אפרת קרסנר
New member
השבוע מתחילה שנת הלימודים האקדמית.
בעקבות המאורע, אני פותחת שרשור בו כולכם כגולשים מוזמנים לשרשר לכאן את כל הסיבות שלכם מדוע כדאי ללמוד תקשורת. אז אני אתחיל>>
"מכל המקצועות שיש בעולם, הלכת ללמוד דווקא תקשורת?" כך שאלה אותי העיתונאית קרן נויבך, בראיון שהתקיים ברשת ב' ביום הראשון לפתיחת שנת הלימודים האקדמית לפני שנתיים. "כן, בחרתי ללמוד תקשורת כי אהבתי את זה מגיל צעיר" . מעברו השני של הקו נויבך טענה שמצבו של שוק העבודה בתחום התקשורת לא נמצא בפריחתו, בעיקר בעידן בו כולם בטוחים שהפרינט מת. אבל אני התעקשתי שצריך ללמוד את מה שאוהבים, גם אם לא בטוח שאמצא עבודה.
באותה השנה פורסמו כתבות רבות וטורים של סטודנטים על מצבם הכלכלי השפל ועל כך שחלקם עוד מתגוררים בבית יחד עם הוריהם. לא יכולתי לסבול את מה שראיתי. פחדתי שאהפוך להיות כזאת. החלטתי שאעשה הכל בשביל שהתואר שלי יהיה שווה כל שקל שאני מוציאה. ידעתי שאם אעבוד במה שאני אוהבת, לא ארגיש שאני עובדת לרגע אחד.
שלחתי מספר טורים לאתרי אינטרנט, בכל הניסיונות הראשונים דחו אותי על הסף. לרוב לא חזרו אליי, ואם חזרו – כל התשובות היו שליליות. חשבתי שאם אקבל 100 פעמים "לא", זה אומר שבפעם ה- 101 אקבל "כן" והמשכתי לנסות. שבוע אחד לאחר פרסום הגיליון הראשון של עיתון האוניברסיטה, עליו עמלתי יחד עם הסטודנטים ימים רבים, קראתי את עיתוני הבוקר וראיתי כי חלה עלייה במגמה של מספר הבנות הדתיות שמתגייסות לצה"ל. עברתי על הידיעה מספר פעמים, והחלטתי שכדאי לכתוב בעקבות הדיווח משהו מעניין.
עליתי על הרכבת, והייתי בדרכי לאוניברסיטה למבחן ובמקום לעשות חזרה, ישבתי והקלדתי את הטור, כי ידעתי שהוא ממש חשוב. עברתי עליו פעמיים ושלחתי לאתרי החדשות. נכנסתי למבחן, התרכזתי ועניתי על כל השאלות, כשהוא נגמר קיבלתי במייל הודעה על הטור. חששתי לפתוח אותו כי פחדתי שאולי גם הפעם, כמו בפעמים הקודמות, העורך לא יקבל. ואז בגוף המייל הופיע כך: "כתוב נפלא, נשמח לפרסם".
מהר מאוד הטור פורסם, לאחריו מצאתי את עצמי מתראיינת בטלוויזיה לתוכנית האקטואליה החברתית "עושים סדר" ששייכת לטלוויזיה החינוכית. כשיצאתי מהריאיון באולפן שאלתי את עצמי "דווקא תקשורת? מכל המקצועות שיש בעולם?". והתשובה היא כמובן "ברור שכן". לא בגלל הקשרים או הניסיון המעשי שרכשתי במהלך התואר, אלא בזכות האהבה למקצוע. כמובן שזו הקלישאה הגדולה מכולן, אבל גם הציניים ביותר יסכימו איתי שאם אוהבים משהו, בסוף מוצאים את הדרך לשם.
בתמונה המצורפת אני והעיתונאי בן כספית באולפן
אז שיהיה לכולנו
