אשתף מעט באבדני
לצערי התמודדתי עם הרבה אובדנים בחיי ובכל אחד התמודדות שונה אח מאומץ שנפל, מצא אותי אם צעירה ,כאבתי לא הבנתי ,אבל הייתי מוקפת משפחה תומכת וילד קטן שהיה צריך אותי, בני, בן השנתיים, שלפתע ראשו הוטה לצד הסתבר שזה גידול ועוד באותו הלילה נותח ולא שרד, לאבי שנפטר מהמחלה הנוראית ולמזלי לא סבל הרבה,אובדן הורה שהוא עמוד איתן זו מפלה אבל זו דרכו של העולם. האובדן הקשה ביותר היה אובדן אישי, אהובי שהיה החבר הכי טוב שלי, כשהוא לא היה ולא היה לי על מי להישען, עם מי לחלוק, זה כמו חלק ממני הלך אתו, כשמתאלמנים לא מאבדים רק בן זוג מאבדים את כל החלומות והתכניות המשותפות, החיים עוברים מהפכה, כבר לא מתאמים לחברה הזוגית שאתה גדלתי .והמבטים והביקורת ... האובדן לגבי הוא כמו קטוע רגל שלומד לחיות עם הגדם, לפעמים הגדם מדמם, לפעמים מכאיב אבל רב הזמן מצליחים לחיות איתו היטב . מכל אובדן התעצמתי וצמחתי ,למדתי על עצמי והשכלתי להטיב עמי. נעזרתי תמיד בפסיכולוגית ובמי שיכלתי מסביבתי הקרובה והרחוקה. שקעתי לעשיה ,בניתי לי חברה חדשה , לא נתתי לעצמי לשקוע וכשהייתי קרובה לתהום זעקתי לעזרה והיה מי ששמע והיה מי שתמך התמודדויות באובדן שונות בין אנשים שונים ולכן לא שופטת ולא מוכנה להביע דעה לגבי מה עושים ולאן מובלים את צורת הנצחה, התאבלות או לידת ילד נוסף ...