אני אוהב את הדברים שכתבת, ומה שאני יכול להגיד לך
בעניין הזה, זה שהיחס שלי לכל דיירי הבית הוא יחס שלי כצופה לדמויות בתוך משחק.
נעזוב את זה שהם בני אדם כמונו, והם בהחלט לא מושלמים והדבר האחרון שאני חושב עליו כשאני כותב דעה, זה להתנשא על מישהו- גם מישהו שאני פחות מחבב.
עומרי לא מושלם. וכתבתי גם שעומרי בחור טוב. לא בציניות. אני באמת חושב שהוא בחור טוב.
אבל מבחינתי, שוב, כצופה מהצד, אני חושב שעומרי מאד חסר ביטחון שמחפש לרצות מאד את הסביבה.
הוא מאד מחושב במה שהוא אומר ומה שהוא עושה, מאד זהיר בלא לצאת פראייר, מאד זהיר בלא להרים את הקול ולהתפרץ כדי שמה לא יראו בו אדם חלש ויתרחקו ממנו.
וכל ההתנהלות שלו מבוססת על משפטי סרק שהוא מכיר ופחדנות לעמוד מאחורי הדברים, לעמוד באתגרים חברתיים ולהביע את דעתו. לא להגיד "פעם הבאה אני אתפרץ" ובתכלס להתקפל בזמן אמת.
עומרי מתחילת העונה חיפש דרך להתחבר לאנשים ולבנות סביבה תומכת כדי להרגיש שליטה מול יריב שפתאום היווה לו איום, שי חי.
אמרתי עוד קודם, שעומרי מעריץ את שי, ומתוסכל שאת כל מה שעומרי ניסה להציג בתור הדמות הדומינטטית והחזקה בבית, שי עשה, בזמן שעומרי עשה "איסוף חומרים" (אנשים) שיתנו לו גב בזה.
שי עמד באתגרים האלה לבד, וזה עוד יותר תסכל את עומרי שלא מסוגל לזה.
ואני גם חושב שעומרי בא ממקום כזה גם בחוץ, שהוא מקיף את עצמו בסביבה שרואה בו משהו שמאד נוח לעומרי להראות, ופה, בבית האח, הוא נאלץ להתמודד עם הדברים בלי שיש לו גיבוי וכוח מאחוריו. בלי שיש לו שליטה.
וברור שזה שבר אותו... וטוב שזה שבר אותו. זה המקום האמיתי ללמוד ממנו.
הכי קל להתפלסף ולדבר על תהליכים ושיעורים ולחרבש משפטים מאוסים של אנשים אחרים כשהכל הולך חלק.
אבל השיעור האמיתי זה הרגע שאתה נתקל בסיטואציה לא נוחה, ולא בורח אלא מתמודד איתה, וזו המתנה האמיתית!