אני כ"כ מנותקת רגשית מאז לכתה של סימה
כך שכל התפתחות חדשה בעלילה (ועזבו שבקושי יוצא לי לצפות לאחרונה) לא מצליחה לגרום לי להרגיש כלום, אני לא בעד או נגד, פשוט נטולת רגש (נניח אביבית וורסוס אדל, קודנט קר לס
).
אבל, וזה אבל גדול
(ככה מגי היתה אומרת? הספקתי לשכוח) - כל דבר שקצת מרפרר לי לימים הקשים ההם של סימה, מצליח בשניה לגרום לי להרגיש, להיזכר ולרתוח או לשמוח לאיד.
אני לא אשכח למירב הכלבתא את ההתנהגות הבוגדנית שלה, את ההרגשה הרעה שהיא רק הוסיפה לסימה שהוכתה אז מכל עבר, את המניפולטיביות כלפיה באזור תשעה באב ( "בכלל לא שמעתי את הצד השני... רק הגנתי על חברה"), את אדל הפודלית של האדונית שניסתה להרחיק בין סימה למירב ועזרה מוראלית בבידוד של סימה, או סתם את הנביחות שלה בחצר באחד הויכוחים של סימה וישראל בהתערבות גועלית של גרופית.
לכן, כל מה שקרה עכשיו באמת וחובה שהספקתי לראות - פשוט שימח אותי!
מצדי שאלי המנוול יתעלל בשתיהן, שהן ירגישו רק טיפה ממה שסימה הרגישה בזמנו, למרות שזה לא קרוב אפילו, הן לא באמת מבודדות ואומללות ובעיקר יש להן פתחון פה, מה ששללו מסימה לגמרי. (והשיא כמובן כשה"חברה הטובה" שלה אסרה עליה לדבר בנושא/לכאוב/להסביר את עצמה).