ארבעה שעונים חכמים מהנמכרים בעולם, של אפל, גרמין, סמסונג ופיטביט, הועמדו למבחן מעבדה מול ציוד מדעי שמודד הוצאה אנרגטית דרך ניתוח הנשימה, והתוצאה מביכה: שיעור הטעות החציוני בספירת הקלוריות נע בין 15% ל-25%. כלומר, כשהשעון מכריז בגאווה על 500 קלוריות שנשרפו באימון, המספר האמיתי יכול להיות רחוק מזה בעשרות אחוזים, לשני הכיוונים.
המחקר, שפורסם בכתב העת PLOS ONE, נערך באוניברסיטת פלורידה אינטרנשיונל על 58 משתתפים בגילי 18 עד 50, במגוון רחב של משקלים ואחוזי שומן. כל משתתף ענד את ארבעת השעונים בו זמנית וביצע אימון מבוקר של עשר דקות על אופני כושר, במעברים בין מאמץ בינוני לגבוה, כשמולם מערכת מעבדה שמנתחת חמצן ופחמן דו-חמצני בנשימה, שיטת הייחוס המדויקת ביותר שיש למדידת שריפת אנרגיה.
הממצא המטריד ביותר נוגע דווקא למי שהכי זקוק למספרים אמינים: ככל שאחוז השומן בגוף היה גבוה יותר, הדיוק של השעונים נטה לרדת. ההסבר המשוער נעוץ באלגוריתמים, שמכוילים ברובם על פרופילים גופניים ממוצעים של אוכלוסיות המחקר שעליהן פותחו, ומתקשים להכליל למבנים גופניים מגוונים. זו בעיה מוכרת בתעשיית הביגוד החכם, שנחשפת שוב ושוב במחקרים השוואתיים.
המסקנה המעשית אינה לזרוק את השעון: הוא עדיין מצוין למדידת מגמות, האם זזתם היום יותר מאתמול, האם הדופק מתאושש מהר יותר מבחודש שעבר. הבעיה מתחילה כשמתרגמים את מספר הקלוריות שעל המסך להחלטות אכילה, אותו קינוח שמרגיש מוצדק אחרי אימון. חשבון פשוט ממחיש: טעות של 20% על 500 קלוריות ביום היא 100 קלוריות, שמצטברות לקילוגרם שומן שלם בחודשיים וחצי. את המספרים על פרק היד שווה לקרוא כהערכה גסה, ואת הקינוח לתכנן לפי הרעב, לא לפי האפליקציה.
