הרווקות אינה גיהנום והזוגיות אינה גן עדן
את אמנם מציגה את זה כך, אבל בפועל - מדובר בשני אורחות חיים שלכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות. אם את ממוקדת בחסרונות - את תמיד תמצאי בשפע, ואפשר להציג גם חיי זוגיות באותה צורה מדכאת שבה הצגת את חיי הרווקות. בבקשה: מה אתם עושים כשאתם עמוק בתוך חיי משפחה, אין לכם שום מרחב פרטי, אתם לא אדונים לעצמכם? לפעמים אתם מכריחים את עצמכם להישאר במשרד אחרי שכולם כבר הלכו ולעשות מטלות לא חיוניות, רק כדי לקבל קצת זמן עם עצמכם. אפילו כשאתם חולים - אתם לא יכולים ליהנות משקט מוחלט, וכשאתם הכי צריכים נוחות ומנוחה לגוף המוחלש/ המשתקם מהמחלה, אתם נאלצים לחלוק את מיטתכם עם עוד אדם ו/או לשמוע רעשים, קולות, טלוויזיה כשאתם רק רוצים לישון? וכשאני שומעת את חברותיי הרווקות, אני רואה כמה חוויות וחופש בחירה יש להן לעומת מה שיש לי. הן יכולות לצאת עם מישהו חדש כל חודש. הן לא צריכות לעשות תיאום אם אף אחד אם בא להן לעבור לעיר אחרת או לנסוע לחופשה. למה חברתי הרווקה יכולה לנסוע ל -6 חודשים לדרום אמריקה ואני צריכה מאה שיחות, שכנועים, הבטחות והסברים כדי שיניחו לי לנסוע להודו ל - 3 שבועות? למה אני צריכה ארוחת צהריים רעשנית עם המשפחה הגדולה שלו כשבסך הכל רציתי קצת לעבוד בשבת? למה ולמה ולמה. הקיצר זה לא מה שאני באמת מרגישה, אבל קל מאוד להפוך את המצב ולהציג את זה כך. ואני מאמינה למרבה הצער, שהנטייה לראות את חצי הכוס הריקה היא נטייה קבועה שלא תיעלם כשמוצאים בן זוג. אולי בהתחלה תהיה איזושהי התלהבות המלווה ברצון להתעלם מהחסרונות, אבל אחרי שהזוגיות כבר עובדה מוגמרת, ואתם חולקים את אותו בית (רוב הזוגות בישראל חיים על טריטוריה די מצומצמת של חדר - חדר וחצי לבן אדם) - הקשיים והחסרונות מתחילים להתחדד. אולי את חושבת שברגע שתהיה לך זוגיות תהפכי לאדם אחר, אבל אף אחד לא הופך לאדם אחר רק בגלל שיש זוגיות. מקסימום הוא נמצא באיזה "היי" זמני שנתיים - שלוש. אחר כך הפסימיות משתלטת שוב. זה קצת מזכיר לי את בן הזוג שלי, שהתבכיין בלי סוף כשהוא עבד בשמירה (וקיבלתי את זה) - ומתבכיין בדיוק באותה צורה אחרי 6 שנים, כשיש לו עסק לא תובעני בכלל, הפועל מהבית, שמכניס סכומים שישמעו אסטרונומיים להרבה ישראלים. תמיד הוא יודע להסביר למה הוא סובל כמו שאיש לא סובל. שלחו לו מייל מגעיל, גנבו לו רעיון (זה טופל תוך יום אבל כמה עוגמת נפש, כמה מתח... סבל רציני), הוא בכלל רוצה להיות יוצר ולא איש שיווק - הקיצר יש לו מאה אלף סיבות למה הוא נמצא בתחתית הגהינום גם במצבו הקיים, שכמעט כל אדם אחר היה רוצה לעצמו. אנסה לתת לך עזרה מהסוג שאני מנסה תמיד לתת לבן זוגי... ברגעים היפים אני אומרת לו: עצור, תראה כמה דברים נפלאים יש לך. ואז אני מונה את הדברים האלה (שלפעמים הם סתם שטויות במיץ, כמו למשל סרט יפה בטלוויזיה עם כוס בירה על השולחן), ואומרת: תזכור את זה גם כשבא לך לקטר. תעשי את זה גם את. תחשבי על הדברים שיש לך - ויש לך המון. תחשבי כמה טוב לך לעומת אנשים במדינות עניות, לעומת הורים שאיבדו ילדים, לעומת זוגות בקשר אומלל ומאמלל שיש להם בעיה טכנית להיפרד, לעומת כל הדיירים שקנו דירות מבועז יונה, לעומת האמא של מיטל אהרונסון ואבא של גלעד שליט, לעומת עשרות אלפי נשים ישראליות שסובלות מאלימות במשפחה, לעומת מאות אלפי ישראלים שחיים מתחת לקו העוני, כמה טוב לך עם השפעת שלך לעומת חולה חולירע בזימבבה שזרוק על דרגש בבית חולים מאולתר. תחשבי כמה יש לך - וכל מה שמפריד בינך לאנשים האלה הוא מזל! מזל טהור. תחשבי כמה טוב לך.