מעבירה משרשור קודם.. דעתי על ההתנהגות של שי.
אין לי שום כוונה להטות את הדעה של אנשים על שי, לטובה או לרעה.
רושמת כאן את שני הסנט שלי לגבי התפיסה המוטעית שיש להרבה אנשים לגבי שי.
מוטעית לדעתי, בכל אופן.
אנשים אומרים ששי מגלומן, נרקסיסט, "איך הוא מצפה מאנשים בבית הזה לכאוב את לכתו, איך הוא מתבכיין על כך שאנשים לא הזכירו את שמו או התאבלו עליו, האם שכח כיצד פגע בהם והשפיל אותם?"
לא.. אתם מפספסים.
שי לא באמת נרקסיסט, הוא פשוט סובל מסוג של נכות חברתית.
וזה בדיוק חלק מהקושי החברתי שלו, הוא לא יודע לקרוא מצבים חברתיים באופן הנכון, מבחינתו ברגע שהדיירים בבית והוא נכנסו לסוג של תקופה רגועה יותר, עם הרבה פחות עימותים, הוא מבחינתו חושב שעכשיו הכל בסדר וכפי שהוא החל לחבב אותם בדרכו, כך הוא מאמין שגם הם מחבבים אותו.
הוא לא קורא את המצב נכון, מבחינתו אם אנשים כבר לא שונאים אותו, הם אמורים להיות חברים שלו.. הוא לא מבין שאם לא שונאים אותו באותה רמה ששנאו אותו (או נרתעו ממנו) אז זה בסה"כ אומר שעכשיו הם רק שונאים (או נרתעים) ממנו קצת פחות, וזה הכל.. לא מחבבים, לא אוהבים, לא עצובים על לכתו, רק שונאים קצת פחות..
לכולנו זה נראה הכי טבעי בעולם שאף אחד לא יתאבל עליו, ולכולנו ברור כשמש שאף אחד לא באמת אוהב אותו או אפילו באמת מחבב בלב שלם, אבל לשי זה הרבה יותר קשה לקרוא סיטואציות כאלה כי אין לו אינטואיציה חברתית שאצל רובינו קיימת באופן טבעי.
וארבל?
מבחינת שי, היא נקראת "חברה" שלו.
שי מגדיר אנשים כחברים שלו מאוד מהר, מספיק שישוחחו איתו, שיראו קצת התעניינות או רצון ונוכונות לשבת איתו ולדבר איתו, ומבחינת שי הם חברים שלו.
הוא ציפה מארבל (שאותה הוא הגדיר לעצמו כחברה, עד שתני בכח הרחיקה אותו ממנה בגלל הקינאה) שתהיה עצובה על לכתו.. לא הבין שארבל היא לא חברה שלו, אולי מחבבת אותו, אך בסה"כ מכירים כשלושה שבועות ולא באמת אמורה לתפקד כחברת ילדות שתבכה על לכתו.
שי פוגע באנשים (אם כי אני לא באמת מגדירה את זה כפגיעה, אלא יותר כמנגנון הגנה שלו כתוצאה מהנכות החברתית) בגלל הפחד שיפגעו בו.. הוא פוגע לפני שיפגעו בו.. אבל כשהוא בסופו של דבר נותן אמון באנשים, הציפיות שלו מהם לא ריאליות ולפעמים הוא נראה כנרקסיסט, כשהוא בסה"כ באמת לא יודע לפרש סיטואציות חברתיות או לתפקד בחברה באופן שלנו נראה כה קל וטבעי.
זו דעתי בכל אופן.