המילכוד שבטיפול

[שחר חרישי]

המילכוד שבטיפול

אם אני רוצה להרגיש קיימת - אני צריכה לשלם על זה. והרבה.
הלוואי והיה מישהו שהייתי קיימת בשבילו בלי תשלום ובלי הגבלת זמנים.

 

[sls4]

צודקת

אני יודעת שבמרפאות לבריאות הנפש יש טיפולים בחינם, אבל זה למי ששייך לשם. זה רלוונטי?

 

[שחר חרישי]

זה לא רלוונטי עכשיו. אני כבר באמצע טיפול.

וזה גם פחות הענין שדיברתי עליו. אני יותר זועקת על זה שצורך כל כך בסיסי שלי - יכול להתמלא רק בתנאים המאוד מגביליםמהטלה, ואין לי שום מקום אחר בעולם כדי למלא אותו...

 

[הקוסמת הורודה]

בשבילי את תמיד קיימת ואין עוד אחת כמוך

 

[שחר חרישי]

 

[הקוסמת הורודה]

Meow

 

[אופירA]

יש מישהו כזה, ולא רק הוא.

את קיימת מאוד בשביל בורא העולם. הוא מקיים אותך, הרי. וזה לגמרי מרצונו ולגמרי באמת. אז ברור שאת קיימת בשבילו בלי תשלום ולו"ז.

יש גם הרבה אנשים שאת קיימת בשבילם. למשל, הקוסמת שהצהירה על כך. ועוד אנשים שמכירים אותך ואת קיימת מאוד בשבילם.
יש להם לו"ז כי החיים מחייבים, לא בגלל שאת לא קיימת...
ומעל כולם, הילדים שלך - לא נראה לי שיש להם לו"ז לגבייך... תשלום? הם מוכנים לשלם לך, נראה לי.

כל הבעיה היא שאת לא מרגישה את זה. את לא מרגישה שאת קיימת.
את מרגישה שאת לא קיימת. ואת סובלת מהרגשה זו. ומרגישה שאת רוצה לשנות אותה. ואת כמובן גם צריכה לשנות אותה.
ועל זה באמת צריכים לשלם, והרבה.

 

[שחר חרישי]

ריבונו של עולם אכן מקיים אותי לגמרי מרצונו, אבל

אני לגמרי לא בטוחה שזה מעיד על אופן הראיה שלו אותי. ייתכן שהוא מאמין בי שאממש את הפוטנציאל שנטע בי, אבל כל עוד איני עושה זאת - אני לא שווה הרבה בעיניו... "אלו-הי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו כשנוצרתי - כאילו לא נוצרתי. עפר אני בחיי, קל וחומר במיתתי"... התפילה הזאת של יום כיפור כל כך נכונה...
ובאמת קשה לי לדמיין אל שאוהב אותי *כרגע*, כמו שאני, לא בזכות ה"רבה אמונתך" במה שאני *יכולה להיות*
ולגבי הילדים המדהימים שלי, לא - הם לא "רואים אותי" וטוב שכך, כי זה לא התפקיד שלהם. בשבילם אני "אמא". עד כמה אנחנו ראינו את ההורים שלנו? הורה הוא דמות בחיי ילדיו. דמות עם תפקיד. אני צריכה שמישהו יסתכל עלי בעיניים שאני מתבוננת בהם על ילדיי. שמישהו ייתן לי להרגיש שיש לי מקום בעולם לגמרי כמו שאני, בלי דרישות...( ואם שוב נחזור לסעיף הקודם, לבורא דווקא יש הרים של דרישות ממני...)
ולגבי "אם אין אני לי מי לי", כן, אני ומילי כבר מכירות הרבה מאוד שנים. למדנו לחיות ביחד. זה לא כל כך גרוע, היא לא תופסת הרבה מקום. רק שתקנית משהו.

 

[אופירA]

התשובה של סופרסוניק מעולה בעיני.

כמה שהיא פשוטה, ככה היא נכונה.
עצם זה שאנו פה, כבר אנו ממלאים את תפקידנו ואת רצון הקב"ה שנהיה. אז אנו קיימים. ואת זה צריך ללמוד לרצות! ובזה צריך ללמוד לשמוח!

בתכנים שאת מבטאת בתשובתך אלי טמונה השקפת החיים השגויה שלך, שממנה את סובלת, ואותה צריך לשנות, ובכל מחיר. שום מחיר לא יקר בשביל זה.

הקב"ה הוא אב רחום. אב רחום רואה את ילדיו רצויים בכך שהם קיימים. הוא לא מתנה את אהבתו בהתנהגות טובה. השגיאה של הראייה שלך (כן, השגיאה היא בראייה שלך, לא שלו!) נובעת מחיים מגיל 0 אצל הורים שרצו בך רק כשקיימת את התנאים. אז זו טעות, וצריך ללמוד לתקן אותה!
אב רחום רוצה את ילדו גם אם חס ושלום נגזר עליו למות בגיל שנה, בלי שימלא שום פוטנציאל מלבד להיות תינוק מעצבן ותובעני, ואפילו נכה חס ושלום, רק חי, ולא מחייך ולא זז.
כך שלא ייתכן שאם אינך מממשת את הפוטנציאל שנטע בך, את לא שווה הרבה בעיניו...
"אלו-הי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו כשנוצרתי - כאילו לא נוצרתי. עפר אני בחיי, קל וחומר במיתתי"...

התפילה של יום כיפור מבטאת שאני מבין שאני פחות ערך כיצור אנוש העשוי מעפר אשר בא יומו בסופו של דבר. והיא גם מבטאת באותה מידה שכיוון שנוצרתי אני כדאי! ורק כאילו לא נוצרתי, כלומר אני פחות ערך במהותי, אבל זה שנוצרתי חשוב מאוד מאוד לפניך. כי אני מבין את ערך האדם - הן בפחיתותו והן ביקרותו.
אם יצור רם מעלה מקדש את שם ה' במעשים פשוטים, זה לא קידוש ה' גדול כל כך. אבל אם יצור פחות מעלה מקדש את שם ה' זה קידוש ה' גדול מאוד, דווקא כי הוא פחות מעלה.
למה הקורבן הקטן והזול של העני רצוי ונחשב יותר מהקורבן היקר של העשיר? דווקא בגלל שהוא עני ולא מסוגל, ובכל זאת מתאמץ כדי לממן את הקורבן הזול. ומצטער שהוא לא יכול לממן משהו טיפה יותר רציני.

ובאמת רק לך קשה לדמיין אל שאוהב אותך כמו שאת ולא בזכות מה שאת "יכולה להיות".
זו את שלא אוהבת את עצמך כמו שאת, בגלל אותו צורך נפשי ישן לרצות את ההורים כדי להתאים להם, כדי למנוע סכנה לחייך הצעירים שהיו תלויים באהבתם. לכן לצערי את צריכה לשלם הרבה כסף.

הילדים המדהימים שלך לא "רואים אותך" כי אכן זה לא התפקיד שלהם. את בשבילם אמא. דמות עם תפקיד יקר מנשוא, שאין להשלים עם היעדרה!
(ולך נראה שזה לא מספיק חשוב עבור אלוקים?)
אם הם עסוקים בלחיות ובליצור את עצמם באופן בריא, אז את לא חשובה בעיניהם?
אם הם יודעים שאת אוהבת אותם ולכן לא מפחדים שתיעלמי להם ולכן לא מרגישים צורך לחבק אותך בעוז כל רגע ולהזכיר לך לא לנטוש אותם - אז הם לא מרגישים אותך מספיק?...
את צריכה לעשות את האנלוגיה הנדרשת, ולהסתכל על עצמך בעיניים שאת מתבוננת בהן על ילדייך. להרגיש בעצמך שיש לך מקום בעולם לגמרי כמו שאת, בלי דרישות.

לבורא יש הרים של דרישות ממך לטובתך, לא כתנאי לאהבתו. כל רצונו ממך הוא בשבילך, למענך, ולא כדי שהוא יאהב אותך! הוא ישמח בשבילך אם תעשי את רצונו, כי לך יהיה טוב. הוא לא זקוק לכך בשביל עצמו...
הוא בכלל לא מעוניין שתעשי דברים בדרגות שאת לא מצויה בהן היום, בכוחות שבכלל אין לך. זה בכלל לא לטובתך. לטובתך להיות בדרגה שבה את כיום, ולהשתדל להגיע לדרגה טיפ טיפה (ממש טיפ טיפה!!!) יותר חיובית, לא יותר. להשתדל, לנסות, לא בהכרח להצליח. להיכשל ולהמשיך שוב לנסות (= קווה אל ה', חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'). לא להתרגש מהכישלון. לא לפחד ממנו. (שבע ייפול וקם).
גם אני לא רוצה שהבן שלי ומשפחתו יקומו היום וישמרו תורה ומצוות מעבר להרגלם ולכוחותיהם ולמסוגלות נפשם! ממש לא. אני מתפללת שיעשו זאת, כשיהיו מסוגלים. אני רוצה שיהיו מסוגלים. אבל אני ממש לא רוצה שישברו את נפשם ויאבדו שמחת חיים לשם כך. וברור שאני אוהבת אותם ושמחה בהם ככה, כמות שהם.

אם חשוב לך שיבטאו שמחה למראך ויריעו בבואך, תעשי כמוני - רעש וצלצולים, שמייח, צחוקים, ביטויי אהבה ו"כפרה" לזולת, דאגה לזולת ועוד ועוד. אוהו, איך יראו לך שאוהבים אותך.
ואם זו לא את, אז תהיי מי שאת, ותמצאי את הדרכים שלך למצוא את אלו שאוהבים אותך ולקבל את ביטויי הערכתם אלייך.

 

[supersonic777]

טיפולים היום עולים הרבה...

ולא משנה באיזה אופן...
אגב,אומרים,שלכל אחד יש תפקיד בעולם הזה...

 

[שחר חרישי]

אני מאמינה שזה נכון. אבל עוד לא מצאתי את שלי.

אתה מרגיש ככה?
שיש לך תפקיד בעולם הזה, שאף אחד חוץ ממך לא יוכל למלא?
ואתה לדעתך ממלא אותו?

 

[supersonic777]

תראי,עצם זה שאתה "כאן"...

את כבר ממלאת את החלק שלך...
זה לא טאבו או חוק כתוב אלא כללי...בעצם זה רק אם את רוצה להאמין שיש לך תפקיד...
סהכ,את כאן בשביל דור ההמשך שלך.פה כבר את ממלאת את חלקך...

 

[הקוסמת הורודה]

התפקיד שלך להיות את

כשאת מחפשת אישור מבחוץ לקיום שלך את נותנת את הכוח שלך לאחרים
יש לך ניצוץ יחודי שטבע בך האל כדי שתבטאי אותו בעולם
כשאת מנסה להיות מי שאת לא וחושבת שכך צריך להיות את מתרחקת מהניצוץ שלך נותנת לאחרים לקבוע מי את ומי את לא. מצמצמת את העולם שלך והגדולה שלך מהיותך את ואת הניצוץ היא אינסופית באופן המקורי שלך
וזה מביא בתורו להתרחקות שלך מהאל כי החיבור שלך אליו הוא דרך הניצוץ המקורי שלך והיותך את.
את מושלמת בעיניו ולא צריכה להיות מישהי אחרת.
האור אצלך האישור אצלך הסמכות אצלך לא אצל אחרים
תדליקי את האור שלך אל תחפשי אור בחוץ

 

[שחר חרישי]

תודה קוסמת, ותודה אופירה, ותודה סופרסוניק

אני צריכה לחשוב על כל זה.
במיוחד על הנקודה שאני כבר ממלאת את "תפקידי" מבחינת הבורא בעצם היותי. זה לא נראה לי הגיוני שזה יהיה כל כך פשוט... שהבורא באמת שמח בי בדיוק כמו שאני... ואין לי בעצם איך לברר ולדעת אל נכון, כי אין לי דרך ישירה לתקשורת איתו. בכיוון שמלמטה למעלה כן, אבל לא בחזרה מלמעלה למטה אלי...
הלוואי שיכולתי להרגיש שמי שיצר אותי גם אוהב אותי ושמח בי. ואני לא מאכזבת אותו, והוא לא התייאש ממני...

 

[שחר חרישי]

קוסמת, יצא ששירשרתי אליך תגובה שהיא בעיקר לאופירה

אבל מה שאת עתבת לי גם ממש חשוב. וזה נכון שאני כל הזמן מחפשת "ממי להעתיק", כי אף אחד לא לימד אותי איך "להאיר את באור שלי" ואין לי למה להשוות כדי לדעת אם אני עושה את זה טוב...

 

[הקוסמת הורודה]

דבר ראשון את צריכה לצאת מנקודת הנחה שאת טובה כמו שאת

מחשבות כמו מה לא בסדר בי? מה אני צריכה לשנות בי כדי שאהיה ראויה?
יוצרות בך ריחוק מעצמך ומרחיקות אותך מהפשטות של להיות את בלי כל הדפוסים שהם חיקויים חיוורים לדבר האמיתי שהוא את
כאילו האל ברא אותך אם את חושבת שאת פגומה זה אומר שמה שהאל יצר לא היה מושלם. אבל אם הוא יצר משהו והוא בעצמו מושלם סימן שאת מושלמת כמו שאת לא?

 

[שחר חרישי]

למעשה - לא.

הקב"ה ברא אותנו בכוונה לא מושלמים, כי הוא רוצה שנעבוד ו"נשלים" את עצמינו. ככה אנחנו זוכים בעצם להיות שותפים שלו בבריאה. כשאלוקים אומא "נעשה אדם", המדרש מפרש שזו פניה למלאכים, או לנשמות הצדיקים. אבל אפשר גם לפרש שזו פניה חכל אחד מאיתנו. ה' אומר לי ולך ולכל בן אדם שיצר: "נעשה אדם". כי בלי להשקיע את החלק שלנו בעבודה על עצמינו - לא נהיה בגדר "אדם" כמו שה' רצה כתכלית הבריאה.

להרחבה, ישנו המדרש הזה:



(תנחומא תזריע אות ה): שָׁאַל טוֹרְנוֹסְרוׂפוּס הָרָשָׁע: אֵיזֶה מַעֲשִׂים נָאִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם? אָמַר לוֹ: שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. אָמַר לוֹ טוֹרְנוֹסְרוֹפוּס הָרָשָׁע: רָאִיתָ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, יָכוֹל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶם? אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: לֹא תֹּאמַר לִי בְּדָבָר שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֵין שׁוֹלְטִים עָלָיו, אֶלָּא אֱמֹר דְּבָרִים שֶׁהֵם מְצוּיִין בִּבְנֵי אָדָם. אָמַר לוֹ: לָמָה אַתֶּם מוּלִים? אָמַר לוֹ: אֲנִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁעַל דָּבָר זֶה אַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי, וּלְכָךְ הִקְדַּמְתִּי וְאָמַרְתִּי לְךָ שֶׁמַּעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם נָאִים מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֵבִיא לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא שִׁבֳּלִים וּגְלֻסְקָאוֹת. אָמַר לוֹ טוֹרְנוֹסְרוֹפוּס הָרָשָׁע: אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בַּמִּילָה, לָמָה אֵינוֹ יוֹצֵא הַוָּלָד מָהוּל מִמְּעֵי אִמּוֹ? אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: וְלָמָּה טִבּוּרוֹ יוֹצֵא עִמּוֹ וְהוּא תָּלוּי בְּבִטְנוֹ וְאִמּוֹ חוֹתַכְתּוֹ? וּמַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר לָמָה אֵינוֹ יוֹצֵא מָהוּל, שֶׁלֹּא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמִּצְווֹת אֶלָּא לְצָרֵף1 הָאָדָם בָּהֶם. לְכָךְ אָמַר דָּוִד כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה (משלי ל, ה)

 

[הקוסמת הורודה]

אם תאמיני בזה תרגישי בזה.

אמונה זה בעצם החיבור שלך לאלוהים בעולם הזה

 

[אופירA]

תשמעי הרצאות בנושא זה. הרב לוגסי, למשל.

המון חומר של ברסלב מדבר על זה.

אותי לימדו במדרשה לבעלי תשובה לדרוש, לתבוע מהקב"ה. בעיקר ביום כיפור ובראש השנה, כשלכאורה המקום הוא להתבייש בעצמך.
להזכיר לו כל מה ששילמתי והקרבתי בשביל להתקרב אליו, ולדרוש את כל מה שאני צריכה.
לצעוק את כל מה שכואב עם הרבה זעם וכאב, בדיוק כמה שזועם וכואב.
אין לך מושג כמה אור של קרבה זה מייצר עם הזמן.

 

[שחר חרישי]

יש לך שיעור מסוים שאת יכולה לשלוח לי לינק אליו?

והעניין של "לתבוע מהקב"ה" - באיזו זכות? מי אני שאתבע ממנו משהו?