חשובים בעולם ובמציאות. יש עומס בעבודה, יש לחץ של מטלות הבית, יש משפחה מורחבת, יש תלמידים או שכנים, יש התנדבויות שונות… יש הרבה דברים להספיק. אבל הבית שלנו, המשפחה והזוגיות חשובים יותר מהכל. ובשביל לשמור על הזוגיות שלנו, שווה לוותר על הרבה דברים אחרים. וכך הגענו אל הפתרון.
תכנון זמן מחדש.
חשבנו יחד על מה מוותרים, ומה משנים על מנת שנייצר לעצמנו זמנים משותפים יחד. אז נכון שבחיים, כמו בחיים, לא תמיד הכל הולך לפי התכנון, אבל ברגע שבתוכנו ברור לנו מהם סדרי העדיפויות שלנו, מציאת הזמן הטכני היא כבר החלק הפשוט יותר.
ועכשיו אחזור אליכם.
אם לעיתים, סתם כך באמצע השבוע, אתם מרגישים ריחוק או כעס האחד מהשני, תנסו לחשוב, מתי הייתה הפעם האחרונה שנפגשתם באמת. מתי שוחחתם? מתי הייתם יחד בנחת? מתי פשוט צחקתם יחד? אם קשה לכם למצוא את התשובה, סביר להניח שזו הסיבה! אז לפני שהגלגל ימשיך להתגלגל, כדאי כבר עכשיו לעצור. תצאו קצת מוקדם מהעבודה, או תלכו לישון קצת יותר מאוחר מהרגיל אבל תמצאו זמן להיות ביחד! היחד הזוגי משחרר, מקרב, ומאפשר להמשיך את השגרה בתחושת בטחון, קרבה ושלווה.
וגם בזמנים עמוסים – כמו לפני החגים או בזמנים אחרים – תמצאו זמן! אל תזניחו. כי כמו שאמרנו הזוגיות באמת חשובה יותר מכולם.
בהצלחה רבה, ומוזמנים כמו תמיד, לשאול ולהגיב.
אודליה מימון