היי יקירות... מי שנמצאת מזמן כאן בפורום וזוכרת את הודעותיי הראשונות ולמי שלא , אז לפני כ-4 חודשים עזבתי מקום עבודה שהייתי ממש אבל ממש אומללה בו. רציתי לעזוב כבר לפני כשנה אך הנסיונות להרות מנעו ממני לעזוב. התכנון היה להשאר עד הלידה, ואז להתפטר לקראת סיום חופשת הלידה. כמובן שזה לא קרה, יתכן שחלק מזה קשור לכך שהייתי בסטרס אטומי כל זמן שעבדתי שם וזה לא עשה לי טוב. מזה 4 חודשים חתמתי אבטלה. חיפשתי עבודה אך לא מצאתי ואז יולי-אוגוסט חופש גדול הייתי עם הילדה בבית. עכשיו כבר נגמרת לי האבטלה ואני מחפשת עבודה בנרות ויש כזה שקט...שום טלפון משום מקום. הפעלתי את כל המכרים ואת כל הקשרים (לא שיש יותר מדי) ואני לא רואה שום דבר באופק.... זה שאני בהריון ולא יעסיקו אותי בגלל זה אני פחות דואגת כי אני גם ככה בעודף משקל משמעותי והבטן לא תבלוט, לפחות לא בחודשים הראשונים. אני כל כך שמחה שאני בהריון אבל אני מאוד לחוצה שלא אמצא עבודה. יש לי את האפשרות לחזור לאותו מקום שעזבתי אבל אני מאוד חוששת שאם אחווה שוב את הסטרס ואת המצב הנפשי בו הייתי נתונה בזמן עבודתי שם, אעשה נזק להריון... לא לעבוד לצערי לא מתאפשר כלכלית, וגם, אני כבר דיי משתגעת בבית ונורא בא לי לצאת לעבודה.
בלית ברירה כבר עולות לי מחשבות לחזור לאותו מקום ואני כל כך לא רוצה.....
וזה לא מפתיע אותי כלל שדווקא עכשיו כאשר נרגעתי מס' חודשים בבית וירד ממני כל הלחץ והסטרס והחרדות שסבלתי מהן, הצלחתי להכנס להריון. אני דואגת שלא אמצא שום דבר ואאלץ לחזור לשם