סיפור על קורות חיים
לפני כמה חודשים החלטתי לכתוב את קורות חיי שהיו בהחלט סוערים, ומכיוון שיש להניח שבגימלאות לא יהיה איזה שינוי דרסטי.
משך כמה חודשים אספתי תמונות מכל מיני אלבומים נשכחים מקופסאות עם תמונות וגם ביקשתי מהמשפחה הרחוקה יותר (דודים) לשלוח לי תמונות, בסוף יצא ספר על 117 עמודים עם מעל 1100 תמונות.
וישבתי לכתוב, ונעזרתי גם באשתי מידי פעם בנקודות מסויימות, ובסוף יצאה יצירה ממש מיוחדת, אותה צרבתי על תקליטורים וחילקתי למשפחה למזכרת וכך לדורות הבאים תהיה מזכרת וגם חומר לעבודות מורשת לצעירי המשפחה, כי שמתי לב שבמשפחות רבות לא ממש יודעים את ההיסטוריה של המשפחה.
אמנם צרבתי את הספר על תקליטור, אבל כיוון שמדובר במשהו שעושים פעם אחת בחיים, רציתי שיהיה יותר מכובד והחלטתי לכרוך.
כמובן שאני מעדיף הדפסה של בית-דפוס שהיא איכותית מאוד, על פני הפשרה של הדפסה מהמדפסת הביתית.
מצאתי בית דפוס שמדפיס וכורך בשם "קורדובה" ובחרתי בו מכיוון שהוא ליד הבית שלי.
המתנתי שם יותר מחצי שעה עד שמישהו התפנה אלי, הסברתי מה אני רוצה, וראיתי איך פניה של אותה מנהלת התכרכמו כששמעה שמדובר רק ב-10 עותקים. לציין שהספר כתוב ב=פי-די-אף וצרוב על תקליטור, מוכן להדפסה.
בסיום השיחה, היא הודיעה שתעביר את החומר למי שאחראי על כך, הוא יתמחר ואני אקבל הודעה על כך.
אחרי שבועיים הבנתי שהם לא מתכוונים להתקשר, כאילו שבאתי לבקש עבודה והם מגיבים בשקר הידוע "אנחנו נתקשר אליך", ולא מתקשרים.
אם הם היו בני אדם, היו מתקשרים ואומרים שלא מתאים להם מסיבה זו וזו. (הרי אם הבעיה היא הכמות, למה לא נאמר לי במקום?), אבל הם העדיפו להתעלם ממני ולא לתת תשובה.
ככה לא מתנהגים בני אדם. בעיני אנשי "כריכיית קורדובה" - יוק.
החלטתי לעשות מה שאני עושה תמיד ולחפש את האדם הפשוט, ותמיד זה יצא לטובה.
ניגשתי לבית הדפוס אתמול בשעה 1400.
מצאתי את בית הדפוס של שלום בבת ים רחוב ניסנבוים 29 ואמנם הוא הדפיס לי את הספר על נייר כרומו מעולה בהדפסת איכות, 118 עמודים בצבע עם מעל 1100 תמונות והבטיח להעביר את החומר לכורך בלי להטריח אותי. המחיר 1300 שקלים.
הכורך אברהם פרץ מרחוב העבודה 11 בבת ים , נתן לי לבחור את חומר הכריכה וצבע (העדפתי בד כהה) והמחיר של כריכת 10 עותקים 1000 שקלים.
היום בשעה 0830 הודיע לי הכורך שהספרים מוכנים.
סך הכל מחיר הדפסת+כריכת 10 ספרים של קורות חיי עלו לי 2300 שקלים, זמן הביצוע 16 שעות.
המחיר היה סביר לגמרי לכמות כזו קטנה של ספרים, והעבודה שעשו גם בית הדפוס וגם הכורך (הכריכה ידנית) היו מצויינים והסבו לי קורת רוח רבה.
יותר מזה,
בעל בית הדפוס הוא איש חב"ד שחוץ משתי הבנות שלו שהיו בבית הדפוס לא ראיתי עובדים נוספים.
בעל הכריכיה מחזיק פועלת אחת וגם אצלו לא ראיתי פעילות מיוחדת.
לא ראיתי שיש להם ממש עבודה, והרגשת הסיפוק שלי היתה שנתתי לשניהם טיפה פרנסה, ולא למפעל הגדול והשחצני.
מכל הסיפור הזה: זה עלה לי קצת כסף אבל קיבלתי עבודה ששווה כל גרוש והספרים יצאו יפיפיים, ואני הרגשתי מצויין שגם תרמתי משהו לאנשים הנחמדים הללו.
אז ככה שתדעו לכם, יש עוד פועלים בארץ הזו ולא מעט .