קראתי לא מעט על ההשוואה בין עומרי לשי חי. דעתי...
רבים טוענים שבהשוואה לשי לעומרי היו חשובים החברים בבית, וגם מחוצה לו חבריו באו לתמוך ולצעוק לו מבחוץ לעומת שיחי שנתמך ע"י קהל שלא מכיר אותו אישית.
ראשית זה די נכון.
לא אכנס כאן לנבכי מערכות היחסים שעומרי פיתח בבית, כי זה לא האישיו, העובדה היא שהוא היה הרבה יותר מחובר חברתית משי ותפקד לרוב על תקן "מנהיג מוכחש" לרבים מהדיירים.
שנית, לגבי הטענה על החברים, דווקא תלמידי ומאמני הקראטה מהמכון של שי התאגדו לא פעם לאורך העונה כדי לתמוך בו תוך הפגנת גאוות יחידה, אם זה בסרטונים, בכתבות ובראיונות. מה שלא קרה בשום שלב עם בני הנוער שעומרי מדריך אותם.
-------------------------------------------------------------------------------------------
הדמיון ביניהם - שניהם "טיפוסי קצה" מוקצנים, מובילים, ומאמינים בדרכם באופן כמעט חסר ביקורתיות עצמית.
אבל השוני ביניהם מהותי -
עומרי שייך לסוג האנשים שרוב האנרגיה שלהם מופנית החוצה, כלפי החברה, ומשם הם שואבים את הכוח שלהם, מכאן שאכפת להם מה יגידו ואיך הם מצטיירים, לפעמים גם על חשבון האמת הפנימית שלהם.
החיובי: מקובלות בחברה וקבלת תמיכה תמידית כחגורת ביטחון עצמי.
השלילי: חוסר בחשיבה יצירתית ומחוץ לקופסה, נטייה לפשרנות, לחיקוי ולזיוף.
שיחי משתייך למעטים שאצלם הכוח נשאב מהפנימיות ומשם ישירות החוצה לפעמים גם בלי הסינון המתבקש.
השלילי: התנהגויות ואמירות לא פוליטיקלי קורקט, בלשון המעטה, תוך שהן חושפות את החולשות שלו עצמו. נטייה לחוסר פשרות, מייצר אנטיגוניזם מהסביבה.
החיובי: חוסר בתלותיות, פיתוח חשיבה עצמאית המאפשרת התפתחות
התוצאה: לשניהם מתנגדים ואף שונאים רבים אך מסיבות הפוכות