אלהורות וזקנה

[אוניברסאליסט]

זו הייתה הטענה שלי בהודעה הפותחת

 

[prizman]

עברתי שוב על ההודעה הפותחת.

אין לי ויכוח על הטענות שלך שם אבל איכשהו התגלגלנו לבודהיזם וזה כבר נושא אחר.
פעם, לפני כמה שנים, מת איזה דוד של בת הזוג שלי. לפני די הרבה שנים למעשה.
היא החליטה לעבור למקדש לכמה חודשים כדי להתרענן או לנקות את הראש.
מאז הכרתי די הרבה אנשים שעשו את זה.
בגדול, איך שאני רואה את הדברים, הבדידות לא מפחידה כי הסביבה הבודהיסטית היא סביבה תומכת.
אבל זה עדיין רחוק מהבודהיזם הפילוסופי. אף בודהיסט אמיתי לא מכיר אותו.

 

[אוניברסאליסט]

 

[ענת אלון]

בלת"ק

הגעתי הביתה אחרי יום עבודה והתפתח שרשור-פלצת
אז קודם כל - שמחה על האוירה הנעימה, וגם הצחקת אותי...
דתיים בכלל לא לומדים תנ"ך במקרים רבים..

 

[s i s u]

לא קראתי את הפוסט בגלל האורך והנושא חוץ מהשורה האחרונה

במקרה היא השורה התחתונה שמייתרת את כל הפוסט.
אך רובנו לא רוצים להבין את זה.
זה אפילו לא קשור לבודהיזם
(לא יודעת מה ידיעותיך בבודהיזם, אני למדתי מעט זן בודהיזם טיבטי- דז'וגצן)
זה קומון סנס. זה דבר ריאלי לחלוטין. מדעי, אם תרצה. חידת היגיון
אדם לבד שיודע מיהו (מהו, יותר נכון) אכן לעולם לא ירגיש בודד.
מעבר לכך זיקנה/עתיד נמצא רק במחשבה. דברים יכולים להשתנות עד שהגוף יזדקן.
הפחד הוא בעצם מחוסר הוודאות, לא מהזקנה.

 

[אוניברסאליסט]

אדם שלומד בודהיזם

אמר לי שהוא למד שזו הגישה בבודהיזם. לי אין ידע בבודהיזם אני רק מצטט אותו.

אני לא חושב שזה מובן מאליו כי רבים כן מקשרים בין לבד לבין בדידות

הוא אמר לי שבגישה הפסיכודינמית יש נטייה לזהות נורמאליות נפשית עם הנורמות המקובלות בחברה. לכן אדם ללא בן זוג וללא ילדים שגר לבד ובכלל אדם ללא ילדים בגישות פסיכודינמיות זה משהו שמדליק נורת אזהרה. בגישה פסיכודינמית מקבלים את נורמות התרבות המערבית כקריטריון שמשפיע על נורמליות או פתולוגיה.

ומכאן ההנגדה שהוא עושה בין גישה טיפולית פסיכודינמית לבין בודהיזם ששם לא מקבלים את הנורמות החברתיות כקריטריון לנורמאליות.

 

[s i s u]

מסכימה, זה אכן לא מובן מאליו. אבל אפשר לפתור זאת בפשטות.

רק למי שבאמת רוצה כמובן ומחפש אחר המקור והסוף לסבלו.
&nbsp
בגדול, הדזוגצ'ן אומר, בניסוח מערבי, שהמחשבות מקרינות על התודעה ובאות ממנה אבל בעוד המחשבות לא יכולות להתקיים בלי תודעה, התודעה יכולה להתקיים (יופי) בלי המחשבות. המחשבות חולפות, זמניות ומשתנות ואילו התודעה נשארת קבועה ויציבה - גם אחרי שהגוף מת, אבל זה כבר נושא אחר
אז מה אמיתי? משהו קבוע או משהו שחולף בתוכו? הגל או הים? קרן שמש או השמש?
&nbsp
אני בוחרת בראיית החיים הזו מתוך התנסות ישירה (להבדיל רק מקריאה) שלמעשה מבטלת את הגישה הפסיכודינמית, ובכלל פסיכולוגיה- כי היא מטפלת באדם, באני, באגו, והוא כפי שניסיתי להוכיח במקום אחר- פשוט לא קיים. (רק כתחושות בגוף).
כלומר אני מסכימה עם השורה האחרונה שלך בפוסט הזה (שאותי הפתיע, למען האמת).
&nbsp
&nbsp
ולנושא הפוסט.
מחשבות על זיקנה עולות למישהו שחושב אותן. זה האני, האגו אצל פרויד. אישיות, פרסונה (מסכה). החיים קורים ומתבטאים בשלל אירועים (וגם מחשבות), אבל האגו אומר אני עשיתי, אני חשבתי. זה הגוף שלי. אם כך אני אמות (ונגזרות אחרות- אני אחראי למחלה שלי. אני אשם. אני רע. אני לא ראוי. אני לא שווה. אני לא נאהב)- והרי לך סבל.
&nbsp
רק כשיש התנסות ישירה שהאני הוא רק מחשבה או עשוי ממחשבות (אמונה שנוצרה מתנועתן החוזרת) הסבל מוסר. נותר רק העצמי -תודעה שמודעת לעצמה.
אז אין פחד ממוות, מבדידות, מכלום.
&nbsp
תודה על האפשרות לכתוב את זה

&nbsp

 

[אוניברסאליסט]

תודה על הדברים

 

[evanescent]

לא בטוחה שהבנתי

את טוענת שמשום שהתודעה לא תמות גם כשהגוף ימות והתודעה היא האני, מי שמבין זאת לא אמור לפחד מהמוות? או שאת טוענת משהו אחר?

 

[s i s u]

לדעתי הבנת יפה מאוד

התודעה האוניברסאלית קיימת בכל, כולל בגוף- שאז היא מכונה "יחסית".
אבל זה אותה תודעה, זה אותו מקור. אי אפשר אחרת.
התודעה ממשיכה ("החיים ממשיכים" בשפה רגילה) גם כשהגוף מת.
האני האמיתי הוא התודעה (קיום מודע, אנרגיה אינטליגנטית - אם תרצי),
לא הגוף-נפש שאנו חושבים שאנו ומכנים בטעות "אני" (זה האגו).
&nbsp

 

[s i s u]

עוד כמה שורות.

התודעה מתממשת בחוויה שעולה במציאות, במה שקורה הרגע הזה.
מה שקורה עכשיו זה מחשבה וכתיבה. ובכן, זו התודעה שכותבת דרך הגוף הזה.
בזכות תודעה זו, שהיא המקור הראשוני, עולות כל החוויות.
(כמו שכל המספרים מופיעים אחרי הספרה אחת,
כמו שהגלים עולים בתוך המקור שהוא הים)
להבין שהתודעה הזו היא האני האמיתי, זה מיינד בלואינג אמיתי!

&nbsp
&nbsp

 

[evanescent]

אבל בקשר לזיקנה

לא חוששים רק מהמוות, חוששים גם מחוליים. אז מה את טוענת, שאם אדם מספיק סובל מחולי שפשוט יניח לעצמו למות ללא טיפול או יהרוג את עצמו בפעולה יזומה כי אין לו מה לחשוש מהמוות?

 

[s i s u]

החשש שייך לאדם בלבד, שהוא כאמור דמיוני.

בלי הפרעה מהאדם (המחשבות) אותו גוף יעשה מה שהוא צריך לעשות על הצד הטוב ביותר

 

[KallaGLP]

אבל איך ולמה קורה שיש לאדם את המחשבות האלה מלכתחילה?

למה שתהיה הפרדה כזו?

 

[s i s u]

לא הבנתי את השאלה. איזה הפרדה?

 

[evanescent]

אז את אומרת שאם

האדם לא יחשוש מהזיקנה בכלל אז הגוף שלו לא יזדקן אף פעם?

 

[s i s u]

מה פתאום הגוף מזדקן. אך אדם שיודע מהו, לא יחשוש מזה.

 

[evanescent]

כלומר שאם יהיו חוליים בגוף שהזדקן האדם

לא יסבול מהם? איך זה יקרה?

אני מנסה להבין מה את אומרת. ניקח לדוגמא אדם שלא חשש בכלל. עכשיו הגיע לגיל זיקנה. אז מה קורה לו, יש לו תופעות גופניות שקשורות לזיקנה אך הוא לא סובל מהן? הוא לא מרגיש כאבים למשל בגלל ההבנה שהגוף זה לא האני האמיתי שלו?

 

[s i s u]

אדם שלא חושש יכאב את תחלואי הגוף אך לא יסבול מהן. יש הבדל.

כשיש התעוררות לטבע האמיתי שהוא כאמור התודעה (להבדיל ממחשבות/אגו)
יש נינוחות, קבלה, זרימה עם *כל* מה שקורה. רק המחשבות הן שמתנגדות למציאות
הצורך להיות במקום אחר, חרטות, "זה לא צריך להיות ככה וכו' = הסבל האנושי.
הדבר נכון לזקנה, למוות, לפרידות, למחלות, לכל דבר בעצם, אפילו רחוב אלנבי

 

[evanescent]

אשרי המאמין מה שנקרא ☺