ההסגר כשמו כן הוא, מאמר מוסגר.
המשפט אמור להישאר משפט גם בלעדיו, והוא גמיש יחסית במיקום שלו ויכול "להשתחל" במקומו שונים במשפט. 1. הניתוח הזה של מערכת הפועל המקראי פשטני מדי ולעניות דעתי חוטא למערכת שהיא מורכבת בהרבה. כבר הרחבתי על כך ביתר פירוט בדיון שהיה לנו בעבר. בפרט, לומר ש"הפועל תמיד קודם לנושא" מתעלם מהעובדה שהמקרא עובד לפי דגמים תחביריים שונים שבהם לצורת הפועל ולדגם התחבירי יש קשר הדוק, ולדגמים האלה יש מטרות שונות. כלומר, להבעת מבע מסוג מסוים משתמשים בדגם מסוים שבא עם צורת פועל מסוימת שיש לה מיקום תחבירי מסוים. 2. הפועל שואף להיות מצד אחד קרוב לנושא ומצד שני קרוב למשלים (אם יש יותר מאחד, מן הסתם הוא לא יכול להיות צמוד לכולם, אלא רק לאחד מהם). לכן אם המשלים בתחילת המשפט, הפועל ירצה להיצמד אליו (ולכן כתוצאה מכך יהיה שני) והנושא ייצמד אליו מהצד השני (ולכן יבוא אחריו). כאמור, העובדה שבסופו של דבר יוצא שהוא במקום השני היא תוצאה של כללים שונים, אבל לא הכלל עצמו. זה לא שהפועל שואף להישאר במקום השני, להיאחז בכיסאו ולא לזוז. לטעמי גם זה תיאור פשטני מדי שחוטא למציאות.
המשפט אמור להישאר משפט גם בלעדיו, והוא גמיש יחסית במיקום שלו ויכול "להשתחל" במקומו שונים במשפט. 1. הניתוח הזה של מערכת הפועל המקראי פשטני מדי ולעניות דעתי חוטא למערכת שהיא מורכבת בהרבה. כבר הרחבתי על כך ביתר פירוט בדיון שהיה לנו בעבר. בפרט, לומר ש"הפועל תמיד קודם לנושא" מתעלם מהעובדה שהמקרא עובד לפי דגמים תחביריים שונים שבהם לצורת הפועל ולדגם התחבירי יש קשר הדוק, ולדגמים האלה יש מטרות שונות. כלומר, להבעת מבע מסוג מסוים משתמשים בדגם מסוים שבא עם צורת פועל מסוימת שיש לה מיקום תחבירי מסוים. 2. הפועל שואף להיות מצד אחד קרוב לנושא ומצד שני קרוב למשלים (אם יש יותר מאחד, מן הסתם הוא לא יכול להיות צמוד לכולם, אלא רק לאחד מהם). לכן אם המשלים בתחילת המשפט, הפועל ירצה להיצמד אליו (ולכן כתוצאה מכך יהיה שני) והנושא ייצמד אליו מהצד השני (ולכן יבוא אחריו). כאמור, העובדה שבסופו של דבר יוצא שהוא במקום השני היא תוצאה של כללים שונים, אבל לא הכלל עצמו. זה לא שהפועל שואף להישאר במקום השני, להיאחז בכיסאו ולא לזוז. לטעמי גם זה תיאור פשטני מדי שחוטא למציאות.