באתר הידברות יש הרצאות של הרב ישראל לוגסי
למשל: דע את האוהב, אהבתי אתכם.
מחפשים ברשימת הרבנים הרב ישראל לוגסי, לוחצים על התמונה שלו ואז מקבלים את כל הוידאו של ההרצאות שלו. יש לו גם רשימת ספרים (מופיעה גם בויקיפדיה), כדאי לחפש לפי השמות שלהם, אולי יש טקסט שלהם ברשת.
לתבוע מהקב"ה? בזכות שאת בת שלו, ואת סובלת, והוא רוצה לדעת את זה, ולא רוצה שתשתקי ותעלימי ממנו, "מתוך נימוס". נימוס זו לא אהבה. אהבה זו איכפתיות, אהבה זה להישען ולבקש עזרה נחוצה בשעת צרה. אהבה זה לצעוק כשכואב.
כשאת טובעת בים אבא שלך לא רוצה שתהיי מנומסת אליו, אלא שתצרחי שהוא יבוא להציל אותך. כל החיים שלך זו צרה צרורה, אז תצעקי אליו.
ברור שהוא יודע שאת בצרות, אז למה הוא לא בא ביוזמתו להציל אותך? כי את זו שלא יודעת שהוא רוצה להציל אותך, את זו שלא מושיטה יד וצועקת לעזרה. וזו את שצריכה לדעת שלקב"ה צועקים ותובעים ממנו.
בעצם, כדי להפנים את זה צריך לעשות את זה גם בלי להבין. לעשות בלי לשאול שאלות. הרב נחום דיאמנט אמר לנו בשיעורים שצריך לתבוע מהקב"ה, אז לעשות בלי להבין. ההבנה יכולה לבוא רק אח"כ, עם ההרגשה, עם הקרבה.
אני הייתי בכאב נורא, ובלי לחשוב צעקתי לקב"ה כמה שנאה וזעם אני מרגישה כלפיו כרגע. לא ניסיתי להבין, לא שאלתי שאלות, פשוט צעקתי מה שהרגשתי. זה לא ייאמן למה מגיעים אם עושים את זה. במקביל, למדתי שצריך לעשות את זה, אז אני עושה את זה ומלמדת גם אחרים לעשות את זה.
מי שכואב לו צריך לצעוק מה שכואב לו. מי שמרגיש צריך להגיד "ברחל בתך הקטנה" בדיוק מה הוא מרגיש, ואיך שהוא מרגיש את זה, בלי שום הצטעצעויות וחשבונות של "לא נעים".
כל ההרגשות שאת משליכה כלפי הקב"ה הן תגובה ליחס של אבא שלך כלפייך - אותו יחס שהוא שידר לך כשהיית קטנטונת ואמר לך במפורש כשהיית יותר גדולה. שאת טרחה, שאת מיותרת.
מזה את צריכה להשתחרר, כי כשאת חושבת כך כלפי הקב"ה, לא תוכלי להתקרב אליו ולהרגיש את אהבתו כלפייך. איך תחשבי ותרגישי את ההיפך הגמור? תעשי מה שלימדו אותי, ותראי נפלאות.
תתבעי מהקב"ה בזכות שאת סובלת ורוצה להפסיק לסבול ולהרגיש את האהבה שלו. ידוע בעיקרי האמונה שהוא לא רוצה שתסבלי, אז תתבעי להגיע לכך.
למשל: דע את האוהב, אהבתי אתכם.
מחפשים ברשימת הרבנים הרב ישראל לוגסי, לוחצים על התמונה שלו ואז מקבלים את כל הוידאו של ההרצאות שלו. יש לו גם רשימת ספרים (מופיעה גם בויקיפדיה), כדאי לחפש לפי השמות שלהם, אולי יש טקסט שלהם ברשת.
לתבוע מהקב"ה? בזכות שאת בת שלו, ואת סובלת, והוא רוצה לדעת את זה, ולא רוצה שתשתקי ותעלימי ממנו, "מתוך נימוס". נימוס זו לא אהבה. אהבה זו איכפתיות, אהבה זה להישען ולבקש עזרה נחוצה בשעת צרה. אהבה זה לצעוק כשכואב.
כשאת טובעת בים אבא שלך לא רוצה שתהיי מנומסת אליו, אלא שתצרחי שהוא יבוא להציל אותך. כל החיים שלך זו צרה צרורה, אז תצעקי אליו.
ברור שהוא יודע שאת בצרות, אז למה הוא לא בא ביוזמתו להציל אותך? כי את זו שלא יודעת שהוא רוצה להציל אותך, את זו שלא מושיטה יד וצועקת לעזרה. וזו את שצריכה לדעת שלקב"ה צועקים ותובעים ממנו.
בעצם, כדי להפנים את זה צריך לעשות את זה גם בלי להבין. לעשות בלי לשאול שאלות. הרב נחום דיאמנט אמר לנו בשיעורים שצריך לתבוע מהקב"ה, אז לעשות בלי להבין. ההבנה יכולה לבוא רק אח"כ, עם ההרגשה, עם הקרבה.
אני הייתי בכאב נורא, ובלי לחשוב צעקתי לקב"ה כמה שנאה וזעם אני מרגישה כלפיו כרגע. לא ניסיתי להבין, לא שאלתי שאלות, פשוט צעקתי מה שהרגשתי. זה לא ייאמן למה מגיעים אם עושים את זה. במקביל, למדתי שצריך לעשות את זה, אז אני עושה את זה ומלמדת גם אחרים לעשות את זה.
מי שכואב לו צריך לצעוק מה שכואב לו. מי שמרגיש צריך להגיד "ברחל בתך הקטנה" בדיוק מה הוא מרגיש, ואיך שהוא מרגיש את זה, בלי שום הצטעצעויות וחשבונות של "לא נעים".
כל ההרגשות שאת משליכה כלפי הקב"ה הן תגובה ליחס של אבא שלך כלפייך - אותו יחס שהוא שידר לך כשהיית קטנטונת ואמר לך במפורש כשהיית יותר גדולה. שאת טרחה, שאת מיותרת.
מזה את צריכה להשתחרר, כי כשאת חושבת כך כלפי הקב"ה, לא תוכלי להתקרב אליו ולהרגיש את אהבתו כלפייך. איך תחשבי ותרגישי את ההיפך הגמור? תעשי מה שלימדו אותי, ותראי נפלאות.
תתבעי מהקב"ה בזכות שאת סובלת ורוצה להפסיק לסבול ולהרגיש את האהבה שלו. ידוע בעיקרי האמונה שהוא לא רוצה שתסבלי, אז תתבעי להגיע לכך.
