מפתחת בחברת טכנולוגיה עובדת כבר כמה חודשים עם עמית ממחלקה אחרת על פרויקט משותף. הם גרים בצדדים מנוגדים של המדינה, כנראה לא ייפגשו לעולם, ומשתפים פעולה כחמש שעות בשבוע, בעיקר בהודעות כתובות. בזמני ההמתנה בין שלבי העבודה השיחה גולשת לפעמים לשיחות חולין. הדבר החריג ביותר שהיא מוצאת בהתכתבות: כשהוא שאל היכן גדלה, היא התבדחה על העיירה הנידחת שממנה הגיעה, כולל אזכור של פודקאסט פשע על בני נוער מקומיים. הוא שאל איפה היא גרה היום, וכשלא ענתה מיד, כתב לה הערה שהיא בחרה להתעלם ממנה.
יום אחד הוא הפסיק להגיב, החמיץ פגישה, דחה בקשה דחופה לשיחה ופנה לעמית אחר במקומה. כשהיא כתבה לו בטון קליל אם הם "ברוגז" בלי שהיא יודעת, עם אימוג'י, הוא השיב שהתקשורת ביניהם נעשתה חופשית ולא מקצועית מדי, ושהוא רוצה לחזור ליחסים פורמליים כי הוא נשוי ולא רוצה לפגוע באשתו. היא נשואה ומאושרת, בטוחה שלא פלירטטה, ובכל זאת מבוהלת: רק לאחרונה עמית אחר פוטר אחרי שהתלוננה עליו, והיא חוששת איך המנהל החדש יראה אותה.
לקרוא את המקרה בקור רוח
אחרי הבהלה הראשונית, ובעיקר אחרי קריאה חוזרת של כל ההתכתבות, נראה שהיא צודקת: שיחות החולין שתיארה רגילות לגמרי. הערה על העיירה שבה גדלה אינה פלירטוט, והשאלה על מקום המגורים הגיעה דווקא ממנו. ייתכן שהוא חווה משהו פנימי, משיכה, חשש או לחץ בבית, ופתר אותו בכך שהטיל את האחריות עליה.
כדאי גם לשים לב שהוא לא האשים אותה במפורש בפלירטוט. ייתכן שזה הסאבטקסט, אבל מה שכתב בפועל הוא שהתקשורת נעשתה חופשית מדי ושהוא רוצה לשנות אותה. קריאה כזאת מאפשרת להגיב לבקשה עצמה, בלי להיגרר להתגוננות.
עם זאת, הבקשה שלו לגיטימית גם אם ההסבר שלו לא מדויק. אדם רשאי לבקש יחסי עבודה פורמליים יותר, ואין צורך להתווכח איתו על הנימוק. ההודעה הקלילה ששלחה אינה מעידה על כוונה רומנטית, אבל מכאן והלאה כדאי לשמור על טון ענייני לגמרי.
הידעת? מהי "הטיית השליליות" בתקשורת כתובה?
הטיית השליליות היא הנטייה לפרש הודעות כתובות כקרירות או כבעייתיות יותר ממה שהתכוון הכותב. בהיעדר טון קול והבעות פנים, הקורא משלים את החסר בעצמו, ולעיתים מייחס למילים משמעות שלא הייתה בהן.
בפועל, המשמעות היא להגביל את התקשורת לנושאי עבודה, לשמור על נימוס ולא לחזור לנושא. השתיקה המביכה בשיחה המשותפת תתפוגג עם הזמן, במיוחד אם היא תפתח בברכה קצרה ותעבור ישר לעניין.
האם לעדכן את המנהל?
כשהעמית מפסיק לשתף פעולה בעבודה דחופה ומעביר עניינים לאחרים, זה כבר משפיע על הפרויקט. עדכון קצר ועובדתי למנהל, שהעמית ביקש יחסים פורמליים יותר ושהיא מכבדת זאת, יכול להקדים בעיה ולהגן עליה אם הסיפור יגיע אליו מכיוון אחר. היא לא צריכה להצטדק, רק לתאר.
דוגמאות מהשטח
נניח שני עמיתים בצוות מבוזר שמתכתבים שעות ביום. אחד מהם מתחיל להרגיש שהקשר נעשה אישי מדי ומבקש בנימוס לצמצם את השיחות הצדדיות. השני מכבד את הבקשה, ושיתוף הפעולה נמשך בלי קושי. זה התרחיש הטוב.
במקרה אחר, אחד העמיתים ממשיך להתעלם ולעקוף את השני גם אחרי ההבהרה. כאן כבר לא מדובר בגבולות אישיים אלא בפגיעה בעבודה, ומעורבות המנהל מוצדקת.
שאלות ותשובות
האם היא צריכה להתנצל?
לא נדרשת התנצלות על פלירטוט שלא היה. אפשר לכתוב בקצרה שהיא מכבדת את בקשתו ותשמור על תקשורת עניינית.
מה אם הוא יתלונן עליה?
ההתכתבות עצמה היא התיעוד הטוב ביותר. כדאי לשמור אותה, ולעדכן את המנהל מראש בצורה עובדתית.
איך שומרים על שיתוף פעולה אחרי רגע מביך כזה?
שומרים על נימוס בסיסי, מגדירים בבירור את המשימות ומשאירים את השיחות הצדדיות בחוץ.
האם להפסיק לגמרי שיחות חולין בעבודה?
לא. עם רוב העמיתים שיחות כאלה בונות קשר טוב. אבל כדאי לשים לב למי שמבקש אחרת.
טיפים מעשיים
- לשמור את ההתכתבות כפי שהיא, בלי למחוק דבר.
- לנסח הודעות עבודה קצרות וענייניות מול העמית.
- לעדכן את המנהל בקצרה אם העבודה נפגעת.
- לא לשתף את הסיפור עם עמיתים אחרים.
שאלות על גבולות, יחסים ומצבים מביכים בעבודה עולות בפורום יחסים בעבודה בתפוז, ומי שעובד בתעשיית הטכנולוגיה יכול לשתף גם בפורום עבודה בהיי-טק.
