רמקול|שימו
יש תחרות כתיבה

הֵיכָן הַסְּתָיו - תיקון קל בשורה האחרונה.

הֵיכָן הַסְּתָיו נִכְנַס מֵהַבֹּקֶר אֶל צָהֳרֵי יּוֹם עַכְשָׁוִי שֶמֶשׁ קוֹפַחַת בְּרָאשִׁי גּוּפִי מֵּזִיעַ כָּל כָּך יְמֵי שָׁרָב עַכְשָׁו סְּתָיו אֵינוֹ בְּעִתוֹ לְשַׁנּוֹת אַקְלִים חַם לִסְבִיבַת הָאָדָם. מְחַכֶּה בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת בְּגַעְגּוּעַ רַב וּמְיֻחָד סְתָיו מְמָאֵן לָבוֹא יְמֵי שָׁרָב עַכְשָׁו יָם לֹא עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו עֵץ אֵינוֹ מַפְשִׁיל עָלָיו אֵין שַלֶכֶת הַסְּתָיו. וְאֵין חֹדֶש סִיוָן וְלֹא תַּמּוּז עַכְשָׁו כִּי אִם סוֹף נוֹבְמְבֶּר כְּקַיִץ יָבֵשׁ וְחָם וְּאֲנִי מַמְתִּין בְּעֶצֶב רַב מְתוּסְכָּל תַּחַת קוֹרַת גַּג לִהְיוֹת מֻצָּל עַד בּוֹא הַסְּתָיו מְיֻחָל הוּא לִי כָּל כָּך. מִתְפַּלֵּל וּמְבַקֵּשׁ מְהַאֵל הָרַחֲמָן שֶׁיִּרְצֶה כָּעֵת וּלְאַלְתַּר לִפְתֹּחַ עוֹנַת סְתָיו כִּי חָם מְאֹד לַיָּם עַכְשָׁו מֵרֹב זֵעַת מֵימָיו אֵין עַל פָּנָיו אֶת רֹשֶם הַסְּתָיו.
 
שלכת

אלבום התמונות פרוש לפניי. שלכת - מול חלוני נפרטים דמדומי הקיץ לעלעלים ועלי כותרת קדים. מסתחררים בפירואט ססגוני שהרוח כתבה דמעות ענן תועה פוצעות את מחול התשוקה הרך, מעבות את העלים הרכים הניחתים אל האדמה המצפה ואני רוקדת. מרחפת עם תנועת הרוח הרכה, עם העלים הרטובים לשוני טועמת את האוויר רווי הלחות, את האבק ההולך ומתמעט, שואפת לתוכי את ארומת האדמה הרטובה, המשכרת טיפות קטנות נוטפות על לחיי ו- אני מספיגה באצבעי את הדמעה שזלגה לאלבום, נושאת את מבטי לעצים שהתאבנו מחוסר תנועה ממושך, טועמת את האוויר המאובק העומד בחוץ, וקמה לסגור את החלון. להפוך עוד דף באלבום, עד שידמדם שוב הקיץ
 
שָׁם וְכָאן

בְּעירַת כתומיותו שֶׁל הָעֵץ מֵעַל ערימת עָלִים בְּחוּם-בֹּץ לְרַגְלֵינוּ רֵיחַ נָקִי נִשָּׂא בֵּין מידְרָכוֹת שליחכו מגפינו בְּעִיר עִם מִבְטָא אַנְגְּלִי הֵם מְחַכִּים לבוסס בְּמָה שֶׁטִּפּוֹת שֶׁל סְתָו יוֹצְרוֹת עִם אַדְמַת הַמָּקוֹם אַחַר לְנַגֵּב בַּזִּיפִים שֶׁבְּפֶתַח הַבַּיִת, עַד בּוֹשׁ כְּמוֹ שֶׁחִכִּיתִי לזיפיך שֶׁיִּצְמְחוּ וִיְגָרְדוּ שורשי לְחָיֵי וְתֹאמַר לִי שֶׁמֵּבִין הָאַרְבַּע אַתָּה אוֹהֵב אֶת זוֹ הָעוֹנָה רַק שֶׁאַתָּה אָמַרְתָּ שֶׁאִם הִיא לֹא תַּגִּיעַ הַשָּׁנָה מַמָּשׁ כְּמוֹתָהּ לֹא תּוּכַל לְהִשָּׁאֵר גַּם אַתָּה שרון
 
למעלה