אספר את הסיפור הארוך
קוראים לי תהילה אני בת 26 ואימא לילד עוד מאט בן שש. אני עובדת במעבדה מיקרוביאלית של מפעל מזון ועכשיו גם באבטחת איכות .עובדת כל יום מ7 עד 4 ביום שישי עד 1. ובשישי ערב ושבת בוקר עובדת בבית מלון במלצרות . אני גרה לבד בשכירות . וכל הכסף שאני מרוויחה הולך לי לעו"ד ולפסיכולוגים שהם מאוד איתי ומוכיחים את האמת. בן שלי נלקח ממני לפני שנה מאז שילמתי משהו כמו חמישים אלף שקל, אבל אני לא רוצה לספר על כסף ששילמתי זה לא העיקר. התחתנתי בגיל 19 עם חבר הראשון שלי בגיל 20 ילדתי את הבן שלי אחרי שנה וחצי של נשואין ברחתי ממנו למקלט לשנים מוכות . הייתי שם חצי שנה אחרי שיצאתי גרתי לבד עם הבן שלי . התגרשתי הוא ישב בכלא בגלל האלימות אני הייתי בקשר עם הרווחה , כי ראיתי בהם מישהו שמקשיב לי ורוצה לעזור לי. אחרי שלוש שנים הכרתי בחור ועברתי לגור איתו . עובדים סוציאליים החליטו שלבן שלי יש התנהגות מינית חריגה הוא חיבק ילדה על הדשא , נכנס לשירותים עם ילדה והם אמרו שגם נתן לילד נשיקה בבולבול . הם החליטו שחבר שלי פגע בו מינית. הביאו חוקר מהמשטרה חקרו אותו ובן שלי לכל השאלות אם מישהו פגע בו אמר "לא" איזה מטפלת בגן שאלה אותו :"למי מצצת את הבולבול לעופר" (חבר שלי לשעבר) בן שלי אמר לה כן , אחרי זה היא אמרה :"ואימא ראתה ? היא אמרה לך לעשות ככה?" בן שלי אמר כן. למרות שבחקירת משטרה נורמלית בן שלי אמר שלא פגעו בו והוא לא עשה שום דבר רווחה הלכה למשפט ולקחה לי את הבן שלי למרכז חירום . 4 חודש נסעתי לשם שלוש פעמים בשבוע עד שהם החליטו שאראה אותו פעם בשבוע כי זה יותר מדי בשביל הבן שלי. עשיתי מבחן מסוגלות הורית ויצא שאני בשום צורה לא פגעתי בבן שלי ושאני אימא טובה וחכמה ואינטלגנטית הוא יצא מאוד טוב . רווחה אמרה שמשפט שבן שלי ילך למשפחה אומנת לשנה , כי צריך עוד זמן . מצידם זה לא בסדר שהייתי במקלט לנשים מוכות. כשהם החליטו משפחה אומנת לא היה להם מה להגיד אלי והם אמרו שאני הגעתי פעמיים לביקור עם הבן שלי עם מחשוף גדול ,ושזה ממש לא בסדר. משפחה אומנת לא מצאו והחליטו לשים אותו בפנימייה לילדים קטנים . כשבאתי לשם בפעם ראשונה ראיתי את הבן שלי שוכב על הספא ולא זז , שאלתי את המטפלת שהייתה במקום (ילדה בת 16) מה יש לו והיא אמרה כלום. העלתי אותו לחדר וראיתי שיש לו חום ביקשתי מודד חום ולא היה להם , התעצבניתי רצח ! בן שלי היה חולה ,הם לא ראו ולא היה להם מודד חום . בסוף הם מצאו מודד חום אצל השכנים וכן היה חום לבן שלי שלושים ושמונה ומשהו. נתתי לו תרופה שכבתי לידו במיטה ליטפתי אותו והוא נרדם. התקשרתי לעו"ד סיפרתי לו את הסיפור והוא התקשר לפנימיה , מנהל של הפנימיה התחיל לצעוק עליו . היה בלגן רציני. שבסוף יצא לי מזה שמנהל הפנימיה שהוא בן אדם עצבני רתח אליי רצח ואחרי חודשיים החליט להעיף את הבן שלי . לפני חודש העבירו את הבן שלי מרכז חירום אחר . מנהל הפנימייה סיפר שאני שכבתי ליד הבן שלי בצורה אינטימית , זה מתי שהוא היה חולה ונרדם לידי , שאני חיבקתי אותו לא נכון וזה שאני לקחתי את הבן שלי על הברכיים .וגם לא בסדר שאני מביא לבן שלי מתנות ובגדים וממתקים , למה? בגלל שכל הדברים שאני הבאתי לו נאבדו , כל הבגדים , כל המשחקים הלכו אני שאלתי איפה הם והם לא רצו שאלות. בקיצור בגלל שעשיתי להם מלחמה כשבן שלי היה חולה , הם המציאו סיפורים שאני מחבקת את הבן שלי ואני צריכה לראות את הבן שלי פעם בחודש. זה היה לפני חודש וחצי. כל הזמן הזה יש לי עו"ד שהוא מאוד איתי ותמיד לצידי הלכתי גם לפסיכולוג פרטי שילמתי המון כסף בשביל להוכיח שאני בסדר ושהם שקרנים . פסיכולוג שלי מאוד כועס אליהם יש לי כבר שלוש פסיכולוגים. לפני שלוש שבועות עשיתי עוד הפעם אבחון מסוגלות הורית אצל הפסיכולוג הפרטי שלי. הוא צריך להיות מוכן עוד השבוע ואז איתו אני ועו"ד הולכים או שלבית משפט רגיל או שלבג"ץ ויש לי כסף , בשביל זה אני עובדת יום ולילה . אני מביא שלוש פסיכולוגים למשפט להוכיח שהם דפוקים . בקיצור אני מקווה שחרא הזה עוד מעט יגמר ובן שלי יחזור .
קוראים לי תהילה אני בת 26 ואימא לילד עוד מאט בן שש. אני עובדת במעבדה מיקרוביאלית של מפעל מזון ועכשיו גם באבטחת איכות .עובדת כל יום מ7 עד 4 ביום שישי עד 1. ובשישי ערב ושבת בוקר עובדת בבית מלון במלצרות . אני גרה לבד בשכירות . וכל הכסף שאני מרוויחה הולך לי לעו"ד ולפסיכולוגים שהם מאוד איתי ומוכיחים את האמת. בן שלי נלקח ממני לפני שנה מאז שילמתי משהו כמו חמישים אלף שקל, אבל אני לא רוצה לספר על כסף ששילמתי זה לא העיקר. התחתנתי בגיל 19 עם חבר הראשון שלי בגיל 20 ילדתי את הבן שלי אחרי שנה וחצי של נשואין ברחתי ממנו למקלט לשנים מוכות . הייתי שם חצי שנה אחרי שיצאתי גרתי לבד עם הבן שלי . התגרשתי הוא ישב בכלא בגלל האלימות אני הייתי בקשר עם הרווחה , כי ראיתי בהם מישהו שמקשיב לי ורוצה לעזור לי. אחרי שלוש שנים הכרתי בחור ועברתי לגור איתו . עובדים סוציאליים החליטו שלבן שלי יש התנהגות מינית חריגה הוא חיבק ילדה על הדשא , נכנס לשירותים עם ילדה והם אמרו שגם נתן לילד נשיקה בבולבול . הם החליטו שחבר שלי פגע בו מינית. הביאו חוקר מהמשטרה חקרו אותו ובן שלי לכל השאלות אם מישהו פגע בו אמר "לא" איזה מטפלת בגן שאלה אותו :"למי מצצת את הבולבול לעופר" (חבר שלי לשעבר) בן שלי אמר לה כן , אחרי זה היא אמרה :"ואימא ראתה ? היא אמרה לך לעשות ככה?" בן שלי אמר כן. למרות שבחקירת משטרה נורמלית בן שלי אמר שלא פגעו בו והוא לא עשה שום דבר רווחה הלכה למשפט ולקחה לי את הבן שלי למרכז חירום . 4 חודש נסעתי לשם שלוש פעמים בשבוע עד שהם החליטו שאראה אותו פעם בשבוע כי זה יותר מדי בשביל הבן שלי. עשיתי מבחן מסוגלות הורית ויצא שאני בשום צורה לא פגעתי בבן שלי ושאני אימא טובה וחכמה ואינטלגנטית הוא יצא מאוד טוב . רווחה אמרה שמשפט שבן שלי ילך למשפחה אומנת לשנה , כי צריך עוד זמן . מצידם זה לא בסדר שהייתי במקלט לנשים מוכות. כשהם החליטו משפחה אומנת לא היה להם מה להגיד אלי והם אמרו שאני הגעתי פעמיים לביקור עם הבן שלי עם מחשוף גדול ,ושזה ממש לא בסדר. משפחה אומנת לא מצאו והחליטו לשים אותו בפנימייה לילדים קטנים . כשבאתי לשם בפעם ראשונה ראיתי את הבן שלי שוכב על הספא ולא זז , שאלתי את המטפלת שהייתה במקום (ילדה בת 16) מה יש לו והיא אמרה כלום. העלתי אותו לחדר וראיתי שיש לו חום ביקשתי מודד חום ולא היה להם , התעצבניתי רצח ! בן שלי היה חולה ,הם לא ראו ולא היה להם מודד חום . בסוף הם מצאו מודד חום אצל השכנים וכן היה חום לבן שלי שלושים ושמונה ומשהו. נתתי לו תרופה שכבתי לידו במיטה ליטפתי אותו והוא נרדם. התקשרתי לעו"ד סיפרתי לו את הסיפור והוא התקשר לפנימיה , מנהל של הפנימיה התחיל לצעוק עליו . היה בלגן רציני. שבסוף יצא לי מזה שמנהל הפנימיה שהוא בן אדם עצבני רתח אליי רצח ואחרי חודשיים החליט להעיף את הבן שלי . לפני חודש העבירו את הבן שלי מרכז חירום אחר . מנהל הפנימייה סיפר שאני שכבתי ליד הבן שלי בצורה אינטימית , זה מתי שהוא היה חולה ונרדם לידי , שאני חיבקתי אותו לא נכון וזה שאני לקחתי את הבן שלי על הברכיים .וגם לא בסדר שאני מביא לבן שלי מתנות ובגדים וממתקים , למה? בגלל שכל הדברים שאני הבאתי לו נאבדו , כל הבגדים , כל המשחקים הלכו אני שאלתי איפה הם והם לא רצו שאלות. בקיצור בגלל שעשיתי להם מלחמה כשבן שלי היה חולה , הם המציאו סיפורים שאני מחבקת את הבן שלי ואני צריכה לראות את הבן שלי פעם בחודש. זה היה לפני חודש וחצי. כל הזמן הזה יש לי עו"ד שהוא מאוד איתי ותמיד לצידי הלכתי גם לפסיכולוג פרטי שילמתי המון כסף בשביל להוכיח שאני בסדר ושהם שקרנים . פסיכולוג שלי מאוד כועס אליהם יש לי כבר שלוש פסיכולוגים. לפני שלוש שבועות עשיתי עוד הפעם אבחון מסוגלות הורית אצל הפסיכולוג הפרטי שלי. הוא צריך להיות מוכן עוד השבוע ואז איתו אני ועו"ד הולכים או שלבית משפט רגיל או שלבג"ץ ויש לי כסף , בשביל זה אני עובדת יום ולילה . אני מביא שלוש פסיכולוגים למשפט להוכיח שהם דפוקים . בקיצור אני מקווה שחרא הזה עוד מעט יגמר ובן שלי יחזור .