אני חייבת וידוי קטן בנוגע לוידוי הגדול של רונן
בנוגע לנתק מוחליט מהבת הראשונה שלו.
אמא שלי הקשיבה לוידוי שלו וכעסה נורא. כי כשאביה התגרש מאמה הוא התגרש גם ממנה. ניתק מגע, לא שילם דמי מזונות, כאילו בלעה אותו האדמה.
לטענתה, אין שום תירוץ המצדיק נתק מילד. אין שום תירוץ המצדיק את זה, מלבד המוות. וכל תירוץ המלווה בדמעות חרטה לא שכנע אותה . נהפוכו, היא זעמה עליו.
כשהיא הקשיבה למלל "המכה על חטא" שלו ועל זרם הדמעות היא תהתה מדוע דווקא באח הגדול בחר האיש לחשוף זאת ומדוע נזכר בבת שלו רק לאחר 15 שנה של ילדות ללא אב, ילדות של תחושות אשם של ילדה שמתקשה להבין למה ועל מה אבא כועס כשהוא החליט להתנתק ולא ליצור קשר.
וואי, היה לי עצוב לשמוע את הסיפור הזה של אמי שידעתי עליו במטושטש כי היא בחרה שלא להעציב אותנו והחליטה להפנים ולהדחיק את זה.
אבל זה עלה והציף לה כשהיא שמעה את הוידוי של רונן. כאב לי לראות אישה לאחר כל כך הרבה שנים מאז היתה ילדה קטנה כואבת את הנתק האכזרי הזה ומאשימה את עצמה שנים רבות שבגללה הוא עזב את הבית ואותה. כי אחרת מדוע אבא הפסיק לאהוב אותה? עד היום היא לא סולחת לו.
אוף.