קולית חברתי היפה והאמיתית, קטונתי ואני מוסמקת
גם אני לא
לא שונאת, גם לא אוהבת והתהפכתי מספר פעמים לגבי הדיירים. (הייתי מאוהבי תמי).
כרגע התרשמותי היא כזאת:
אביבית - החושפנות שלה והמוטו שלה -רחוקים ממני והלאה. גם העובדה ששוב הכניסו אותה מקוממת אותי וכן, אני בהחלט חושבת שהיא מכוונת ע"י ההפקה ומנגד גם מכוונת אותה.
אלי - עארס.
סימה- הייתי בין הראשונות שגיליתי אותה בפורום ואהבתי את שראיתי כשתמי היתה בבית. כשהתחילה לספר שהיא 15 שנים לא מדברת ורק באח התחילה לדבר, הרמתי גבה והתחלתי לעקוב אחריה. ולאט לאט התחיל לרדת לי ממנה. קשה לי לקבל ממנה את ההעצמה הנשית שהיא מטיפה לה, ואחרי ששמעתי אתמול שהיא אומרת שלא רק שבאח היא התחילה לדבר אלא שהיא חוששת שגם אחרי שתצא ממנו יקח לה כמה שנים עד שתחזור לדבר, אם בכלל., פה כבר הבנתי שהיא צריכה עזרה.
רועי-לא מתחברת ולא התחברתי אליו מלכתחילה, מאז סיפור אינה.
מריה- אהבתי את החיבור שלה עם תמי. אהבתי את התובנות שלה והבנתי את אי היכולת שלה להתחבר עם האנשים בבית ולא בגלל חרדה חברתית, אלא, כפי שהסבירה בהתחלה,בגלל שהיא לא מתחברת לסוג כזה של אנשים, כגון אורלי, מירב.
מירב- שכונה, אם כי אני מופתעת כל פעם מחדש מהעברית הטובה שלה, הפתגמים ועושה רושם-תצחקי, גם אני צוחקת, שהיא הכי משכילה שם מכולם.(רק שתביני מה רמת ההשכלה שם...).
ישראל- לא התחברתי מהתחלה. החיבור שלו עם מגי, המזימות שרקם איתה בלילות והבריונות שלו, לא דיברו ולא מדברים אלי. רק דבר אחד סיקרן אותי אצלו- כשהוא היה בסוויטה והשמיעו את השיר אמא, וכשראיתי את התגובה שלו, פתאום זה סיקרן אותי. הנתק הזה מהאמא, מה גם שראיינו את הסבתא, האמא לא דיברה.. אתמול פעם ראשונה שהזכיר אותה וזה עשה לי קווץ' בלב,-דבר ששם אותי ללעג ולקלס בפורום ועברתי לשביל קליפות התפוזים בפרדס