מסביב להופעה וההופעה:
יצאנו מהבית (אני, משפחתי ואורי) בשעה 2 וחצי כשבאמצע הדרך אח שלי שואל את אבא שלי אם הוא לקח את הכרטיסים. בלימה פתאומית. (סתם, לא בלימה, אבל חתיכת הלם של אבא שלי). שכחנו לקחת את הכרטיסים. אוקיי, אז חזרנו הביתה (עוד 20 דקות נסיעה) ולקחנו את הכרטיסים. למזלנו עוד לא התחילה הפקקים. הגענו לאזור לקראת השעה 4, שם פגשנו את בן דודה שלי, ואז הלכנו לפגוש את אנשי הפורום- אבקי, אלינור, מגל, אנוריזם, צנעני, נועם ועומר. ההתרגשות התחילה לבצבץ לקראת פתיחת השערים. בכלל, מה שגרם לי לרוב ההתרגשות, היו כל ההכנות מסביב למופע. לראות כל כך הרבה אנשים ששומעים פינק פלויד, להיות נוכח במעמד כזה, ועוד עם כל המשפחה (חוץ מאמא). אני בטוח שלאחותי הקטנה (עוד מעט 13) זאת הייתה חתיכת בומבה לא צפויה, כאחת שבשבילה זאת ההופעה החיה הראשונה בחיים. היא ממש התרגשה. בקיצור, לא נבלבל את השכל. נפתחו השערים, ואז כולם פתחו בתחרות ריצה לעבר הבמה (ואחותי מקדימה אותנו ב 100 מטרים, כאילו היא גרה במקום). תפסנו מקום מושלם- כ-20 מטר מאמצע הבמה. הקמנו התנחלות ובהמשך הצטרפו אלינו יערה(שנשארה איתנו עד הסוף), שמיק ולאונרדו (שכחתי את השם). מיד כולם הקימו התנחלויות ברחבי השדה, קרוב לבמה. וזו הייתה אחת החוויות הכי כיפיות שהיתה לי. ממש כמו בוודסטוק- כולם בפאנן ובשאנטי, שוכבים על הדשא ועושים אווירה שמחה (טוב נו, חוץ מהשיכור שהתעלף ממש לידי). אגב, אני ומשפחתי היקרה היינו עם הכסא הקטן, שעליו עמדה אחותי כל ההופעה, ואני זה שצילמתי רוב הזמן. הופעות החימום היו נחמדות מאוד, ההופעה של מיכה שטרית עם הנגנים הערבים הייתה מיוחדת ונעימה. עד שהגיע לו מר ברוזה, הוא, הגיטרה המעצבנת שלו, והפוזה הבלתי נפסקת. לעזאזל, הוא חושב שהוא אלוהים או משהו. בעצם לא, את התואר הזה נשאיר לאדון שיבוא מאוחר יותר
. אז הבחור עם הגיטרה הקלאסית סיים להשוויץ עם הגיטרה שלו לקראת 8 בערב. כבר התחיל להחשיך, האווירה השתנתה, המתח וההתרגשות צפו באוויר. עברה שעה, כבר חושך, וזה מתחיל.
ההופעה אדון רוג'ר ווטרס ולהקתו עולים לבמה, נהנה מכל רגע של הערצה מצד הקהל, שמנפח לו את האגו למימדים חדשים. ואז, ההופעה מתחילה. הפתיחה (הצפויה מראש) של ITF הייתה מצוינת, על אף שכבר שמעתי את הביצוע שלה. אנרגטית, מקפיצה- פתיח מצוין להופעה גדולה. רוג'ר מתהלך לו עם הבס, נהנה מכל רגע של שירה, במיוחד כשהקהל הישראלי מתחיל להריע ולשיר בקול שווטרס צועק: And that one looks Jewish. משהו שדי אירוני, כי בעצם יש בשיר קונוטציה של נאציזם ואנטישמיות. אחרי רצף שירים מייגעים על מלחמה, וכמה גיבובי שטויות של רוג'ר ווטרס על השלום בניסיון תמים לשנות את העולם ולהראות שהוא צדיק, הגיעה ההפסקה. ההפסקה, זה התיעוד הכי טוב לכמה אנשים היו שם. פשוט לא יאמן, לא היה מקום אפילו לשבת וכולם נמעכו על כולם. אחרי 20 דקות של שתיקה, זה הגיע. תמונה של ירח על המסך העגול, ופעימות לב מתקרבות. השיא של ההופעה, לדעתי(ואני חושב שלדעתי כולם) היה החלק השני של המופע, עם הביצוע המצוין של הצד האפל של הירח. הביצוע לרוב השירים היה טוב מאוד, וממש דומה למקור. אהבתי את הביצוע החי ל OTR, ול ACYL(כל צבע שתרצה). וכמובן, הביצועים ללהיטים מהאלבום היו טובים, הגיטריסט ממש לא איכזב כמו שציפיתי. הוא ניגן דומה למקור, דפק סולואים כמו שצריך עם הטלקאסטר שלו, ושר יפה במאני. רצף השירים שבא אח"כ בהדרן הקפיץ את הקהל על הרגליים, וכולנו התחלנו לשיר שאנחנו לא צריכים חינוך (כן כן, ולמחרת קמתי ב8 בבוקר בשביל בגרות בלשון, חתיכת צבוע שכמוני). ההדרן הצפוי של CN ריגש את כולם והקהל התחיל לצעוק את המילים. היה מדהים, עד כמה שהשיר הזה חרוש.