היי בנות, רוצה לחלוק את הסיפור שלי ..
היי נשים יקרות!!
אני נכנסת בשם בדוי וזאת כי אני קוראת סמויה כבר קרוב לשנה ולעיתים רחוקות מאוד הגבתי .. וסתם בא לי התחלה חדשה!
אז מאיפה להתחיל? אולי מזה שנהייתי משוגעת על הרעיון של כניסה להריון!
התחתנתי לפני שנה.. וכבר מיד אחרי האירוסים הפסקנו להשתמש באמצעי מניעה (כמה חודשים לפני החתונה עצמה).
שמה זה אומר? שאני מנסה שנה פלוס. כמובן שהיו חודשים שלא כיסינו את הימים הנכונים וסתם פיספסנו מחוסר ידע... אבל "סתם" זו עוד מילה שגורמת לי להרגיש יותר טוב עם עצמי. אני מאמינה שכל עיכוב הוא לטובה!! כן כן, אני שהשתגעה לגמרי! למה אני מזכירה כל כך הרבה פעמים שהשתגעתי??? כי נהייתי קיצונית!!!!! נכנסתי לדכאון... בקושי הלכתי לעבודה ושכבר הלכתי, הייתי רצה לשירותים שבע מאות פעם ביום לבדוק הפרשות ( לפני ביוץ, בזמן הביוץ, ועוד יותר בשבועיים שאחריו.. בתקווה שאולי אני אמצא איזה דימום שיגיד לי "הנה השתרשות") !!! מעבר לזה, חרשתי את כל האינטרנט.. כל עיקצוץ בחזה, ברגל, ביד אמר לי הנה נקלטת! אז זהו.. שלא! כל שבועיים המכשפה המרושעת הגיעה לבקר אותי.. ועד שקלטתי בכלל מתי הימים הפוריים שלי ואמרתי זהו עכשיו אני יודעת.. זה עדיין לא קרה! הלכתי לגניקולוג, אמר שהכל טוב אני מבייצת מדי חודש.. המחזורים שלי היו לרוב ארוכים 37-39 יום.. ובחצי שנה האחרונה הם באו "לטובתי" 31-33 יום. האינטרנט נהיה החבר החדש שלי... אתרים בעברית, אנגלית וכל שפה שהצלחתי לקרוא בפורומים שונים. כל מחזור שהייתי מקבלת הייתי בוכה!!!! ומה עם הבעל? הוא בכלל לא הבין על מה המהומה... אם מתעכב סימן שלטובה.. "הרי את זוכרת שהיה לנו בעיה כזו או אחרת, ואיך היית נכנסת להריון עם הלחץ?" וואלה, צודק. אבל רק עכשיו אני מבינה עד כמה.. הוא טוען שמבחינתו הוא באמת מנסה מהלב החודש, ומתמקד בזה כמטרה עיקרית בחיים (עד עכשיו המטרה הייתה עבודה ועסק חדש). הפואנטה שלי היא לשתף את הסיפור שלי, כי אני יודעת עד כמה שאתן מזדהות עם הרצון (ואולי קצת החשש) להיכנס להריון ולהביא ילד לעולם. נחזור לשיגועים שלי.. מעבר לזה שעבדתי מעט, זיזלתי בלימודים, רציתי את בעלי רק בביוץ, חיטטתי באינטרנט בלי הפסקה (שראיתי את ההיסטוריה נבהלתי! צירופי מילים נפוצים שלי : "כאבי חזה אחרי ביוץ" "רגישות בפיטמות לפני ביוץ" "הפרשות לבנות" "הפרשות שקופות" "הפרשות בכל צבעי הקשת"
, ועוד מאתיים שטויות. התחלתי לדבר עם מיסטיקנים עלובים שאולי ינבאו לי מתי אני אכנס להריון (בשביל להפחית את הלחץ שלי ולגרום לי לאופטימיות של שעה). פשוט נכנסתי למצב של חוסר שליטה!!!! הדבר הראשון שאני קמה בבוקר זה חושבת אם יש לי איזה סימן שאולי יגיד לי שאני בהריון.. במקום לתת לבעל נשיקה ולהתחיל את היום עם כוס קפה ובשמחה! חאלס! נמאס לי ! אני יודעת שהכל אצלי ואצל הבעל בסדר גמור... ואולי באמת זה לא היה הזמן? אם אני מסתכלת על השנה החולפת אז אני אומרת באמת שלא הייתי מוכנה.... סתם נהייתי אובססיבית וקנאית לאלו שכן נקלטו, ולקחתי את עניין ההריון כפרויקט "שגם אני יכולה" . פשוט הבנתי שזה לא בא ממקום טהור, אלא ממקום של הישג. וזה לא נכון לפעול בצורה הזו!!!!!!! אז החודש... הפסקתי עם הכל.... אני מודעת לזה שאני ובעלי צעירים ויש לנו לפחות עוד 10 שנים להביא כמה ילדים מהממים (אם לא יותר מ10), הגעתי למסקנה שהכל נהיה אובססיה, והאמת הכל גם מלמעלה! אני אדם מאמין ואני יודעת שמגיע לי להיות אמא.. היום, עוד חודש ואולי בעוד שנה. לאלוהים יש תוכניות עבורי, עבורך ועבור כל אחת שאת מכירה שמנסה להביא פלא לעולם!!!!!!!! בואו נשתחרר כולנו ביחד מהשיגעון והטירוף.. נפסיק לקרוא את אותן הכתבות שקראתן כבר מיליון פעמים, ניתן יותר אהבה לבעלול וסתם נעשה דברים כיפיים שגורמים לכל אחת מכן טוב!!! נלמד לשחרר מהאובססיה, וניזכר בזה שהמטרה היא לא ההריון עצמו, אלא המתנה שבאה אחרי ההריון... אם אין הוכה רפואית שישנה בעיה, אז הבעיה היחידה היא בגישה... נשחרר ונקבל פי מיליון! אני בטוחה!!! אם קראתן עד פה אז אתן מבינות בדיוק על מה אני מדברת... בנות יפות שלי, אמנם אני לא מכירה אותכן, אבל אני מרגישה שרק אנחנו יכולות להבין אחת את השנייה... והאמת? מגיע לכולנו ילדים בריאים ויפים.. אם הגענו לפורום הזה, אז סימן שחשוב לנו ואנחנו רוצות מכל הלב! ונקבל בעזרת השם עוד החודש! מאחלת לכן ברכה אמיתית מהלב, הלוואי ובקרוב כולנו נזכה להיות אמהות!!!!