גם החודש לא
אחרי שנה של נסיונות והפלה אחת, באמת רציתי להאמין שהאיחור במחזור מביא איתו בשורות טובות לפסח. בכל זאת, 6 ימי איחור אצל מישהי עם מחזור סדיר זה די חריג...
אז לא, רק מעיד שהגוף שלי מחורפן מהלחץ, המתח, ההפלה...
כולם מסביבי בהריון או אחרי לידה. לא יאמן אבל באמת כולן. הגיסות, בנות הדודות, השכנות, החברות, האמהות מהגן... בכל מקום שיחות על סקירות ושאלות חסרות טאקט אלי. הרי הילדה שלי בת 3.
לפני יומיים נולד לי עוד אחיין. אנחנו התחלנו לנסות לפניהם, והיא כבר הספיקה ללדת בינתיים.
שמחה בשבילם אבל כואבת כל כך, וגם מרגישה נורא על התחושות.
ואם עוד מישהי אחת תגיד לי "זה יבוא כשלא תחשבי על זה" או "כל עכבה לטובה" אני נשבעת לכם שאני מוציאה רשיון לנשק.
איך לא לחשוב על זה??? איך??? מילא בחודשים הראשונים, אבל עכשיו?
בינתיים נגמרות לי האנרגיות להתמודד עם כאב הלב הזה, מרגישה שכל הכוחות והאופטימיות שהיו פשוט התפוגגו.