היי אנונימית יקירה
מבינה אותך מאוד גם מהצד של מי שעוזר למישהו עם אוסידי, וגם למי שסובל מהאוסידי ומרגיש נתמך באחרים.
אני מבינה שאמא לא רוצה טיפול, אבל חיבים למצוא פיתרון בלהראות לה שיש לה בעיה.
אני אתן לך דוגמא.
אני סובלת מאוסידי מגיל צעיר מאוד, ובזמנו לא ידעו מה זה כי זה לא היה מפורסם כמו עכשיו.
דודה שלי ועוד מישהי במשפחה שלי, חשבו פשוט שאני די מטורפת ועושה דווקא.
אחת השיטות ש"הוכחתי" להם שאינני משוגעת או עושה דווקא, היתה להראות להם מחקרים וכתבות מהאינטרנט שיש דבר כזה אוסידי.
ואז הם קיבלו את זה, והיום אני מדברת עם דודה שלי חופשי על זה מספרת לה על נגזרות שונות של אוסידי, והיא מאוד מתחשבת בי.
האם יש דרך בה אימך תוכל לקבל את ההוכחה שהיא סובלת מאוסידי ולקבל אותה?
הכוונה יש כאלו שזקוקים לאישור ממחקרים או כתבות, יש כאלו שחבר קרוב יגיד להם וזה מספיק, ויש כאלו שזקוקים לשמוע זאת מרופא (כאילו בעל סמכות מיקצועית).
נסי לשתף אותנו מה לדעתך יעזור לאימך לקבל את העובדה הזאת.
ברגע שאימך תעכל שהיא אכן סובלת מבעיה, הדרך לפיתרון תהיה קלה.
זה כמו בן אדם שכל הזמן אומר, אין לי סכרת, אני יכול לאכול מלא מתוקים, עד שהוא שומע מרופא שהוא סובל מסכרת ורק אז מתחיל לדאוג לעצמו ולקחת כדורים וכדומה.
ברגע שאימך תקבל את העובדה שיש לה בעיה, היא כבר תרצה את הפיתרון לבעיה.
ואז השמיים הם הגבול, מטיפול פסיכיאטרי של כדורים או פסיכולוגי או שילוב, ועוד המון דרכים לטיפול.
אפשר אפילו בעתיד להשיג לה עוזרת, שתסדר את הבית לפי הוראותיה, ותתן לך יותר זמן מחוץ לבית, עש שאימך תתרגל לעובדה שאת יוצאת וכמעט לא בבית ותוכל לגור לבד בהתחלה בעזרת העוזרת ואז לאט לאט לבד (או שתרצה להמשיך עם העוזרת).
בהצלחה