אבל שוב, זה לא המצב בדוגמה שנתת. שום דבר ממה שכתבת.
אין לזה קשר ל"לא בזרם המקובל" ו"עשו זאת אחרת". נתת דוגמה לסיטואציה מוכרת: כוהן שרצה זוגיות עם גרושה. כידוע, היהדות האורתודוקסית לא מאפשרת זאת*. פסולי חיתון הם בעיה מוכרת (שהיהדות יוצרת) ויש אין ספור זוגות כאלה גם כיום (מסיבה זאת ואחרות). אין כאן משהו מיוחד. אדם דתי כנראה היה מוותר על הזיווג (זה אסור ויש לכך השלכות), אבל חילונים לא מוותרים כ"כ בקלות על אהבה, ולכן גם למי שרוצה להינשא בישראל ומוכן לחתונה דתית (בשמחה גדולה או באדישות וחוסר בררה) אין אפשרות כזאת. כלומר מלכתחילה האפשרויות הן לחיות ללא נישואין כלל (בחירה הרבה יותר נועזת, ודאי אז) או להינשא אזרחית (או לפחות לא אורתודוקסית). בשורה התחתונה, זה לא "עשו זאת אחרת" אלא עשו זאת בדרך האפשרית שנותרה להם. דווקא יחסית לאדם שבלאו הכי אינו דתי, חתונה קונסרבטיבית היא דווקא האפשרות הסולידית יותר.
__________________
* אגב, הסיבה לכך היא שספר ויקרא נכתב ע"י הכוהנים והם דאגו בו למצוות שהיטיבו עמם. כלומר (גם) מצוות שהניבו להם זכויות. בין היתר הזכות לשאת אישה סוג א', שזה אומר, רק שלהם, לא משומשת. לא אחת שגבר אחר כבר בדק (ואולי זרק). כלומר בתולה. לא גרושה, אנוסה, זונה או אפילו אלמנה, במקרים מסוימים (ויש עוד איסורים).
כמובן, כי הכוהנים הם קדושים וטהורים ואילו נשים הן סחורה, לא בני אדם שצריכים להישפט בהתאם לאדם שהן. זו גישה בזויה שהייתה מקובלת לפני אלפי ומאות שנים; העובדה שעדיין ממשיכים את האיסורים האלה היום (כשרוב הכוהנים כבר מזמן לא משרתים בקודש, ואין בית מקדש, ורבים מהם חילונים גמורים שמעולם לא ביצעו שום פעולה כהנית טקסית) היא תעודת עניות ליהדות (וזה בלי לדבר על ממזר
).