כל הילדים המשחקים נקראים ל"פינה"

[רונית 1031]

איזה קטע , גם לנו יש תמונות כאלה

זה בדיוק הפרימוס, הגיגית , וגם הסבתא

 

[ediana]

YYYY נזכרתי כרגע סיפורים מהילדות

1. בבית בחו"ל היה לנו דוד גדול לכביסה עומד על מן סטנד ומתחתיו מבעירים אש. הייתי עוזרת לאמא לקרצף את הכביסה על הדבר הזה עם הפסים ואח"כ היתה מכינה עמילן בגיגית נפרדת והיינו מעמלנות את כל הסדינים. וזוכרים כיצד מגהצים אח"כ - צריכים להתיז מים על הגדים לגלגל ואז מגהצים. 2. על אותו סטנד היתה מניחה פיילה אחרת ומבשלות ריבת שזיפים(פובידל) זוכרים????? 3. כאשר עלינו לארץ קבלנו מהסוכנות פרימוס ואמא היתה מבשלת ואופה עליו. פתאום היתה רוח חזקה, ואמא מסכנה במקום לכבות את הפרימוס סובבה את הברז הפוך ,עלתה להבה ושרפה את כל השער. באותו רגע נשבעתי שבמשכורת הראשונה שלי אלך לקנות כירים של גז ותנור שהיו שמים עליהם. עד שנפטרה נשארו הכירים בבית והשתמשה בהם. נ ו ס ט ל ג י ה

 

[יערה היחיד]

ואני הפכתי את "לוח הברזל" לקרצוף הכביסה

ללוח הודעות ... כשאחזור מהעבודה אצלם ואראה לך את השינוי שהוא עבר..

 

[שויי]

../images/Emo45.gif רעיון מעניין יערה

אשמח לראות תמונה. פעם ראיתי תזמורת שנקראת "וואש בוארד" ובה מנגנים על קרש הכביסה מפח, כאשר מגרדים עליו, מקבלים קצב. המטאטא קיבל מיתר של בס וארגז עץ לתהודה, מערכת סירים הפכה לתופים וכפות למצלצלים , ממש מקסים.

 

[הדסבתא]

מה היה לי השבועיים....

אז בגלל הניתוח בברך של ביתי הקטנה והגראדים שנופלים עלינו בגן יבנה עקרתי להורי בחולון פתאום, לאחר כמעט 30 שנה שלא חייתי איתם ביום יום, למדתי איך עוברים עליהם הימים, במה הם עסוקים, איך הם מעבירים את השעות שלהם יחד בלי ילדים, ונהנתי מהאהבה שלהם זה לזו, מהעזרה שלהם זה לזו (יחד תולים כביסה, יחד מנקים את החצר, יחד עושים קניות........) הם בני 70+ והלואי שימשיכו ככה עד 120. התאהבתי בהם מחדש, ומקווה שאלמד מהם............

 

[רונית 1031]

יופי לראות אותך שוב הדס../images/Emo24.gif

נו הרווחת גם משהו טוב מהמלחמה הזאת...עשית הכרה מחודשת עם הוריך

 

[שויי]

../images/Emo24.gif ברוכה החוזרת הדס

איזו מהומה, להתנתק ככה מהבית, ועכשיו לחזור להיות בהיכון להקפצה לממד. מחזקת אותכם, חיבוקים לרב.

 

[א ר נ ה]

היה שבוע מאד עמוס, מאחר וביליתי את הפנסיה

במקום העבודה ולא בבריכה כפי שתכננתי. ומה היה טוב? הייתי בשתי הרצאות. האחת מפגש עם רם אורן, שמספר בצורה מרתקת איך הגיע לכתיבת ספרים. השניה היתה על "החיים בראי הספרות והקולנוע". הקרינו קטעים מהסרט "ספור פשוט" (זה על הזקן שנוסע על מכסחת דשא), ואחרי כל קטע המרצה התיחסה לסמליות שבאותו קטע. קצת "מורתי", אבל היה מענין. משפט אחד שלה מצא חן בעיני במיוחד: "האגו לא משמין, כדאי לבלוע אותו לפעמים" שתהיה לנו שבת טובה.