התאבדות - שאלה עקרונית
אני שואלת את השאלה הזו שוב ושוב בפורומים שונים (כולל אצל המטפלת), ועדיין לא הגעתי לתשובה ברורה: למה זה רע למות?
לדעתי, אנשים עוברים מצבי חיים מאוד קשים (לפחות עבורם), ומרגישים מתים בראש, רק שהלב עוד פועם וממשיכים לחיות חיים פיזיים. גם כשאדם נראה כמתפקד לפעמים זה רק מכוח האינרציה. לפעמים תפקוד טוב יכול להיות רק כדי שהחיים לא יהיו עוד יותר גרועים ממה שהם עכשיו.
עם בעיות מסוימות אף אחד לא מבטיח לנו שיהיה בעתיד יותר טוב, כך שמוות יכול להיות פתרון טוב לבעיות קבועות. כשמתים לא מרגישים, וזה טוב, אנשים שסובלים יעדיפו לוותר על גם על הרגשות טובות וחוויות חיוביות ובלבד לא להרגיש את הרע.
באשר לסביבה שתסבול מההתאבדות, למה אדם שסובל צריך להתחשב רק באחרים ולא גם בעצמו? כשמוות הוא פתרון הגיוני לבעיות שאדם סובל, אז הכי הגיוני שהוא יהרוג את עצמו והכי הגיוני שהסובבים יכבדו את הבחירה שלו, ויתייחסו להתאבדות כמו עם כל אדם שנפטר בשיבה טובה או אחרי מחלה סופנית (בינינו, גם דיכאון זו מחלה סופנית).
מבחינה אמונית יש אומרים שאסור למות ושנענש על זה. אז מה, צריך לקבל עונש כפול - גם שם וגם כאן (הסבל בעולם הזה)? עדיף כבר לקבל עונש רק פעם אחת (שם), לא כן?
בקיצור, לא מצאתי שום תשובה הגיונית למה להמשיך לסבול כשאפשר למות ולהפסיק את הסבל הזה.
(אני כרגע לא במצב אובדני פעיל. אלו רק המחשבות שלי על הנושא)
אני שואלת את השאלה הזו שוב ושוב בפורומים שונים (כולל אצל המטפלת), ועדיין לא הגעתי לתשובה ברורה: למה זה רע למות?
לדעתי, אנשים עוברים מצבי חיים מאוד קשים (לפחות עבורם), ומרגישים מתים בראש, רק שהלב עוד פועם וממשיכים לחיות חיים פיזיים. גם כשאדם נראה כמתפקד לפעמים זה רק מכוח האינרציה. לפעמים תפקוד טוב יכול להיות רק כדי שהחיים לא יהיו עוד יותר גרועים ממה שהם עכשיו.
עם בעיות מסוימות אף אחד לא מבטיח לנו שיהיה בעתיד יותר טוב, כך שמוות יכול להיות פתרון טוב לבעיות קבועות. כשמתים לא מרגישים, וזה טוב, אנשים שסובלים יעדיפו לוותר על גם על הרגשות טובות וחוויות חיוביות ובלבד לא להרגיש את הרע.
באשר לסביבה שתסבול מההתאבדות, למה אדם שסובל צריך להתחשב רק באחרים ולא גם בעצמו? כשמוות הוא פתרון הגיוני לבעיות שאדם סובל, אז הכי הגיוני שהוא יהרוג את עצמו והכי הגיוני שהסובבים יכבדו את הבחירה שלו, ויתייחסו להתאבדות כמו עם כל אדם שנפטר בשיבה טובה או אחרי מחלה סופנית (בינינו, גם דיכאון זו מחלה סופנית).
מבחינה אמונית יש אומרים שאסור למות ושנענש על זה. אז מה, צריך לקבל עונש כפול - גם שם וגם כאן (הסבל בעולם הזה)? עדיף כבר לקבל עונש רק פעם אחת (שם), לא כן?
בקיצור, לא מצאתי שום תשובה הגיונית למה להמשיך לסבול כשאפשר למות ולהפסיק את הסבל הזה.
(אני כרגע לא במצב אובדני פעיל. אלו רק המחשבות שלי על הנושא)
