איטליאנו דה לה קוסטה - שכונת בת גלים היפה חיפה
בשנים האחרונות הרבו להכריז במדיה עם כל הקמת מסעדה חדשה, על "תקומתה" של התרבות הקולינארית החיפאית וכיצד כל מקום חדש "מפריח את השממה", ווטאבר.. בכל מקרה הביקור באיטליאנו דלה קוסטה (או משהו כזה, שם קצת ארוך), בהחלט נותן חיזוק להשערה או קביעה, שחיפה לא ידעה כנראה ימים טובים יותר בקטגוריית פריחת מסעדות ראויות.
סינטה בר, הנמל, כולא, רולא, ג'ולא, מעין הבירה כמובן, וניה, עלה גפן, ויוינו, צ'אנג בה, ליבירה ועוד כמה ותיקות מי יותר ומי פחות, לכולן מכנה משותף של ידיים מוכשרות במטבח שמבינות את התחום ויודעות ללכת את הדרך (מי יותר ומי פחות כמובן, זה מאוד בכללי). המסעדה האיטלקית הזו של חמודי ושות' משוואטינה היא תוספת מבורכת מאוד ל"סצינה הזאת" ואם נכניס למשוואה כמו שכתבתי בעבר מוסדות, משמעותיים במרחק נסיעה קצרה כמו טאנטי בטבעון ואורי בעכו, הרי שכן – יש רנסאנס משמעותי בסביבה, שלפחות לנו, לאחר המעבר חזרה צפונה, הוא בשורה די גדולה ובהחלט כיף, כשרוצים לבחור אופציית בילוי מסעדתית נחמדה בסביבה.
אחרי הפתיחה מעלת הלחלוחית בזווית העין הזו, נעבור לעניינים.. המסעדה (שמעתה תיקרא אדלק), נותנת חווייה מאוד "עגולה" וזה כנראה עיקר קיסמה והסיבה שתהפוך לסוג של להיט בסביבה – מרווחת מאוד, נוף נפלא (למרות שזה לא בדיוק "מעל המים" וראוי ביותר אם אפשרי, שידאגו לניקוי קבוע של החלונות, אחרת מה שווה כל זה..), מזגן מעולה לחלל גדול כזה ושירות מאוד מאוד ידידותי ומשתדל, בצורה טובה ולא מעיקה, מחשבה והשגחה מושקעים בכל קצוות המסעדה, גם בזה, העיניים המנהלות ובודקות מסביב הם של שועלים ותיקים מאוד בתחום.
האוכל ? בכללותו – טוב מאוד לז'אנר. חומרי הגלם טובים, חמודי יכול להוביל בסטנדרטים המקומיים ה"לא מאוד גבוהים" שלנו, כמעט כל מטבח שירצה, כי יש לו גישה לדברים ורצון ללמוד ולהתנסות וזה תמיד חשוב. בהאמר כל זאת, המנות שאכלנו לגמרי לא חפות מאי דיוקים, אבל לא בצורה שתקלקל חווייה טובה. לדעתי יש מין טרייד אוף מעצבן כזה בתחום המסעדנות בארץ, בכל זאת כולנו פה בפורום התנסנו והתפתחנו מבחינת החיך והחוויות, כך שממש לקבל חוויית אוכל שתשאיר אותנו בהלם, יהיה היום מאוד מאוד קשה למסעדה בארץ, אך הבעייתיות עם העניין הזה גדולה עוד יותר – מסעדה שתנסה ללכת ברמה ובהקפדה ממש לעומקים שירשימו פודיז "טרחניים", תיאלץ כנראה גם להעלות מאוד את מחיריה ובעיקר תאבד על הדרך את קהל המאסה, שלדעתי מחפש בדיוק חווייה עגולה כזו, שמציעה אדלק, גם אם האוכל לא יהיה הכי שפיצי ועמוק שאפשר, אבל ראוי מאוד, מעניין יחסית ובעיקר לא פחות חשוב – נדיב.
למטרה הגלובלית הזו מנסות לקלוע לא מעט מסעדות, כולל וויווינו מרוממה, ששמה עלה לא מעט בארוחה שלנו, בסוג של נקודת ייחוס כמובן.. לנו לפחות ברור לגמרי, שאדלק עושה את המשחק הזה הרבה יותר טוב, בכל החזיתות, למרות שגם וויווינו לא חווייה ממש רעה, פשוט לא מספיק טובה לטעמינו.
אוי הברברת, אוכל..
מקלות גריסיני תקועים בפנכת מלח גס – זה די השקעה לדעתי לטבול כל פעם מחדש מקלות בערימת המלח הזו, אלא אם משתמשים כל פעם באותה ערימה.. מקווה שזה לא העניין, לא שזה ממש עקרוני אלא אם אנשים מנסים באופן לא הגיוני לטבול שוב את המקל במלח.. המקלות טעימים מאוד, ביצוע יפה..
פולנטה – התוספות העפילו על קרם הפולנטה הקצת אנמי לטעמינו (אי דיוק ראשי בארוחה), ניסו לעשות אותו כזה FINE ולא היינו מתנגדים לפולנטה פראית יותר ועזת טעמי תירס שתדגיש שימוש בתירס טרי איכותי, שפשוט נפלא כרגע בעונה (או בשלהי?).. אנחש שהיה שם הרבה יותר קמח תירס מאם כבר, שימוש בתירס אמיתי.. אולי שילוב מסויים, אבל זה לא היה מספיק טוב, אם זוגתי העלתה באוב את הפולנטה של דלידה נניח, כדוגמא למשהו משמעותית יותר טוב.. התוספות מלמעלה מעולות וטעימות, טעמי גריל, אספרגוס שמנמן, גבינות טובות.. רק לתת פוש עם הפולנטה, סה"כ נדיב מאוד בגודל וטעים אבל לא מנה שנחזור אליה שם, בשולחנות ליד נראה שעפו מנות הרבה יותר מעניינות ומאוד "יצריות" כמו מקטגוריית הסלטים והקרפצ'יו שנראה כמו מגש מפואר ודי יוצא דופן לתחום הלעוס, שבהחלט נרצה להזמין ולנסות בפעם הבאה. 48 ₪ תמחור טוב למנה.
ריזוטו פטריות – גם כאן אי דיוק מסויים, אבל סה"כ מנה שכשנשפטת באופן שלם, בהחלט נהננו ממנה.. פרדוקס ? ממש לא, ראו מה שהסברתי בהתחלה. כאן העניין היה שכמו במסעדות רבות בארץ, הריזוטו לא מרגיש מספיק עיסתי, עמוק, מנחם ו"ריזוטותי", אלא יותר בקונסטרוקציית מנת אורז די כללית.. אממה ? שוב תוספות, נדיבות ותשומת לב לפרטים הקטנים שמרכיבים את המנהף הפכו את זה למשהו יותר מוצלח ממה שנפגוש באופן כללי – ים פטריות שימג'י ופיסות שמפניון או חורש קטנות צרובות היטב בנפרד, משהו שנקרא אספרגוס ים והיה שיחוק מצויין במנה, לא זוכר שפגשתי במנות בארץ, אולי השיכחה.. זה לא ריזוטו שיעורר נשכחות כמו המנה הדגית המופתית שהוגשה בטופולינו זצ"ל, אולי זה ההבדל בניסיון וידיים "איטלקיות" כמו שיש\היו שם במטבח (או בטאנטי לצורך הדיון), אבל בשביל 59 ₪ ובעיקר שוב, לגודל, אחל'ה, באמת נהננו לנבור במנה..
פיצת פירות ים – האיכות טובה והביצוע טוב מאוד, אולי המנה שהכי נהננו ממנה בארוחה.. מין קרם לימון צהבהב חמוץ וגם מריר משימוש כנראה בקליפה, שידרגו את הפיצה.. הגבינות בהחלט טובות, אין שום טענות, 72 ₪..
חמודי התחמן מבין שרושם טוב ניתן לסגור היטב היטב ו"לקבע" עם סקציית קינוחים מרשימה מאוד, אנחנו התחזרנו ולקחנו שניים ושוב פעם פגשנו דוגמא נהדרת לסיטואציה שאם כבר גובים 40 ומשהו ₪ לקינוח, אז באמת שיהיה מושקע כך..
סופגניות זפולה עם קלם לימון, מוס שוקולד לבן וגלידת מסקרפונה ודובדבני אמרנה – הטרוניה היחדיה היא שאפשר קצת יותר דובדבנים במנה, אבל באמת ביצוע מעולה מעולה, למרות שאם מתקטננים שוב, רז אפשר קצת יותר ריקוטה בסופגניות האלו, שהיו בעצם יותר מין צ'ורוס שמנמנים.. קינוח שמאו אהבנו, החמיצות של הלימון עם שאר המרכיבים, שאפו, אם חמודי הוא באמת המוח הראשי בעניין הקונדיטוריה, הבחור כנראה היה צריך להיות שף פטיסרי
קינוח הגבינה עם קרם וגלידת הפיסטוק הצליח להתעלות עוד יותר – אומנם הפיסטוקיות הגיעה בעיקר מהמחיות, זו שבקרם מאיכות טובה מאוד וזו שבגליה אולי קצת פחות (ייתכן שהגלידה גם מבסיס "יחסית מוכן" כלשהו ולכן הגלידה לא הפגיזה, הקרם או הגולות האלו מה שזה לא היה, בהחלט כן). מרהיב לצפייה עם רבדים טובים מתחת, אולי טיפה טיפה הרגשתי מתיקות יותר לכל העניין, אבל באופן כללי יותר "רגיש" למתוק וסה"כ בשביל 42 ₪ זה פגז על, עומאר בעלה גפן עושה פלטת קינוחים זוגית לפנתיאון, חמודי מביא אותה בשני קינוחים מעולים כאלו בשמונים ומשהו ₪, ואללה מה נגיד, ימות המשיח הקינוחיים פה בחיפה, זוגתי כבר הציעה ליסוע פעם אחת בשבוע לכל אחת מהמסעדות רק כדי להתחזר ולהתענג על קינוחים וקפה אחרי ארוחה טובה בבית, עסק מסוכן מאוד
מבחינה כספית הגענו שבעים מאוד ל 319 ₪ שכללו שלוש מנות מלוחות, שתי מנות מתוקות, חצי ווינשטפן במזיגה קפואה ומצויינת ב 27 ₪ (מחיר די טוב במציאות הכואבת הזו, שליש ב 20), בירה שחורה וקפה אחד.. ככה אנחנו בהחלט רוצים שתיראה ותרגיש חוויית טווח ה 300+ שעדיין עוד איכשהו סבירה מאוד ופחות כואבת היום תמחורית לזוג..
לא רוצה לפתוח פה, אבל אני די בטוח שהמקום יהפוך לסוג של להיט באיזור, בשעות אחה"צ טרום ערב נעימים מאוד של אמצ"ש עדיין לא היה ממש מלא, למעט "שורת הים" כמובן.. אני מקווה שהמקום ישמור על הרמה התמחורית הזו ולא יתרץ "סיום הרצה" בהעלאת מחירים קרובה, אחרת יבלעו לתוך מציאות תמחורית עכשווית די גבוהה, שגורמת כרגיל להיסוס האם לנסות\להגיע או לא.
למי שהגיע עד הלום באמת ברכות, יש כנראה סיבולת, נסיים באיזכור השף חמודי שבהחלט רץ ועבד קשה בכל החלל, לא הגיע אומנם לשולחנות אבל בהחלט ידו ופועלו שם בכל דבר ועניין, אולי בגלל זה היה נראה די עייף וסחוט וגם "לא בדיוק בכושר", לפחות לא כמו שנדמה היה בסידרה בה הופיע.. עיצה קטנה וידידותית לבחור, יש טיילת וחופי ים טובים באיזור, ידוע וברור שעולם המסעדנות נוראי ותובעני, אבל נסה לנצל את המתחמים האלו לקצת פעילות ספורטיבית אם אפשר לפני הסרוויס ועם מקלחת טובה אחרי, תיראה שהאנרגיות והכושר מזנקים פלאים לקראת העבודה "
קשה מאוד, נכון, גם מזג האוויר כרגע קטסטרופה, אבל זה מפתח לבריאות ואנרגיות טובות יותר
בשנים האחרונות הרבו להכריז במדיה עם כל הקמת מסעדה חדשה, על "תקומתה" של התרבות הקולינארית החיפאית וכיצד כל מקום חדש "מפריח את השממה", ווטאבר.. בכל מקרה הביקור באיטליאנו דלה קוסטה (או משהו כזה, שם קצת ארוך), בהחלט נותן חיזוק להשערה או קביעה, שחיפה לא ידעה כנראה ימים טובים יותר בקטגוריית פריחת מסעדות ראויות.
סינטה בר, הנמל, כולא, רולא, ג'ולא, מעין הבירה כמובן, וניה, עלה גפן, ויוינו, צ'אנג בה, ליבירה ועוד כמה ותיקות מי יותר ומי פחות, לכולן מכנה משותף של ידיים מוכשרות במטבח שמבינות את התחום ויודעות ללכת את הדרך (מי יותר ומי פחות כמובן, זה מאוד בכללי). המסעדה האיטלקית הזו של חמודי ושות' משוואטינה היא תוספת מבורכת מאוד ל"סצינה הזאת" ואם נכניס למשוואה כמו שכתבתי בעבר מוסדות, משמעותיים במרחק נסיעה קצרה כמו טאנטי בטבעון ואורי בעכו, הרי שכן – יש רנסאנס משמעותי בסביבה, שלפחות לנו, לאחר המעבר חזרה צפונה, הוא בשורה די גדולה ובהחלט כיף, כשרוצים לבחור אופציית בילוי מסעדתית נחמדה בסביבה.
אחרי הפתיחה מעלת הלחלוחית בזווית העין הזו, נעבור לעניינים.. המסעדה (שמעתה תיקרא אדלק), נותנת חווייה מאוד "עגולה" וזה כנראה עיקר קיסמה והסיבה שתהפוך לסוג של להיט בסביבה – מרווחת מאוד, נוף נפלא (למרות שזה לא בדיוק "מעל המים" וראוי ביותר אם אפשרי, שידאגו לניקוי קבוע של החלונות, אחרת מה שווה כל זה..), מזגן מעולה לחלל גדול כזה ושירות מאוד מאוד ידידותי ומשתדל, בצורה טובה ולא מעיקה, מחשבה והשגחה מושקעים בכל קצוות המסעדה, גם בזה, העיניים המנהלות ובודקות מסביב הם של שועלים ותיקים מאוד בתחום.
האוכל ? בכללותו – טוב מאוד לז'אנר. חומרי הגלם טובים, חמודי יכול להוביל בסטנדרטים המקומיים ה"לא מאוד גבוהים" שלנו, כמעט כל מטבח שירצה, כי יש לו גישה לדברים ורצון ללמוד ולהתנסות וזה תמיד חשוב. בהאמר כל זאת, המנות שאכלנו לגמרי לא חפות מאי דיוקים, אבל לא בצורה שתקלקל חווייה טובה. לדעתי יש מין טרייד אוף מעצבן כזה בתחום המסעדנות בארץ, בכל זאת כולנו פה בפורום התנסנו והתפתחנו מבחינת החיך והחוויות, כך שממש לקבל חוויית אוכל שתשאיר אותנו בהלם, יהיה היום מאוד מאוד קשה למסעדה בארץ, אך הבעייתיות עם העניין הזה גדולה עוד יותר – מסעדה שתנסה ללכת ברמה ובהקפדה ממש לעומקים שירשימו פודיז "טרחניים", תיאלץ כנראה גם להעלות מאוד את מחיריה ובעיקר תאבד על הדרך את קהל המאסה, שלדעתי מחפש בדיוק חווייה עגולה כזו, שמציעה אדלק, גם אם האוכל לא יהיה הכי שפיצי ועמוק שאפשר, אבל ראוי מאוד, מעניין יחסית ובעיקר לא פחות חשוב – נדיב.
למטרה הגלובלית הזו מנסות לקלוע לא מעט מסעדות, כולל וויווינו מרוממה, ששמה עלה לא מעט בארוחה שלנו, בסוג של נקודת ייחוס כמובן.. לנו לפחות ברור לגמרי, שאדלק עושה את המשחק הזה הרבה יותר טוב, בכל החזיתות, למרות שגם וויווינו לא חווייה ממש רעה, פשוט לא מספיק טובה לטעמינו.
אוי הברברת, אוכל..
מקלות גריסיני תקועים בפנכת מלח גס – זה די השקעה לדעתי לטבול כל פעם מחדש מקלות בערימת המלח הזו, אלא אם משתמשים כל פעם באותה ערימה.. מקווה שזה לא העניין, לא שזה ממש עקרוני אלא אם אנשים מנסים באופן לא הגיוני לטבול שוב את המקל במלח.. המקלות טעימים מאוד, ביצוע יפה..
פולנטה – התוספות העפילו על קרם הפולנטה הקצת אנמי לטעמינו (אי דיוק ראשי בארוחה), ניסו לעשות אותו כזה FINE ולא היינו מתנגדים לפולנטה פראית יותר ועזת טעמי תירס שתדגיש שימוש בתירס טרי איכותי, שפשוט נפלא כרגע בעונה (או בשלהי?).. אנחש שהיה שם הרבה יותר קמח תירס מאם כבר, שימוש בתירס אמיתי.. אולי שילוב מסויים, אבל זה לא היה מספיק טוב, אם זוגתי העלתה באוב את הפולנטה של דלידה נניח, כדוגמא למשהו משמעותית יותר טוב.. התוספות מלמעלה מעולות וטעימות, טעמי גריל, אספרגוס שמנמן, גבינות טובות.. רק לתת פוש עם הפולנטה, סה"כ נדיב מאוד בגודל וטעים אבל לא מנה שנחזור אליה שם, בשולחנות ליד נראה שעפו מנות הרבה יותר מעניינות ומאוד "יצריות" כמו מקטגוריית הסלטים והקרפצ'יו שנראה כמו מגש מפואר ודי יוצא דופן לתחום הלעוס, שבהחלט נרצה להזמין ולנסות בפעם הבאה. 48 ₪ תמחור טוב למנה.
ריזוטו פטריות – גם כאן אי דיוק מסויים, אבל סה"כ מנה שכשנשפטת באופן שלם, בהחלט נהננו ממנה.. פרדוקס ? ממש לא, ראו מה שהסברתי בהתחלה. כאן העניין היה שכמו במסעדות רבות בארץ, הריזוטו לא מרגיש מספיק עיסתי, עמוק, מנחם ו"ריזוטותי", אלא יותר בקונסטרוקציית מנת אורז די כללית.. אממה ? שוב תוספות, נדיבות ותשומת לב לפרטים הקטנים שמרכיבים את המנהף הפכו את זה למשהו יותר מוצלח ממה שנפגוש באופן כללי – ים פטריות שימג'י ופיסות שמפניון או חורש קטנות צרובות היטב בנפרד, משהו שנקרא אספרגוס ים והיה שיחוק מצויין במנה, לא זוכר שפגשתי במנות בארץ, אולי השיכחה.. זה לא ריזוטו שיעורר נשכחות כמו המנה הדגית המופתית שהוגשה בטופולינו זצ"ל, אולי זה ההבדל בניסיון וידיים "איטלקיות" כמו שיש\היו שם במטבח (או בטאנטי לצורך הדיון), אבל בשביל 59 ₪ ובעיקר שוב, לגודל, אחל'ה, באמת נהננו לנבור במנה..
פיצת פירות ים – האיכות טובה והביצוע טוב מאוד, אולי המנה שהכי נהננו ממנה בארוחה.. מין קרם לימון צהבהב חמוץ וגם מריר משימוש כנראה בקליפה, שידרגו את הפיצה.. הגבינות בהחלט טובות, אין שום טענות, 72 ₪..
חמודי התחמן מבין שרושם טוב ניתן לסגור היטב היטב ו"לקבע" עם סקציית קינוחים מרשימה מאוד, אנחנו התחזרנו ולקחנו שניים ושוב פעם פגשנו דוגמא נהדרת לסיטואציה שאם כבר גובים 40 ומשהו ₪ לקינוח, אז באמת שיהיה מושקע כך..
סופגניות זפולה עם קלם לימון, מוס שוקולד לבן וגלידת מסקרפונה ודובדבני אמרנה – הטרוניה היחדיה היא שאפשר קצת יותר דובדבנים במנה, אבל באמת ביצוע מעולה מעולה, למרות שאם מתקטננים שוב, רז אפשר קצת יותר ריקוטה בסופגניות האלו, שהיו בעצם יותר מין צ'ורוס שמנמנים.. קינוח שמאו אהבנו, החמיצות של הלימון עם שאר המרכיבים, שאפו, אם חמודי הוא באמת המוח הראשי בעניין הקונדיטוריה, הבחור כנראה היה צריך להיות שף פטיסרי
קינוח הגבינה עם קרם וגלידת הפיסטוק הצליח להתעלות עוד יותר – אומנם הפיסטוקיות הגיעה בעיקר מהמחיות, זו שבקרם מאיכות טובה מאוד וזו שבגליה אולי קצת פחות (ייתכן שהגלידה גם מבסיס "יחסית מוכן" כלשהו ולכן הגלידה לא הפגיזה, הקרם או הגולות האלו מה שזה לא היה, בהחלט כן). מרהיב לצפייה עם רבדים טובים מתחת, אולי טיפה טיפה הרגשתי מתיקות יותר לכל העניין, אבל באופן כללי יותר "רגיש" למתוק וסה"כ בשביל 42 ₪ זה פגז על, עומאר בעלה גפן עושה פלטת קינוחים זוגית לפנתיאון, חמודי מביא אותה בשני קינוחים מעולים כאלו בשמונים ומשהו ₪, ואללה מה נגיד, ימות המשיח הקינוחיים פה בחיפה, זוגתי כבר הציעה ליסוע פעם אחת בשבוע לכל אחת מהמסעדות רק כדי להתחזר ולהתענג על קינוחים וקפה אחרי ארוחה טובה בבית, עסק מסוכן מאוד
מבחינה כספית הגענו שבעים מאוד ל 319 ₪ שכללו שלוש מנות מלוחות, שתי מנות מתוקות, חצי ווינשטפן במזיגה קפואה ומצויינת ב 27 ₪ (מחיר די טוב במציאות הכואבת הזו, שליש ב 20), בירה שחורה וקפה אחד.. ככה אנחנו בהחלט רוצים שתיראה ותרגיש חוויית טווח ה 300+ שעדיין עוד איכשהו סבירה מאוד ופחות כואבת היום תמחורית לזוג..
לא רוצה לפתוח פה, אבל אני די בטוח שהמקום יהפוך לסוג של להיט באיזור, בשעות אחה"צ טרום ערב נעימים מאוד של אמצ"ש עדיין לא היה ממש מלא, למעט "שורת הים" כמובן.. אני מקווה שהמקום ישמור על הרמה התמחורית הזו ולא יתרץ "סיום הרצה" בהעלאת מחירים קרובה, אחרת יבלעו לתוך מציאות תמחורית עכשווית די גבוהה, שגורמת כרגיל להיסוס האם לנסות\להגיע או לא.
למי שהגיע עד הלום באמת ברכות, יש כנראה סיבולת, נסיים באיזכור השף חמודי שבהחלט רץ ועבד קשה בכל החלל, לא הגיע אומנם לשולחנות אבל בהחלט ידו ופועלו שם בכל דבר ועניין, אולי בגלל זה היה נראה די עייף וסחוט וגם "לא בדיוק בכושר", לפחות לא כמו שנדמה היה בסידרה בה הופיע.. עיצה קטנה וידידותית לבחור, יש טיילת וחופי ים טובים באיזור, ידוע וברור שעולם המסעדנות נוראי ותובעני, אבל נסה לנצל את המתחמים האלו לקצת פעילות ספורטיבית אם אפשר לפני הסרוויס ועם מקלחת טובה אחרי, תיראה שהאנרגיות והכושר מזנקים פלאים לקראת העבודה "
