חזרה לבר א וין
הבחור חזר מנסיעת עבודה בת שבועיים בהודו, וכדי לפנק אותו (ואת עצמי) הזמנתי מראש מקומות בבר א וין.
הפעם ישבנו לשולחן, השירות היה מצויין, קשוב, ואדיב.
חלקנו כמעט את כל המנות (עדיין אין תפריט ברשת, לכן אני מסתמכת על הזכרון ועל חשבון ששמרתי):
גוז'ר דה בורגון (22) - הפעם הוא היה רחב ונמוך יותר מחברו שאכלתי לפני שבועיים, אבל עדיין טעים וקליל להפליא.
כרישה מאודה בויניגרט עם אגוזים (22) - שתי כרישות קטנות שאודו לשלב רכות של קצת מעבר למה שהייתי מכנה אל-דנטה, עם ויניגרט עדין מאד. מנה חביבה.
שלו שלם צלוי (72) - ראיתי תמונה של השלו בפייסבוק והייתי חייבת לנסות. לא הצלחתי לאכול את השלו בצורה אלגנטית עם סכין ומזלג, ובשלב מסוים פשוט החזקתי את הציפור הקטנה ביד ונגסתי ממעט הבשר שהיה שם. השלו היה צלוי היטב, טעים ונחמד, אבל זו היתה יותר מדי עבודה בשביל מעט מדי בשר. כנראה ששלווים הם לא בשבילי
קרוקטים לחי (32) - הייתי חייבת לחזור גם למנה הזאת, והבחור התמוגג ממנה. שני קרוקטים ממולאים בשר לחי שבושל ארוכות. פשוט תענוג. מנה שאשמח לחזור ולאכול עוד ועוד.
טרטר בקר בלחמניה (38) - מנה שהשארתי כמעט בלעדית לבחור וטעמתי רק מעט ממנה. טרטר קלאסי, מוגש בלחמניה עגולה ומתקתקה עם חלמון עליו. הבשר היה מצויין, התיבול הכי קלאסי שאפשר וההגשה פשוטה מאד. לא צריך הרבה מעבר לכך.
לקינוח, אננס צלוי בסוכר עם אנגלייז רום (68) - הבחור מאד אוהב אננס, ולמרות שאמר ש"תזמיני מה שאת רוצה ואני אטעם משלך", חיסל כמות נכבדה של אננס חמים טבול ברוטב הקר. יופי של מנה.
ליווינו את הארוחה בווינשטפן לו (28), כוס פוססיוני ביאנקו (39) וכוס קרמו (36) לי. תפריט היין מגוון, יש בו מנעד רחב של יינות שיספק טעמים שונים, והצוות שמח לייעץ ולתת טעימות.
אחרי 15% הנחת הרצה שילמנו 303 ש"ח, וחזרנו הביתה שבעים, מרוצים ומאד עייפים.
בשבת, הנער בא עם החברה שלו, וביקש שניסע לקלנסווה לאכול חומוס. לטעמי, החומוס היה פחות מוצלח מאשר בדרך כלל, אבל הבחור והנוער טענו שהחומוס נהדר כמו תמיד.
סיימנו את היום עם כנאפה מצויינת מממתקי אל-נור, והנערה קיבלה ממני צלחת באקלאוות, כי אמרה שלא טעמה כאלה אף פעם.
אחרי ארוחה כזו, נשבענו לצום יומיים.
