הצורך בפרטיות ובעצמאות הוא חלק טבעי מההתפתחות. המתבגר מנסה להבין מי הוא, בנפרד מהמשפחה, והמרחק שהוא לוקח הוא חלק מהתהליך. התפקיד של ההורים הוא לא למנוע את המרחק, אלא לשמור על גשר.
שיחות בצד, לא מול
הרבה הורים מגלים שהשיחות הטובות ביותר קורות דווקא בנסיעה ברכב, בזמן הליכה או בהכנת אוכל יחד. כשיושבים זה לצד זה ולא פנים מול פנים, הלחץ יורד, ואין צורך בקשר עין מתמשך. זה הזמן שבו מתבגרים נפתחים.
הידעת?
למה מתבגרים לא אוהבים שאלות ישירות?
שאלות רבות ברצף מרגישות כמו חקירה. מתבגרים מגיבים טוב יותר כשההורה מספר משהו על עצמו, או מעיר הערה כללית, ומשאיר להם את הבחירה אם להמשיך.
כדאי להיות זמינים בשעות שבהן הם מדברים, גם אם זה מאוחר בלילה. משפט שנזרק באקראי בעשר וחצי בערב יכול להיות הפתח לשיחה החשובה של השבוע.
להקשיב לפני שמתקנים
כשמתבגר מספר על בעיה, הדחף הטבעי של הורה הוא לפתור אותה, לתת עצה או להעיר. לפעמים מה שהוא צריך זה רק שיקשיבו לו. אפשר לשאול: "אתה רוצה עצה, או שאתה רוצה שרק אקשיב?" השאלה הזו לבדה מראה כבוד.
גם כשמה שהוא מספר מדאיג, כדאי לשמור על תגובה רגועה. מתבגר שרואה שההורה נבהל או כועס מכל סיפור, ילמד לספר פחות. הרוגע לא אומר הסכמה, אלא שמירה על הערוץ פתוח.
ביקורת על חברים, מוזיקה או סגנון לבוש נתפסת לעתים קרובות כביקורת על המתבגר עצמו. כדאי לבחור את הקרבות: על בטיחות לא מתפשרים, על צבע שיער אפשר לוותר.
גבולות עם הסבר
מתבגרים עדיין זקוקים לגבולות, והם מקבלים אותם טוב יותר כשמסבירים את הסיבה ומשתפים אותם בקביעה. שעת חזרה, שימוש בטלפון בלילה או נהיגה עם חברים הם נושאים שאפשר לדון בהם יחד, ולקבוע כללים שהמתבגר היה שותף להם.
שווה לזכור גם את הצד של ההורים. גיל ההתבגרות של הילדים מעורר לא פעם זיכרונות, דאגות ותחושת אובדן אצל ההורים עצמם. שיחה עם בן או בת הזוג, עם חברים שעוברים את אותו שלב או בקבוצת הורים, עוזרת לשמור על פרספקטיבה.
גם ההורים צריכים לעמוד במה שהם דורשים. הורה שמבקש להניח את הטלפון בארוחה ומחזיק את שלו, מעביר מסר מבלבל.
הידעת?
מה עושים אחרי ויכוח קשה?
חוזרים לשיחה כשכולם רגועים. הורה שמתנצל על טון שגוי מלמד את המתבגר איך מתקנים יחסים, וזה לא פוגע בסמכות שלו.
זמן משותף קטן חשוב. סדרה שרואים יחד, משחק, ארוחה בחוץ פעם בחודש רק עם הורה אחד. רגעים כאלה בונים מאגר של קרבה שאפשר להישען עליו בתקופות קשות.
מתי לדאוג? כשיש שינוי חד ומתמשך בהתנהגות: הסתגרות מלאה, ירידה חדה בלימודים, שינויים בשינה או באכילה, אובדן עניין בכל דבר, או אמירות על פגיעה עצמית. במצבים כאלה חשוב לפנות לעזרה מקצועית, ליועצת בית הספר, לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש.
גיל ההתבגרות הוא שלב, לא סוף הקשר. הורים שממשיכים להיות שם, להקשיב, לשמור על גבולות ולוותר על מאבקים מיותרים, מגלים לא פעם שבסופו מחכה קשר בוגר וקרוב.
עוד על בני נוער: מתבגרים שהולכים יותר מדווחים על פחות חרדה שנה אחר כך.
איך אתם שומרים על קשר עם המתבגרים בבית? שתפו בפורום הורים למתבגרים או בפורום הורים וילדים מדברים.





